עם הבן הבכור, החלטנו שלא נקנה לו צעצועי הרג.
יום אחד, כשהיה בן 4, בעודי מסתרקת ומביטה החוצה,
ראיתי אותו אוחז מקל, ו"יורה" על הכלב הפלגמטי של השכנים...
הבנתי שאין מה לעשות, boys shall be boys
כמו שאומרים האנגלים...
אז היום, כן, בעוונותינו, בית מלא בנים (4) ומלא משחקי הרג,
מחרבות ועד משחקי מחשב.
בכ"ז, אנחנו מצנזרים, גם במלחמה יש חוקי מלחמה.
אין רובים שעושים רעש שמטריף הורים,
בכלל, עדיפות לחרבות על פני רובים-
יש בהן איזשהו יופי אסטטי, היסטורי,
וגם לחימה בחרב היא סוג של ריקוד.
במשחקי מחשב- בלי מדממים.