צרות של סינגלים
אולי אני הולך להיות רכלן כתוצאה מהסיפור הזה, אבל מי שמכיר אותי יודע שזו לא הכוונה. ועכשיו, די עם ההתנצלויות, והנה הסיפור: בשבוע שעבר היה לי בליינד-דייט, שהגעתי אליו דרך חברת הכרויות מסוימת שאני רשום בה. הרעיןו הוא שכשאתה נרשם לחברה הזאת אתה מקיים שיחת הירכות עם שדכנית (אני לא מכיר מילה אחרת שיכולה להתאםי לתפקיד שלה) ולפי ההתרשמות שלה, ולפי הדרישות שלך, כמובן, היא מקשרת אותך מדי פעם עם בחורות שרשומות אצלה במקביל. לחברה הזו יש מדי פעם גם אירועים מסויימם, שגם בהם אפשר להכיר, אבל אתה גם יכול לצאת לבד עם זאת שהפנו אותך אליה. נשמע מוכר, בטח חלקכם מכירים את הרעיון. זה לא היה הבלינד-דייט הראשון שלי באותה חברה, ומן הסתם גם לא הבליינד-דייט הראשון שלי שלא הסתיים בזוגיות, אבל כמו שאתם מבינים - הוא שווה סיפור: על הבחורה שפגשתי בשבוע שעבר, נתנןו לי המלצות חמות במיוחד. אות השדכנית כבר הזכירה לי אותה לפחות שלוש פעמים בשיחות שלנו בעבר ושפכה עליה כל כך הרבה סופרלטיבים כמו שלא עשתה לגבי אף התאמה אחרת שהיא נתנה לי, מה שגרם לי באמת לחשוב שאולי יש כאן משהו מיוחד. לקחתי בחשבןו שאולי גם הפעם זו לא אהבת חיי, אבל הבנתי שיש כאן בחורה איכותית שבכל מקרה שווה להכיר, והסקרנות שלי לגביה היתה גדולה מהרגיל. השיחה הפלא-פונית הראשונה בינינו דווקא היתה מרתקת ומבטיחה, ונמשכה רבע שעה. ברבע שעה הזאת התבטאנו שנינו זה לא משום שאחד מאיתנו לא סתם את הפה והאריך סתם. זה נתן לי תחושה טובה. והנה הגיע מועד הבליינד דייט, וכמו שסיכמנו קודם - חיכיתי לה עם הרכב היכן שקבענו ולקחתי אות הלמקום שסיכמנו עליו. מאוד הקפדתי, בשיחה בינינו, לתת לה מקום לספר על עצמה, ולא להשתלט רק אני על השיחה. היא גם שאלה עלי, ולמרות שהיו לי הרהב תשובות - השתדלתי מאוד לא לתפוס מקום בלעדי בשיחה. כבר במהלך הנסיעה היא נשמעה לי שלילית מדי, כי היא התחילה לאמר לי כמה שהיא לא מרוצה מהבליינדייטים שסידרו לה ושהיא מתכוונת בכלל לבטל את המינוי הזה, ושמוכרים לה שם, כלשונה, "חתול בשק". הבנתי מה המגמה שלה, ובכל זאת ניסיתי עדיין למצות מהערב את המקסימום. וכשהגענו לאותו בית-קפה היא לא חיכתה יותר מדי זמן עד שהגיעה המלצרית, ומיד כשהתיישבנו היא אמרה לי "תשמע, לי נדמה שהערב הזה הוא סתם בזבוז זמן". את זה היא אמרה לא לפני שהיא הספיקה לרדת על הבחירה שלי במקום הזה ולא בקפה 'ארומה' שנמצא מאוד קרוב לאוניברסיטה ולמקומות המגורים של שנינו - החלטה שיותר מאוחר תתברר כנכונה, הרבה יותר ממה שחשבתי. על יציאת "בזבוז הזמן" שהיא הביאה לי, אמרתי שהערב ממילא כבר בוזבז, ושאנחנו כבר פה, והרבה אפשרויות אין לנו. הלחטנו להזמין. מכיוון שכר לא ממש היתי מחוייב לכללים כל שהם, הזמנתי לאכול. היא הזמינה רק לשתות. אולי זה לא הכי אידאלי לבליינד-דייט, אבל בשלב הזה - הכלים כבר נשברו רשמית. תוך כדי כך היא זורקת לי "תשמע, בליינד-דייט כזה בחיים לא היה לי". אמרתי לה ש"תמיד יש פעם ראשונה", וש"להגיד לך? גם לי לא היה בליינד-דייט כזה בחיים שלי". כבמטה קסם צלצל הפלא-פון שלה. אולי זה היה מתואם ואולי לא. לאיש שהתקשר היא אמרה "איזה savior