צרור החיים...

Juramento

New member
צרור החיים...

רציתי לשתף אתכם בקטע מהיומן שלי, שמדבר על אושויץ 1, ביתן מדינת ישראל - אוהל יזכור. ... הלכנו בדרך סלולה היטב. התברר לנו, כי אחד העונשים במחנה היה שקושרים אותך לאבן עגולה ששוקלת כמה טונות, ואתה צריך ללכת איתה הלוך ושוב כדי לסלול את הדרך הזו בה הלכנו. זו הסיבה שהיא כל כך איתנה וסלולה היטב. כיום הביתנים משמשים כמוזיאון המחנה המציג פריטים מחיי האסיר ומפריטים שנמצאו במחסני המחנה, וכן ביתנים ששיכים למדינות שונות בהם הם מנציחים את זכר הנספים מאותה המדינה. הביתן של מדינת ישראל זהו חדר יזכור. בתוך החדר, כך נאמר לנו, חובה לשמור על שקט. קר בחוץ. רוחות. קר בפנים, בלב...ביד אחת אחזתי נר נשמה דלוק, שכן יש להדליקו מחוץ לביתן, והדף, עליו רשומים שמותיהם של משפחתי, משפחתי שנספתה בתופת ההיא, בתופת הזו, על אדמתה אני עומד. נכנסתי לביתן, שקט. חושך. נכנסתי לחדר. חושך. האור היחידי בוקע מהקיר שעליו רשום משפט בארמית, וגם מהרצפה - חלק מהרצפה עשוי זכוכית, תחתיו יש אפר- אפר אדם. ברקע מתנגנת לה התפילה, עם החזן בעל הקול הפיוטי, הקול שאני כל כך מכיר מימי שואה ואזכרות...עמדנו שם, 78 אנשים. שקט. רק החזן נשמע ברקע. שלוש דקות עמדנו שם ושמענו את התפילה, וצמרמורת עברה לי בכל הגוף. שיערי סמר, וליבי רעד. הרכנתי ראש, את עיני עצמתי. ניסיתי לעשות פארפרזה של אותו המקום לפני כ-60 שנים בלבד. ואז, כמעין טלפטיה בלתי מוסברת, החלה רעות לקרוא את שמות בני משפחתה שנספו בשואה, הלכה לעבר מרכז החדר, הניחה את חתיכת הניר ואת נר הזכרון על הזכוכית מתחתיה האפר. ואחריה, קם עודד. ואחריו, הילה ושחר. וזה היה מחזה מדהים. כמעין אורגן בקפידה, לא הופרע סדר ההקראות. אף אחד לא התפרץ. כאילו נערכו חזרות רבות ועכשיו זוהי ההופעה. השתרר שקט וחיכיתי שהבא בתור ידבר. הרמתי ראשי, וצעדתי צעד. את שמותיהם קראתי...את זכרם הזכרתי...את צוואתם העברתי, את רוחם השקטתי. סבתא של אמא, סבא של אמא, דודה של סבתא, דודה של סבא, כל בני משפחת שוסטר - 85 אנשים בני אותו כפר. והרי לא אוכל להקריא את שמות כולם! רוצה אני, אך לא יכול. ועכשיו לצד השני - משפחת ברזינה! משפחה כה יפה בתמונות, מסתדרים לפי הגובה וסבתא הכי קטנה עומדת בהלצה. הנחתי את חתיכת הניר עם המסגרת השחורה, בתוך המסגרת נמצאים הקדושים ומחוצה לה - צרור החיים.
 

Juramento

New member
מצטער שפתחתי בשרשור נפרד -טעות

הנה תמונה של חדר יזכור באושויץ, המקום עליו כתבתי את הקטע. בתמונה נראה חבר שלי, מניח נר זיכרון וחתיכת ניר עם שמות משפחתו שנספתה.
 
יוו..החדר הזה עשה לי צמרמורת עכשיו

זה היה המקום שהכי התפרקתי ובכיתי בו,כולם. הדברים שנאמרו שם,האווירה. פתחתי את הדפים שסבא שלי נתן לי עם כל השמות,ופשוט בהתחלה לא הייתי מסוגלת להקריא מרוב שהיה לי קשה,כל כך בכיתי,רצו לי תמונות ומלא דברים.
 
אלון טעות אחת....

