הרושם שלי
הרושם שלי הוא ששינוי התייחסות שלך לדברים ישנה את מצבך מן הקצה אל הקצה, ויתכן שאתה יכול לעשות את העבודה הזו באופן עצמי, ללא עזרה של טיפול. אתה נוטה להתקשות לקבל את המציאות, כאשר היא אינה עומדת בשאיפות שלך, ועליך לשנות גישה זו. השאיפות שלך הן מצוינות, אבל אתה חייב ללמוד להשאיר טווח מסוים כדי לקבל גם מצבים שונים מהשאיפות שלך, ועדיין להרגיש בהם טוב. בכל מה שאינך יכול לשנות ואינו תלוי בך - עליך ללמוד לקבל את המציאות באהבה, וללמוד לרצות את מה שקורה ולא לצפות שיקרה מה שאתה רוצה. בכל מה שאתה יכול לנסות לשנות, כדי שיהיה תואם את הרצונות שלך - חובה עליך לכבד את רצונך ולנסות לשנות לטובת השאיפה שלך. עם זאת, עדיין עליך לקבל בשלווה אם הדברים קורים שונה ממה שרצית, וללמוד להפיק מהמציאות שנכפתה עליך את המיטב, ולצפות בסבלנות להזדמנויות אחרות בהמשך להשיג את שאיפותיך. efriend אמר יפה, שהגישה השיפוטית שלך כלפי הזולת לא מועילה לך. אתה מודד את עצמך ואנשים אחרים באמות מידה ביקורתיות וקשות. אם תהיה סלחן קודם כל כלפי עצמך, תוכל להיות גם סלחן כלפי אחרים, ולגלות שהאמת הרבה יותר נעימה ממה שנראה לך לעין. יש תקופות שגם לאנשים חברותיים אין חברים, ויש אנשים שאינם זקוקים לחברים רבים, אלא לחבר או שניים שקרובים ללב. הכל לגיטימי, ושום צורה אינה מצטיינת יותר מצורה אחרת, ולכן אין לקרוא לבני אדם בשמות: לוזרים, מצליחנים, מקובלים, מפוספסים, מוזרים וכו'. אם גם תלמד תתפוס את מצבך או את נתוניך כלגיטימיים וטובים, תוכל להרגיש אופטימי עם מצבך, וממילא לשפר את המצב ואת הנתונים, וחוזר חלילה - להרגיש יותר טוב עם הנתונים וממילא להביא לשיפורם עוד ועוד. היתה לך בעיה מבחינה חברתית, אבל בעצם פתרת אותה. אמנם לא לחלוטין לשביעות רצונך ולפי שאיפתך, אבל בהחלט התמודדת עם בעיה. תן לעצמך מחמאה על ההתמודדות המוצלחת, ותמשיך להתמודד בדרך הזו, ותשפר כל הזמן את מצבך לטובה. חבורה וקבוצה הם באמת משאת נפש, אבל לא בכל תקופות החיים זה מתאפשר. תקווה, והתקופה הזו תגיע. ובינתיים - חכה בסבלנות ותשקיע בחברים שיש. אני למדתי עם השנים לייצר את הקבוצה הזו סביבי, ע"י שאני בונה להם את התוכנית שסביבה הם מתקבצים, ומחברת אותם אלי. אבל עדיין זה לא תמיד יקרה. אלא שאני מרגישה בסדר גם כשזה לא קיים. לגבי הצבא - תהיה אופטימי. ברור שאתה שואף לתפקידים מסוימים, אבל לא בהכרח שתצליח לקבל מה שאתה רוצה. עם זאת, תהיה בטוח שגם בתפקידים אחרים עשוי להיות לך טוב, ושאינך יכול לדעת מראש אם יהיה לך טוב או לא. תנסה כל מה שאתה יכול כדי להשיג את התפקיד שרצית, ואם לא תצליח - לך על מה שנתנו לך, ותתן