צרות עם צרחות.... ועוד שאלות

לגבי הצרחות

אני יודעת שעם הבן שלי, התעלמות פשוט מחמירה את המצב, אלא רק הסחת דעת, וחיבוק, אחרת הוא לא נרגע
אני מבינה את הצורך להציב גבולות, ואם תשים לב בדיוק פתחתי הודעה דומה למעלה, אבל זה עדיין שונה - הילדה קטנטונת, מתמודדת עם שינוים, ועם קושי לתקשר.
כמובן שזו החלטה משפחתית, אבל אם היא זקוקה לישון איתכם, אז תתנו לה. והכי חשוב לזכור שהילד משתנה כל הזמן, גחמות באות והולכות, זה לא לכל החיים
 

TikvaBonneh

New member
לתת לה לישון איתם זה אחלה

אבל למה צריך בין ההחלפה לבין המיטה של ההורים את הקטע של "צורחת וצורחת", למי זה בדיוק תורם?
 
זה בדיוק העניין, שזה לא תורם

רק מוציא את כל הבית משינה...
אילו מסוג הדברים שאפשר (לדעתי) לוותר על המאבק, כמובן שזה צריך להתאים למשפחה בה מדובר
הבן שלי, לאחר ששנים רצה רק לישון צהרים במיטה שלנו, באיזה שלב, פשוט החליט שלא מתאים לו יותר ולא קרה כלום, ולא היה שווה לי המלחמות
 
בדיוק.

אם בסופו של דבר כולם יודעים שהצרחות יגמרו בזה שהילדה תגיע למיטה שלהם, אז בשביל מה לתת לה לצרוח?

לשנות עמדה, לקחת את הילדה למיטה מראש וזהו.

אבל אם זה מאוד חשוב להם לא לוותר ושהילדה לא תישן אתם - זה סיפור אחר, וצריך לבדוק איך עושים את זה.

אבל לתת לה לצרוח ואז לקחת אותה? אז מה עשינו בזה?
כולם סובלים סתם.
 

רואה 6 6

New member
בבלאגן:הטוסיק בטח שורף והבטן כואבת.

כשזה קרה לי בפעם האחרונה (לפני כמה שנים) "צרחתי" כמו מבוגרת: קיטרתי את נשמתי.
מסכנוצ'ה,זה לא נעים לה. חפשו משחות/תרחיצים שמקלים על השרפה ודברים שיקלו על כאבי הבטן.
לגבי חינוך הילדה,אין ספק שמתן האבחנה מבלבל מאוד וראיתי הורים שמוותרים על הרבה דברים שלא ויתרו לפני קבלת האבחנה לילדם,כאילו על מנת לחסוך את הסבל שבאוטיסטיות. למעשה ,הסבל הוא של ההורים,לפחות בשלב הראשוני.
ההצעה שלי,להתנהג כמו עם ילד רגיל,רק עם התאמות: לעשות בירורים (זה לא קורה מהר) לגבי רגישויות חושיות ולהתחשב בהן, (הבן שלי למשל רגיש לרעשים ולמגע מים מטוש מקלחת אז אנחנו משחקים הרבה עם העוצמות כדי שיהיה נסבל) להחליט מה בר ויתור ומה לא וליהיות עקביים. היות והיא כבר מדברת מספר מילים,אפשר להעריך שההבנה הפאסיוית שלה את השפה גדולה יותר כך שניתן להציע השתתפות ברגשותיה בשפה פשוטה ובהירה אבל כזו שבאה באמת מהלב.
צריך להכיל את הסירוב/מחאה/אכזבה של הילדה וחיבוק הוא אחלה בחלה,אפילו בלי הרבה מילים.לשים על הברכיים ולתת לאנרגית הצרחות לשרוף את עצמה מעצמה.אחרי כמה פעמים לאותו אירוע, כשהובנה מטרתכם (נגיד,לא לפתוח חלון כשהמזגן עובד)אפשר להגיד,"את זוכרת שאני לא מסכים..."ולהתחיל להעביר בעזרת המרחק את האחריות לווסת לילדה.
לגבי דיבור,אני מבינה שהיא צעירה מאוד. התחילו בשמות עצם בעיקר.זה ישמש אותה בהתחלה להבעת צרכים (נגיד,במקום לומר "אני רוצה שוקולד" היא תגיד רק "שוקולד").בהמשך מרחיבים.אבל אל תעשו סדנת יזע עם ציפיות שתחזור כמו תוכי.זה צריך ליהיות מרצונה.פשוט להגיד כאשר פעולה נעשית.
 