אתה!" ומכיוון שהוא לא ממש שמע טוב היא אייתה לו את המלה האנגלית. את כל זה היא טרחה לאמר בקול רם וצלול שלא רק אני אשמע אלא כל הבית-קפה. אבל מכיוון שבמשך כל הזמן הזה המבוכה שלה גדלה יותר ויותר, היא התחילה לשאול אותי שאלות על עצמי. עניתי לה ושיתפתי פעולה עם השיחה, אב למכיוון שכבר ידעתי שאני לא משוחח עם אהבה פונטציאלית, התשובות שלי היו בהתאם. כשיצאנו משם היא זרקה לי "אז אני מבינה שלא תאכל יותר פטריות" (זה מה שהזמנתי, דרך אגב). שאלתי אותה אם דווקא זאת המסקנה שהיא הגיעה אליה בעקבות בליינד-דייט איתי. אמרתי לה גם שאולי אני דוקא כן אוכל מנה כזאת, כי אולי זו תהיה חוויה מתקנת. היא אמרה לי שאני בן אדם אופטימי, ועניתי לה שזה מרכיב מאוד חשוב שאני מקפיד לקיים אותו. אולי בשלב הזה כל גבר היה שולח אותה לקיבינימאט ואומר לה שתקח מונית הביתה, אבל לא אני אני לחוייה עם בחורה כזאת להסתיים בלי סשן מייגע של ירידות מנומקות קטגורית על פי מיטב עקרונות ההגיון הבריא והישר. אבל זה הגיע רק בסוף. אולי זה נשמע מתנשא, אבל את אוירת ההתנשאות לא אני הבאתי לסיטואציה הזאת. נסענו ברכב שלי חזרה הביתה. אני מניח שלבחורה כמוה, בסיטואציה שאליה היא הביאה את עצמה, היה רק חשק לקבור את עצמה, והיא ניסתה להפר את הקשט ע"י פיתוח שיחה איתי. שיתפתי פעולה, אבל לא יותר מדי, לא כמו שעושים כשבאמת מעונינים במישהי. בין לבין, היא גם הציעה לי שניסע בשבוע הבא לאירוע של אותה חברת היכרויות - לא כזוג, כמובן - כי מדובר באירוע שנועד להיכרויות - אלא שהיא תצטרף אלי כטרמפיסטית ושנתחלק בדלק. לא סירבתי מיד, אבל כמו שאתם מבינים - גם לא קפצתי מיד על המציאה. אמרתי לה שזה נשמע לי מעניין, והשארתי את זה פתוח כדי להחליט ברגע יותר שפוי. וכשבר הגענו לבית שלה, שם התכוונתי להוריד אותה, ניהלתי איתה שיחת מוטיבציה שהיא בטח נהנתה ממנה טיפה פחות ממני. לא קיללתי ולא השתוללתי, אלא הפעלתי נשק הרבה יותר יעיל - השכלתנות. היא התחילה להתנצל אם היא גרמה לי אי-נעימות, ושאלתי אותה אם גם אני צריך להתנצל על האי-נעימות שהיא גרמה לי, ואמרתי לה שאכן, היא באמת גרמה לי אי-נעימות גדולה. היא אמרה שאני לא צריך להתנצל, ושפשוט לא נוצר קליק מיידי, ולכן היא הייתה חייבת להגיד לי את זה. אמרתי לה שקליק מידי לא אומר שום דבר, ושאני לא מאמין באהבה ממבט ראשון. היא אמרה שהיא מאמינה באהבה ממבט ראשון וכשהיא רואה שזה לא נוצר - היא מבינה שזה בזבוז זמן. אמרתי לה שאהבה ממבט ראשון זה להתחיל מהשיא, ושמשם אפשר רק לרדת, כי אחרי המבט הראשון אתה לומד לכ כך הרהב דברים על בן-אדם שלפיהם אתה באמת יכול לאהוב אותו או לא. היא טרחה לציין שלא עשיתי ושלא אמרתי שום דבר רע, אבל היא פשוט היתה "חייבת להגיד לי את זה" כבר כשישבנו שם. שאלתי אותה אם היא באמת היתה כל כך חייבת להגיד לי את זה, ומה זה בדיוק נתן לה - האם זה עשה את הערב ליותר כיפי? האם זה היה אמור לעשות עלי רושם יותר טוב כלפיה? היא אמרה שהיא מבינה שיש צורה להגיד דברים, ולא הפסיקה להתנצל בשביל שנה שלמה. בנימה הזו נפרדנו, כשהשארנו פתוחה את אופציית השבוע הבא והאירוע הזה. ובעניין הזה, בעצם, רציתי להתייעץ איתכם...