לזה זמן. אם לאורך זמן תרגיש שם רע - יש לך אופציה בהחלט לדרוש לעבור למקום אחר, לנדנד ולהתעקש - בדרך כלל זה עובד ומצליח. הבן שלי עשה את זה והצליח לו. רק סבלנות. תשנה את החשיבה שלך שאתה מנהל את העולם ע"י הרעיונות שעולים בדעתך. תלמד להבין שאתה לא יכול לדעת באיזו סיטואציה יהיו לך הרבה חברים ובאיזו סיטואציה יהיו לך פחות. תלמד להקשיב למציאות ולא לחרוד מפני הלא נודע, רק בגלל שבראשך הוא נתפס כשלילי. תן למציאות להפתיע אותך לטובה. במקום להגיב בהתמרמרות כאשר אינך משיג את מה שאתה רוצה - תלמד להתאפק, לשים לעצמך מטרות ולבנות דרך יישום מעשית של המטרה הזו, ולפעול בה. אם אינך יכול לפעול למטרה הזו בתקופה הזו - תלמד להשלים עם המציאות ולחכות בסבלנות שהחיים יעשו את שלהם. כרגע אין לך אפשרות לגור בצורה עצמאית? אז מריבות עם ההורים לא יעזרו, ודרוש יותר איפוק. תשלים עם המציאות ותפנה את האנרגיה לחיפושי עבודה יותר עקביים. תלמד את עצמך, תלמד לחבב את עצמך. הרי עשית שינוי משמעותי בכיוון - תמשיך עם זה. כאשר תצליח להתחבר למכלול הנתונים שלך ולהרגיש כלפיהם חיובי - תאמין לי, אף בחור שעובר ברחוב לא יכניס לך שום סרט בראש. תהיה מבסוט מעצמך ויעניין אותך רק מה שאתה חושב על עצמך. גם אם יש דברים שאתה לא מבסוט מהם - תלמד לקבל אותם ולשאוף לשנות אותם, אבל לא להרגיש שיורד לך ציון בגללם, כי כל בני האדם יש להם תכונות שליליות וחולשות ודברים שהיה כדאי שהם ישנו את עצמם, וזה יותר מבסדר גמור אם הם עדיין בתהליך עבודה על עצמם ועוד לא מושלמים! כשרונות אומנותיים אינם חשובים כלל וכלל לגבר. גם כישרון בספורט אינו חיוני, מספיק שתהיה ספורטיבי, בלי כשרונות. אינך צריך לקנא באנשים, אלא לחפש מה אתה אוהב לעשות ולהתמקד במה שאתה אוהב, ולא במשהו ש"מקבל ציון טוב בחברה". אינך צריך להיות מוכשר במשהו, אלא עליך לעסוק במה שאתה אוהב. הבן שלי, בניגוד לכל בני המשפחה המאוד כשרוניים בהמון דברים, לא קיבל שום כישרון משום גורם. בנוסף, גם במקצוע שלו (התכנות) הוא לא התותח, אלא מן הבינוניים. ואפילו בציונים במבחנים הוא ממוצע של 75. אבל הוא בחור מדהים, ששם לעצמו מטרות מול העיניים ועושה מה שהוא אוהב. הוא היחיד בכל המשפחה שלומד לתואר שני, אחרי שאת הראשון עשה בקלות רבה. הוא התמודד עם כל הקשיים הלא פשוטים בחיים שלו, ומצליח להרוויח יותר מטוב מאוד בעבודתו, בזכות שבנה את אישיותו בסבלנות ומתוך קבלה עצמית. הסוד שלו - הוא לא מתעסק בלהתאכזב מעצמו ובלהיות מתוסכל מהמציאות, אלא מסתכל תמיד מה הלאה, מה אפשר לעשות עם הנתונים כרגע. תנסה לראות מה אתה מצליח לקחת מכל זה, כי בהחלט הבעיה היא בחשיבה שלך.