barak2911

New member
תודה רבה לכל המגיבים - והתייחסות לשאלות

קודם כל - באמת תודה רבה על ההתייחסות.
לגבי השינה - זה באמת מתחיל להיות אישו שהיא פשוט רוצה לישון איתנו. גם אתמול, אחרי שהתרוצצה והייתה שפוכה מעייפות היא לא הסכימה לישון במיטה שלה אלא נרדמה אצלנו - כנראה שבאמת בתקופה הקרובה ניתן לה לישון איתנו ישר (בתקווה שזה לא יהפוך לנוהג קבוע).

לגבי הצרחות - שוב, יש הבדל בין צרחות "סתם", שככה היא מבטאת חוסר שביעות רצון (כשאני עוזב את החדר למשל), ואחרי כמה זמן היא נרגעת, לבין צרחות כאלה שהופכות לצרחות היסטריות - מה שהייתי רוצה זה להכחיד את הסוג הראשון כדי שכאשר היא צורחת נדע שזה באמת משהו רציני (כמו הצרחות מהסוג השני כיום).

לגבי אנשי המקצוע - רק התחלנו איתם, נפגשנו עם קלינאית / מרפאה בעיסוק, אבל זה היה יותר בשלב האבחון. היינו צריכים לנדנד כדי שיזרקו לנו קצת טיפים. כנראה שזה יגיע בשלב מאוחר יותר אבל אנחנו ממש מפחדים שזה יקח עוד זמן (רק להגיע לאבחון גררו אותנו חודשיים עד שהיה מקום), ונראה שהיא צריכה עבודה מיידית.

לגבי הגיל - הילדה בת שנתיים, ולא מדברת (למרות שהיא מבינה הכל). אין פה מצב של דו שיח. לדבר איתה לא עוזר, היא פשוט חוזרת על הדפוס של הצרחות, לא משנה כמה אנחנו אומרים לה לא לצרוח.

לגבי תשומת הלב - אנחנו בדרך כלל מתפצלים, כאשר אני בעיקר איתה, ואישתי עם הילד.
ברור לי שהיא מרגישה חסך בתשומת לב, כי לפני כן היא הייתה עם הרבה ביטחון עצמי וילדה שמחה, ועכשיו היא נהייתה יותר שקטה ומדופרסת (למרות שאנחנו משתדלים כל הזמן לשמח אותה ולתת לה תשומת לב, היא יודעת שאם התינוק יבכה אנחנו נעזוב אותה ונטפל בו - אם יש רק הורה אחד באזור).
לגבי דרכי תקשורת - כמו שאמרתי, יש לה מגוון של דרכים לבטא את עצמה: החל מלהביא חפצים (ספר אם היא רוצה שיקריאו לה), לקחת את האצבע (אם היא רוצה שאספור לה), נשיכות (תענוג צרוף), לעמוד ולנסות להגיע לחפץ שהיא רוצה לקחת ואז להסתכל עלינו שנביא לה, ועוד.
הבעיה היא שהצרחות זאת הדרך היחידה שלה לבטא חוסר שביעות רצון, ובצורה כזאת היא לפעמים מצליחה לגרום לנו לעשות כרצונה.

אגב, איך ניתן לגרום לה להפסיק התנהגות בעייתית?
היא כל הזמן מנסה להכות את התינוק. היא יודעת שאנחנו לא מסכימים לכך (הרמנו את הקול עליה, יצאנו איתו מהחדר והשארנו אותה לבד ועוד ועוד), אז היא מנסה כשהיא חושבת שלא נשים לב. יש דרך לגרום לה להפסיק? ניסינו לגרום לה לשחק איתו, להתייחס אליו - היא מתעלמת או עוזבת את החדר. לא מוכנה להתייחס אליו בכלל (בהתחלה היא הייתה עושה לנו ברוגז עד שהבינה שהוא לא הולך להעלם ואנחנו לא נעזוב אותו לטובתה רק כי זה מה שהיא רוצה).
 

