המאמר הזה, כמו אחרים אשר קראתי לפניו
מסרב גם הוא לעשות את ההבחנה בין סוגים שונים של פגיעות בתוך החברה שלנו, כלפי אלו השייכים אליה או השייכים כלפי חברותא חרות, ומנסה בכוח (הייתי אומר כמעט באינוס) לקשור את הגורמים הללו האחד לשני, כאשר למעשה אין כאן אפילו דמיון.
מלבד זאת, במקום להיות אינפורמטיבי הוא משתמש בלשון הגזמה ("מאות מילדייהם...") ובמילים בוטות אשר איינן מייצגות נאמנה את המציאות ("כולאים, מרעיבים ומשפילים ...") ובכך פוגע באופן סופית באמינותו.
לא הצלחתי להבין ממנו כלל מהייכן ההקשר בין סוגי הפגיעה השונים אשר הוא מציג על אותו הקו, מלבד שורת הטיעונים המאוד לאקוניים שהוא מציג אשר מהווים (כביכול בלבד) את הלך הרוח שגורם לחברה לנהוג בצורה הזו. המאמר מתעלם כמובן מכך שמדובר בטיעונים שונים אחד מהשני, אשר נשמעים בנסיבות שונות מאוד, ומעבר לכך שמדובר בהפשטה איומה של מצבים מסובכים בהרבה, לא כך כאשר מדובר בבעלי חיים.
אם ניקח לרגע דוגמא רחוקה מעט, הריש החברה ההודית היא החברה הכי טבעונית בעולם, ולמרות היותה ענייה מאוד, אחת החברות שהיחס בה לבע"ח הוא מן המוסריים בעולם. לעומת זאת, בצפון המדינה ישנו סכסוך עם פקיסטן על חבל קאשמיר (אגב, גם שם באופן אל מפתיע מעורבים מסולמים בסכסוך) הכולל את כל הדברים שהמאמר הזה מציג כביכול כמקבילים לפגיעה האנושית בבעלי חיים: הרג, שליטה, הגבלות שונות ועוד.
אז בבקשה, הנה כאן הניגוד בהתגלמותו של חברה אשר מאוד מצומצמת בפגיעה אחת, אבל משתתפת בפגיעה אחרת, והסיבה לכך כאמור היא כי הבסיס לשני הדברים הוא שונה לחלוטין. גם במדינתנו שלנו, לא ניתן להשוות בין הסכסוך הישראלי ערבי, סכסוך מוגדר עם הסטוריה ידועה, שבו שני הצדדים פוגעים אחד בשני וכל אחד נהנה מיתרון מסויים על השני. זאת לעומת מה שקורה עם בעלי החיים שבו צד אחד בלבד מרוויח את הכל, צד אחד בלבד מפסיד את הכל, "והייתרון" היחידי של בעלי החיים זה שפעות אפידמיות שהמשקים המתועשים כנראה גורמים להופעתם מפעם לפעם.