לחדר קוראים ביתן 27 (בלוק 27) הביתן היהודי ולא חדר הזיכרון... הפכו אותו למאין מוזיאון זכרון אבל קוראים לו הביתן היהודי....
 

Juramento

New member
תודה על התיקון ../images/Emo13.gif

חוץ מחדר יזכור יש שם עוד משהו?
 
זה ממש יפה!

בתור מישהו שלא כותב כל כך הרבה, ומצליח לכתוב ככה- בהחלט יש לך כשרון. זה מפחיד כמה מה שאתה תיארת בקטע הזה דומה למה שהיה לנו בביתן הזה. הדממה הזו, הטרנס הזה שבו כל המשלחת (100 ומשהו חבר'ה) הייתה בו, שהוא, ורק הוא אפשר ת התזמון בכל כך מושלם הזה בהקראת השמות. והתפילה הזו שברקע... תפילת "אל מלא רחמים" בעברית עם הגייה אשכנזית... זה היה אחד הדברים המדהימים ששמעתי בחיי. זו גם ככה התפילה הנוראה ביותר שקיימת ביהדות לטעמי, אני פשוט סומר בכל פעם מחדש כשאני שומע את החזן שר אותה. בלוויות.
 

Juramento

New member
חח תודה ליאור...

אתה לא חושב שביקור באושויץ לא יכול לפסוח על חדר יזכור? כי אני יודע שיש קבוצות שלא עוברות שם וזה נראה לי ממש ממש מוזר..פשוט הפסד...המשך בוקר נעים לכולכם!
 

L i T a L 1

New member
ואו! החדר הזה!

כמה שבכיתי שם... הכניסו את כל המשלחת לחדר שם ואמרו לנו שכל אחד יתרכז במה שהוא ראה עד אותו הרגע. אני נכנסתי בין כל האנשים ואיבדתי את החברות שלי כולם הסתדרו מסביב ולא מצאתי אותן. ישבתי שם לבד וחשבתי על מה שראיתי על מה שקורה לי הכרחתי את עצמי להירגע ונירגעתי ואז הפעילו את היזכור והדמעות פשוט התפרצו בלי שיכולתי לשלוט בזה. לא יכולתי יותר עם כל מה שראיתי שם עם כל המראות והמחשבות... ופיתאום הופיעה מאיפה שהוא יד של חברה שלי שפילסה את דרכה אלי והיא בכתה ואני בכיתי וגיליתי שאני לא לבד שם והתחבקנו ובכינו יחד. אחרי זה שרנו את התיקווה ושרתי את התיקווה עם הדמעות בגרון והגאווה בלב בצורה שרק מי שהיה בפולין יכול להבין.
 

לונושקה

New member
שלחתי לך שוב את המסר

אני מקווה שזה הגיע... חוץ מזה-בקשר למה שכתבת זה מדהים אנחנו גם נכנסו לחדר הזה אבל הקראת השמות שלנו הייתה בבירקנאו בתוך ההריסות של המשרפות איפה שיש שלט שאוסר על הכניסה מסכנת קריסה.. זה היה פשוט מפחיד וגם אצלינו ההקראת שמות הלכה ממש אחד אחרי השני כמו שאמרת,וזה היה פשוט מדהים,זאת המילה היחידה שמצאתי לזה...
 

Juramento

New member
אני חייב לספר לכם משהו...

עכשיו הייתי עם חברים במסעדה כזאת שיש בה טאבון שאופים שם לחם...אני וידידה שלי רצינו להזמין משהו, והסתכלתי על הטאבון ולא יכולתי להשאר - יצאתי החוצה לנשום אוויר...אתם לא יודעים כמה זה נראה כמו המשרפה במידאנק..אתם פשוט לא מתארים! עם 2 דלתות מתכת כזו, והכל! ידידה שלי יצאה אחרי לבדוק מה קורה איתי והיא חיבקה אותי ופשוט התחלתי לבכות...מאז שבאתי לפה לפורום זה לא יוצא לי מראש...אחר כך היא קנתה כמו סמבוסק כזה וניסתה לשכנע אותי לקחת ביס ולא יכולתי..זה הגעיל אותי בטירוף...אני חייב פסיכולוגית..חח...
 

Pukipsey007

New member
../images/Emo24.gif אנחנו איתך ../images/Emo142.gif ../images/Emo13.gif

לכל אחד יש ימים רעים...
 

מיכלוש7

New member
../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif

זאת דבורה המדריכה שלי!!!!
 
למעלה