dina199

New member
ילדה א"סית קטנה בת שנתיים

שלא מדברת ונולד לה אח . גם ילדים נ"טים שמדברים מרגישים רע במצב כזה, נכנסים לרגרסיה , מקנאים בתינוק ועושים מהומות.
לא צריך 'להכחיד' שום דבר אצלה ולא צריך 'לגרום לה להפסיק' עם התנהגות כל שהיא.
אתם צריכים הדרכת הורים , זה נראה לי הדבר הכי דחוף.
וגם לא בטוח שגן רגיל מתאים לה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
 
תשובות

נשמע מכל מה שתואר כאן שהילדה דווקא מתקשרת אתכם לא רע בכלל. היא ממש מתנהגת כצפוי לילד שנולד לו אח וזה נפלא (גם אם ההתנהגויות בעיתיות). היא מרביצה לו (כמו הרבה ילדים), מצפה שהוא "יעלם" (כמו הרבה ילדים), דורשת תשומת לב, בייחוד מהאם שפתאום נעדרת יותר (כמו הרבה ילדים) ועוד ועוד. קיבלת תשובות רבות עימן אני מסכימה - אמא חמסה, תקווה ודינה. יש הרבה מה לעשות כשנתקלים בהתנהגויות קשות או בעייתיות, וכמו שדינה כתבה, הכי טוב להפגש עם איש מקצוע שיסייע לכם בהדרכה. אתם בדרך חדשה, ולטעמי הכי חשוב לזכור שהיא לא מסכנה בגלל שהיא אוטיסטית. נכון, קשה כשאי אפשר לתקשר את התחושות, אתם יכולים לדבר אותן עבורה מאחר והיא באופן די ברור מתקשרת לכם אותן. ולדעתי, הכי חשוב, להתנהל איתה מבחינה חינוכית כמו עם כל ילד אחר, כמובן עם התאמות לרגישויות תחושתיות ולקשיים נוספים. אבל לא לרחם עליה (רחמים בכלל, לדעתי, זה דבר שלרוב פוגע באדם ולא מסייע או מקדם אותו), ולא להתייחס אליה כאל נכה.
מצרפת מאמר שפרסמתי לפני שנה פה בדיוק בנושא זה.
המון בהצלחה,
רקפת.
 

barak2911

New member
,תודה רבה לך - מאמר מצוין!

נתן לי תשובה לעניין בנושא החינוך וההתנהלות מולה (כמובן שעדיין אשב עם גורמים מקצועיים, אבל בנתיים זה חומר לעבוד איתו)
 
אני יודעת שזה נורא לא מקובל ופוליטיקלי קורקט

אבל כשהפידידון שלי דחף לתינוק את הראש בכוח לספה והחזיק אותו שם, כי הפריע לו שהוא לידו,
אני זינקתי עליו ככה שנשמתו כמעט פרחה ממנו מרוב פחד.
נתתי לו מכה או דחיפה חזקה בכתף, החזקתי אותו חזק וצעקתי / אמרתי בטון שאין תקיף ממנו שהוא לא מרביץ לתינוק לעולם.
וכמובן שהוא יודע שלא עושים את זה ונוהלו שיחות בנושא בעבר.

הוא מיד פרץ בבכי.
התעלמתי וניחמתי את התינוק החנוק למחצה.
כשהוא בא להתרפק, חיבקתי אותו וחזרתי שוב על המסר.
מאז הוא לא ניסה לעשות את זה.
אוטיסט או לא - הוא כמעט חנק את התינוק. ולמרות שאני נגד אלימות באופן כללי ולא מכה את ילדי כאמצעי חינוכי, יש מקרים שבהם המסר צריך להיות חד משמעי וללא עוררין. קו אדום.
ואגב, זה לא שניהלתי סימפוזיון עם עצמי האם זו השיטה הכי אפקטיבית לפעול. הגבתי בלי לחשוב ואז ראיתי שכשאני באמת רצינית ומתכוונת למשהו, זה עובר גם דרך הנויירונים הלא טיפיקליים שלו.