אולי אני הולך להיות רכלן כתוצאה מהסיפור הזה, אבל מי שמכיר אותי יודע שזו לא הכוונה. ועכשיו, די עם ההתנצלויות, והנה הסיפור: בשבוע שעבר היה לי בליינד-דייט, שהגעתי אליו דרך חברת הכרויות מסוימת שאני רשום בה. הרעיןו הוא שכשאתה נרשם לחברה הזאת אתה מקיים שיחת הירכות עם שדכנית (אני לא מכיר מילה אחרת שיכולה להתאםי לתפקיד שלה) ולפי ההתרשמות שלה, ולפי הדרישות שלך, כמובן, היא מקשרת אותך מדי פעם עם בחורות שרשומות אצלה במקביל. לחברה הזו יש מדי פעם גם אירועים מסויימם, שגם בהם אפשר להכיר, אבל אתה גם יכול לצאת לבד עם זאת שהפנו אותך אליה. נשמע מוכר, בטח חלקכם מכירים את הרעיון. זה לא היה הבלינד-דייט הראשון שלי באותה חברה, ומן הסתם גם לא הבליינד-דייט הראשון שלי שלא הסתיים בזוגיות, אבל כמו שאתם מבינים - הוא שווה סיפור: על הבחורה שפגשתי בשבוע שעבר, נתנןו לי המלצות חמות במיוחד. אות השדכנית כבר הזכירה לי אותה לפחות שלוש פעמים בשיחות שלנו בעבר ושפכה עליה כל כך הרבה סופרלטיבים כמו שלא עשתה לגבי אף התאמה אחרת שהיא נתנה לי, מה שגרם לי באמת לחשוב שאולי יש כאן משהו מיוחד. לקחתי בחשבןו שאולי גם הפעם זו לא אהבת חיי, אבל הבנתי שיש כאן בחורה איכותית שבכל מקרה שווה להכיר, והסקרנות שלי לגביה היתה גדולה מהרגיל. השיחה הפלא-פונית הראשונה בינינו דווקא היתה מרתקת ומבטיחה, ונמשכה רבע שעה. ברבע שעה הזאת התבטאנו שנינו זה לא משום שאחד מאיתנו לא סתם את הפה והאריך סתם. זה נתן לי תחושה טובה. והנה הגיע מועד הבליינד דייט, וכמו שסיכמנו קודם - חיכיתי לה עם הרכב היכן שקבענו ולקחתי אות הלמקום שסיכמנו עליו. מאוד הקפדתי, בשיחה בינינו, לתת לה מקום לספר על עצמה, ולא להשתלט רק אני על השיחה. היא גם שאלה עלי, ולמרות שהיו לי הרהב תשובות - השתדלתי מאוד לא לתפוס מקום בלעדי בשיחה. כבר במהלך הנסיעה היא נשמעה לי שלילית מדי, כי היא התחילה לאמר לי כמה שהיא לא מרוצה מהבליינדייטים שסידרו לה ושהיא מתכוונת בכלל לבטל את המינוי הזה, ושמוכרים לה שם, כלשונה, "חתול בשק". הבנתי מה המגמה שלה, ובכל זאת ניסיתי עדיין למצות מהערב את המקסימום. וכשהגענו לאותו בית-קפה היא לא חיכתה יותר מדי זמן עד שהגיעה המלצרית, ומיד כשהתיישבנו היא אמרה לי "תשמע, לי נדמה שהערב הזה הוא סתם בזבוז זמן". את זה היא אמרה לא לפני שהיא הספיקה לרדת על הבחירה שלי במקום הזה ולא בקפה 'ארומה' שנמצא מאוד קרוב לאוניברסיטה ולמקומות המגורים של שנינו - החלטה שיותר מאוחר תתברר כנכונה, הרבה יותר ממה שחשבתי. על יציאת "בזבוז הזמן" שהיא הביאה לי, אמרתי שהערב ממילא כבר בוזבז, ושאנחנו כבר פה, והרבה אפשרויות אין לנו. הלחטנו להזמין. מכיוון שכר לא ממש היתי מחוייב לכללים כל שהם, הזמנתי לאכול. היא הזמינה רק לשתות. אולי זה לא הכי אידאלי לבליינד-דייט, אבל בשלב הזה - הכלים כבר נשברו רשמית. תוך כדי כך היא זורקת לי "תשמע, בליינד-דייט כזה בחיים לא היה לי". אמרתי לה ש"תמיד יש פעם ראשונה", וש"להגיד לך? גם לי לא היה בליינד-דייט כזה בחיים שלי". כבמטה קסם צלצל הפלא-פון שלה. אולי זה היה מתואם ואולי לא. לאיש שהתקשר היא אמרה "איזה savior אתה!" ומכיוון