אני חושבת
שאתה אוהב את העובדה שיש לך חברה, אך לא באמת את החברה עצמה. אתה מתאר קשר סתמי ועייף, שאין בו כמעט תקשורת והרבה מאוד תלונות. החברה שלך לדבריך לא מתאמצת בשבילך, רוב זמנכן יחד מועבר על תסכול שלך ואדישות שלה. אז מה בעצם אתם עושים יחד? אהבה מתבססת על שיתוף, על איזון, על התפשרות, דבר שאין לכם משני הצדדים. איך אתה יכול לטעון שאתה מאוהב במישהי, שבעצם אינה מעניקה לך דבר? נראה כי אתה אוהב שיש לך חברה, אך עוד אין לך את הבגרות הנפשית הנכונה שדרושה לקשר אמיתי. לדעתי תשקול האם לא הגיע הזמן שכל אחד יפנה לדרכו? וחוץ מזה דע לך דבר אחד חשוב בחיים- גם אם אתה משוכנע שאתה אוהב אותה, אהבה היא לא הדבר היחידי שמחזיק קשר. קשר הוא דבר שעובדים עליו יחד. פרידה אינה בהכרח סותרת אהבה.