צפונות הלב -

[lexigali]

כאמור, לא מדובר על הגיית ה-T

עם תנועה אחריו. אבל כמו ש-Nutmeeg אומרת, אם מייד הוגים z, הוא מאבד מהקוליות (כנראה בשל מקום חיתוך קרוב, ועוד גורמים שאני צריכה לחשוב עליהם). נסה והיווכח.

 

[אטיוד5]

ניסיתי

ולא נוכחתי. נוכחתי שאם אני *מקפיד* להגות TZZZZ כראוי אז ה-Z מרעיד את מיתרי הקול שלי ונשמע שונה לגמרי מ TSSSS. ובכל מקרה - על TS אין עוררין שהוא צ' - אז למה לנסות TZ בכלל, במיוחד כאשר את ה- Z כדאי לשריין לטובת ה ז'? אני צופה שבמפגש הבא כבר נזדמזם לנו.

 

[nutmeg]

אZ-Zהו

שצריך להקפיד. באופן טבעי ולא מוקפד (דיבור רגיל, זורם, שוטף) לא תהיה שם הקפדה כי אנחנו בדרך כלל נוטים לעשות מה שנוח לנו. את האבולוציה של רוב השינויים בשפה אפשר להסביר על הרקע הזה. איפה השרשור ההוא על האלופונים? nutmeg>> בלשנות אנתרופולוגית לשירותכם

 

[lexigali]

אז זהו\

שאם תמשיך להגות את העיצור הבא (z) לבדו הוא יישמע Z! כמו שאם תמשיך להגות s אחרי t הוא יישמע S לבד (ולא צ'). הרעיון הוא להגות אותם יחד, בקצה, כמו במילים אמיתיות עם צ'.

 

[אטיוד5]

הייתי רוצה לראות ...

את התוצאות של ה"ביחד" הזה על מימאוגרף (כך קוראים לו?). ככל שאני מנסה, תמיד *יותא* לי ה- T הזה בתחילת ה-צ'. וסהדי במרומים, אינני תינוק. אה, זה גם מזכיר לי את היורקים למיניהם. כל צ' מלווה בקילוח דק או עבה. וזה מתקשר כבר ל- TH של גרי - גם ה- TH מלווה אצל דוברים מסוימים בלחות לא נעימה. יש אחד, בריטי, כבר לא זוכר אם ב-BBC או ב-SKY, שנראה לי שעשה מזה קריירה. וגם ראש ממשלתנו יכול להפריח את הנגב. נו טוב, רק את הצפוני. צגיד לי, אצה יכול להצרחק ממני קצצ? לא נעים, לא נעים.

 

[Luna mia]

לפי המקורות -

המילה "צפנת" - מקורה בשרש 'צפן', ולכן הסבירו "צפנת" - כצפונות, דברים נחבאים. למילה "פענח" - אין כל שרש או תיבה בשפה העברית העתיקה. בהתחקות אחר האטימולוגיה ההיסטורית של המושג "צפנת פענח", הסתבר שהמילים הללו אינן עבריות במקורן אלא בכלל מילים מצריות : "צפנת" - באה מהמילים המצריות "צד פא נתר", שפירושן: "האל אומר", ו"פענח" מקבילה למלים מצריות "פא ענח",שפירושן: "הוא יחיה". לכן, בצירופן המוכר "צפנת פענח" פרושו: "האל אומר שהוא (יוסף) יחיה", מה שמסתדר היטב בסיטואציה בה הומצא הכינוי הזה לראשונה ליוסף ע"י פרעה.

 

[hillelg]

../images/Emo45.gif ותיקונון

ההגייה המקורית היא Zafenat, Asenat, בשווא נע (ה-e צריכה להיות קצרה, כמובן). ובעצם, ההגייה המקורית יותר הייתה S'ofanath, Osanoth. [קמץ נהגה O, שווא נהגה כ-A קצר.] ולגבי ה-צ - נהוג לתעתקה כ-Z, כי אין אות מתאימה יותר. TS מתאים להגיה היום, אבל לא להגיות המקוריות יותר, שהוגות זאת כ-ס' גרונית.

 

[תופס עוגב]

ותיקונון על התיקונון

קמץ במקור לא מבוטא כ-O וגם לא כ-A אלא כמשהו באמצע - מין לומר A כשהשפתיים מכוונות ל - O. מין משהו באמצע שלאוזן לא מכוונת נשמע קרוב יותר ל O מל-A. ו-צ' היא האחות של ה-צ' הערבית למי שמכיר (משהו בין צ' ל-ס' שמגיעה בערך מהגרון (עובדה שלא נחשבה לאות גרונית).

 

[isaacl]

../images/Emo45.gif

ראה במחקר שנעשה באוניברסיטה העברית בשנות השבעים על ההגיה הקדם אשכנזית. חלק הארי של המחקר התמקד בטעויות ניקוד לפני המאה הי"ב ולאחריה. התברר שקודם המאה הי"ב, רוב הטעויות היו בין קמץ לפתח. אחרי המאה הי"ב רוב הטעויות היו בין קמץ וחולם. אגב, talitha kumi ולא toliso kumi, amen ולא omen, ועוד. יצחק