וכל העיצות האחרות שנתנו לך - בעיקר אמא חמסה - נוסו והיו מוצלחות אצלנו עם לידת האח החדש.
 
אה-רגע רגע- היא בת שנתיים?

נו, אז ברור שהיא מתנהגת ככה.
שלי כמעט בן ארבע. עולם אחר.
(של הבנה ותקשורת).
בנוסף, צרם לי מאוד הביטוי "להכחיד" שהוא נפוץ משום מה בז'רגון הטיפול באוטיסטים.
למה לעזאזל צריך "להכחיד" משהו?
זה ביטוי נורא אגרסיבי.
אפשר לרצות שהתנהגות מסויימת תשתפר, גם בלי "להכחיד" שום דבר.
 

barak2911

New member
שוב - אני חדש בעולם הזה...

לא מכיר את העולם הטיפולי עדיין, ובטח לא את הז'רגון.
השתמשתי במילה מסיבות תחביריות בלבד.
עדייו, הייתי רוצה להעלים לה את הצרחות, או לתעל אותם לאפיקים פרודוקטיבים יותר (אם זה נשמע פחות צורם - אז בכיף).
 

dina199

New member
זה לא פחות צורם.

המטרה זה לא להעלים את הצרחות.
המטרה היא לתקשר איתה טוב יותר . ברגע שהתקשורת תשתפר - הצרחות יפחתו או יעלמו.
הצרחות הן הסימפטום ( כרגע זו זו צורת תקשורת שלה) . אם תעלימו את הסימפטום - מה יישאר מהתקשורת ?
היא לפחות צורחת. יש ילדים ששותקים ומכניסים הכל פנימה. אני יודעת שקשה להאמין - אבל דבר כזה הרבה יותר גרוע.
כל זה לא ביקורת עליכם. ברור שאתם ממש טריים בעסק של האוטיזם. ואתם גם טריים עסק של שני ילדים.
אז כל מה שנאמר זה רק עוד נקודות מבט
 

Ronronit1

New member
תתחילו לשקף לה את הרגשות שלה

זה מאוד יעזור בעתיד. ״את כועסת״ , ״את שמחה״ וכו׳. זה יקח קצת זמן, אבל ככה היא תלמד להבין את הרגשות שלה ובעתיד היא גם תגיד לכם מה היא מרגישה.
אחד המפתחות הכי חזקים אצלינו לצרחות היה ויסות חושי. עד שתגיעו למרפאה בעיסוק שתדריך אתכם ספציפית, אמבטיות, משחק בבוץ, בריכה לא עמוסה או ים בגילאים האלה מאוד מאוד מרגיעים. מה שפחות אנשים מסביב, תוותרו על מסיבות ואירועים משפחתיים אתה.
גם סדר יום קבוע ומסודר בדיוק של שעון שוויצרי.
לפני כל מעבר, שינוי הכי קטן, תודיעו לה מה הולך לקרות. אני עשיתי את זה עם שירים, לכל פעולה היה לנו שיר
 

אפי1607

New member
התשובות שלי

נשמע לא פשוט...
ההרגעה לדעתי לא מסייעת וכך גם אתה כותב. מאד קשה לנו לשמוע את הילדים שלנו צורחים בין אם הם על הספקטרום ובין אם לאו. כתבת שעם ילד רגיל היית נוקט קו יותר תקיף כדי שיבין שזה לא עוזר. סביר מאד להניח שגם עם בתך זה יעזור. הרבה פעמים אני סבורה שבני, שהוא על הספקטרום לא יבין דרישה כזו או אחרת ואז אני נמנעת מלדרוש, כאשר ההפך הוא הנכון, הוא מבין ואני בהיסוסים שלי רק מחזקת התנהגות שהיא בעייתית לו ולסביבה.
בלי קשר לכך שהילדה מגיבה באופן כמעט רגיל ללידת אח קטן ושאולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג בעניין, שאלת איך אתה יכול לעזור לה לדבר, לתקשר, להבין..לדעתי, היא בגיל המתאים ל- ABA. את הבן שלי הגישה הזו מאד מקדמת. התייעצו עם מנתחי התנהגות. תוכנית ביתית אפילו מצומצמת יכולה לסייע.
בהצלחה
 
למעלה