שהוא לא ממש שמע טוב היא אייתה לו את המלה האנגלית. את כל זה היא טרחה לאמר בקול רם וצלול שלא רק אני אשמע אלא כל הבית-קפה. אבל מכיוון שבמשך כל הזמן הזה המבוכה שלה גדלה יותר ויותר, היא התחילה לשאול אותי שאלות על עצמי. עניתי לה ושיתפתי פעולה עם השיחה, אב למכיוון שכבר ידעתי שאני לא משוחח עם אהבה פונטציאלית, התשובות שלי היו בהתאם. כשיצאנו משם היא זרקה לי "אז אני מבינה שלא תאכל יותר פטריות" (זה מה שהזמנתי, דרך אגב). שאלתי אותה אם דווקא זאת המסקנה שהיא הגיעה אליה בעקבות בליינד-דייט איתי. אמרתי לה גם שאולי אני דוקא כן אוכל מנה כזאת, כי אולי זו תהיה חוויה מתקנת. היא אמרה לי שאני בן אדם אופטימי, ועניתי לה שזה מרכיב מאוד חשוב שאני מקפיד לקיים אותו. אולי בשלב הזה כל גבר היה שולח אותה לקיבינימאט ואומר לה שתקח מונית הביתה, אבל לא אני אני לחוייה עם בחורה כזאת להסתיים בלי סשן מייגע של ירידות מנומקות קטגורית על פי מיטב עקרונות ההגיון הבריא והישר. אבל זה הגיע רק בסוף. אולי זה נשמע מתנשא, אבל את אוירת ההתנשאות לא אני הבאתי לסיטואציה הזאת. נסענו ברכב שלי חזרה הביתה. אני מניח שלבחורה כמוה, בסיטואציה שאליה היא הביאה את עצמה, היה רק חשק לקבור את עצמה, והיא ניסתה להפר את הקשט ע"י פיתוח שיחה איתי. שיתפתי פעולה, אבל לא יותר מדי, לא כמו שעושים כשבאמת מעונינים במישהי. בין לבין, היא גם הציעה לי שניסע בשבוע הבא לאירוע של אותה חברת היכרויות - לא כזוג, כמובן - כי מדובר באירוע שנועד להיכרויות - אלא שהיא תצטרף אלי כטרמפיסטית ושנתחלק בדלק. לא סירבתי מיד, אבל כמו שאתם מבינים - גם לא קפצתי מיד על המציאה. אמרתי לה שזה נשמע לי מעניין, והשארתי את זה פתוח כדי להחליט ברגע יותר שפוי. וכשבר הגענו לבית שלה, שם התכוונתי להוריד אותה, ניהלתי איתה שיחת מוטיבציה שהיא בטח נהנתה ממנה טיפה פחות ממני. לא קיללתי ולא השתוללתי, אלא הפעלתי נשק הרבה יותר יעיל - השכלתנות. היא התחילה להתנצל אם היא גרמה לי אי-נעימות, ושאלתי אותה אם גם אני צריך להתנצל על האי-נעימות שהיא גרמה לי, ואמרתי לה שאכן, היא באמת גרמה לי אי-נעימות גדולה. היא אמרה שאני לא צריך להתנצל, ושפשוט לא נוצר קליק מיידי, ולכן היא הייתה חייבת להגיד לי את זה. אמרתי לה שקליק מידי לא אומר שום דבר, ושאני לא מאמין באהבה ממבט ראשון. היא אמרה שהיא מאמינה באהבה ממבט ראשון וכשהיא רואה שזה לא נוצר - היא מבינה שזה בזבוז זמן. אמרתי לה שאהבה ממבט ראשון זה להתחיל מהשיא, ושמשם אפשר רק לרדת, כי אחרי המבט הראשון אתה לומד לכ כך הרהב דברים על בן-אדם שלפיהם אתה באמת יכול לאהוב אותו או לא. היא טרחה לציין שלא עשיתי ושלא אמרתי שום דבר רע, אבל היא פשוט היתה "חייבת להגיד לי את זה" כבר כשישבנו שם. שאלתי אותה אם היא באמת היתה כל כך חייבת להגיד לי את זה, ומה זה בדיוק נתן לה - האם זה עשה את הערב ליותר כיפי? האם זה היה אמור לעשות עלי רושם יותר טוב כלפיה? היא אמרה שהיא מבינה שיש צורה להגיד דברים, ולא הפסיקה להתנצל בשביל שנה שלמה. בנימה הזו נפרדנו, כשהשארנו פתוחה את אופציית השבוע הבא והאירוע הזה. ובעניין הזה, בעצם, רציתי להתייעץ איתכם...
