מתוקות שלי ../images/Emo24.gif
אמא ואני חזרנו הבייתה. הוא התעורר אבל עדיין מונשם. מגיב לנו ובהלם מכל הצינורות והציפצופים. כמובן שהייתי צריכה להזכיר לאחות שהיא רואה עשרות כמוהו, אבל בשבילי הוא אחד ויחיד. אבא שלי! אז עיצבנתי אותה... בסופו של דבר אחרי שהסתובבתי סביב הצוות כמו דבורה עצבנית ונתתי לכולם את מבטי הרצח שלי - נתנו לו תרופת הרגעה שיישן והעיפו אותנו. הוא בכלל לא רצה שנישאר לישון שם, וכשהן אמרו שהן סוגרות את המחלקה אז לידן אמרתי לו - אתה רואה, קיבלת מה שרצית. הם במילא מסלקים אותנו, אז הוא עשה סימן של יופי יופי, והאחיות היו בהלם. מקווה שמחר באמת המצב ישתפר. תודה לכן על התמיכה. באמת לא פשוט. אחרי מה שעברנו עם אחותי, אחרי הבלגנים שלי - עכשיו נופל עלינו דבר כזה. הרי אין לי ברירה אלא להיות חזקה. אז התפרקתי וקמתי.