צלצול שעון
צלצול שעון מעיר אותך בחיפזון.
לפי התחזית יהיה חם מדי כדי לרכוב משהו מתוכנן.
מתארגן ליציאה ל״סיבוב הקבוע״ ביער קריית אתא.
אתמול החלפתי צמיגים: את הקדמי הורדתי בגלל פנצ׳ר עקשן שגם ״תולעת״ של אופנוע לא יכולה לו. את ה״נובי-ניק״ מאחור העברתי קדימה, ומאחור שמתי ״קפטן קונטרול״ 2.2 שהצטיידתי בו השבוע לפי המלצה שקיבלתי פה בפורום.
שני הצמיגים נאטמים בקלות עם משאבת רצפה ומחזיקים לחץ עד הבוקר.
אבל בתהליך הזה התרוקן בקבוק הג׳יפה.
חם ולח. שני בקבוקי מים על השלדה, משאבה וחטיף בכיס האחורי. ה״קפטן״ לא מתגלגל כמו ה״נובי ניק״ וצריך לעבוד לא מעט כדי לסובב אותו. אבל בינתיים נראה שאוחז טוב. ה״נובי ניק״ מקדימה משרה אווירת ביטחון. אוחז היטב בהטיות ובסיבובים. תענוג של צמיג. מי שמוכן לבלאי המהיר שלו, מרוויח צמיג עם שילוב מנצח של אחיזה מצויינת והתנגדות נמוכה לגלגול.
מגיע לקטע קצת יותר טכני של המסלול. ה״קפטן״ משדר לגב כל אבן וגבשוש, ובעליות תלולות פה ושם מאבד אחיזה. זה לא סתם שכבר מזמן יש לי תחושה שהמוצרים של ספשיאליזד הם ״אובר רייטיד״, ובעיקר ״אובר פרייסד״. כשהתלבטתי לגבי הצמיגים של קונטיננטל אמרו לי ״צמיגים טובים אבל יקרים״. אז מה? ספשיאליזד הם ״צמיגים רעים אבל יקרים״?
ממשיך במסלול. קטע טיפוס של כמה מאות מטרים על כביש. היתרון של ה״קפטן״ לעומת ה״נובי ניק״ מאחור זה שהוא פחות מרעיש על הכביש. ב״נובי״ ממש שומעים איך הקוביות נאבקות בכביש, ומי שהחזיק את הצמיג כמה חודשים גם יודע שבסוף הן מפסידות במאבק...
ירידה דרדרתית תלולה. ה״קפטן״ לא משדר ביטחון. מחליק פה ושם. ננסה מחר בלחץ נמוך יותר.
דהירה במורד לכיוון המעבר ה״רטוב״ של נחל ציפורי ומשם הביתה. בקבוק מים אחד ריק. שני כבר בדרך, אבל מכאן זה כבר קצר.
מעבר מים רטוב. אני מדלג בין הסלעים והאופניים עוברים במים.
מה זה הקצף הלבן הזה על הדופן של הצמיג הקדמי? מילא, הג׳יפה תסתום את זה. בטח קטע דק וחרירי בדופן. אבל הצמיג איבד לא מעט אוויר. מנפח ל-30 וממשיך בדרך.
הצמיג ממשיך לאבד אוויר. עוצר בנקודת הצל האחרונה לפני הטיפוס הקצר הביתה וממלא שוב. הקצף הופך לזרזיף ג׳פה. חתך בדופן. שיט. מטה את הגלגל הצידה והזרזיף נעצר. ממלא עוד קצת וממשיך. מגיע למוסך של הקיבוץ פחות או יותר ״על הג׳אנטים״. ממלא ל-37. החריץ בדופן אומר לי בשפה שלא משתמעת לשני פנים: ה״נובי ניק״ הזה כבר לא יזכה לבלאי מהיר של הקוביות. הצמיג ״טוטאל-לוס״. חריץ כזה בדופן זה לא משהו שאפשר להציל.
חוזר הביתה, מוציא מהמגרה את ה״קונטי״ האחרון שעוד נשאר לי (לאחד התפרק ה-bead, והשני לא מסכים להתיישב טוב על הג׳אנט). מתלבט אם להעביר את ה״קפטן״ קדימה, אולי הוא יתנהג שמה יותר יפה מאשר מאחור. אבל כבר חם, ואני מזיע, מחליט למזער את ההתעסקות ופשוט לשים אותו במקום ה״נובי ניק״ ז׳ל. בהיעדר שאריות ג׳יפה בבקבוק, אני נאלץ למחזר את הגיפה מהצמיג הישן לחדש. לא נשאר הרבה, אבל זה צמיג ״טיובלס רדי״ אז גם עם מעט חומר הוא אמור להיאטם. ההרכבה של הצמיג לא קשה מדי, ניפוח במשאבת יד לא מצליח לאטום. לוקח את הגלגל לתחנת המילוי האלקטרונית: שם אותה על ״צמיג ריק״. לא נאטם. ממשיך למוסך שם יש תחנת מילוי ״של פעם״ אנלוגית. לא נאטם. ממשיך למשאבה ליד ״חדר החלב״. שם בכלל אין שעון, רק זרם חזק של אוויר. מנפחים שם ״לפי הרגש״. מנפח ומנפח ומנפח ושום כלום. לא נאטם.
חוזר הביתה אבל וחפוי ראש. כבר תשע וחצי. אני רטוב מזיעה. הטמפרטורה כבר 35 מעלות בצל (ואני בכלל בשמש). מפרק צד אחד של הצמיג, לא נשארה בפנים טיפת חומר מרוב נסיונות מילוי. מפרק את הונטיל ומתקין פנימית. הצמיג מתמלא ומשמיע את הנקישות המוכרות של כניסת הדופן למקום.
ואתם כבר מכירים את הסיפור של קונטי: שמיניות. בכל צמיג שמיניות.
צלצול שעון מעיר אותך בחיפזון.
לפי התחזית יהיה חם מדי כדי לרכוב משהו מתוכנן.
מתארגן ליציאה ל״סיבוב הקבוע״ ביער קריית אתא.
אתמול החלפתי צמיגים: את הקדמי הורדתי בגלל פנצ׳ר עקשן שגם ״תולעת״ של אופנוע לא יכולה לו. את ה״נובי-ניק״ מאחור העברתי קדימה, ומאחור שמתי ״קפטן קונטרול״ 2.2 שהצטיידתי בו השבוע לפי המלצה שקיבלתי פה בפורום.
שני הצמיגים נאטמים בקלות עם משאבת רצפה ומחזיקים לחץ עד הבוקר.
אבל בתהליך הזה התרוקן בקבוק הג׳יפה.
חם ולח. שני בקבוקי מים על השלדה, משאבה וחטיף בכיס האחורי. ה״קפטן״ לא מתגלגל כמו ה״נובי ניק״ וצריך לעבוד לא מעט כדי לסובב אותו. אבל בינתיים נראה שאוחז טוב. ה״נובי ניק״ מקדימה משרה אווירת ביטחון. אוחז היטב בהטיות ובסיבובים. תענוג של צמיג. מי שמוכן לבלאי המהיר שלו, מרוויח צמיג עם שילוב מנצח של אחיזה מצויינת והתנגדות נמוכה לגלגול.
מגיע לקטע קצת יותר טכני של המסלול. ה״קפטן״ משדר לגב כל אבן וגבשוש, ובעליות תלולות פה ושם מאבד אחיזה. זה לא סתם שכבר מזמן יש לי תחושה שהמוצרים של ספשיאליזד הם ״אובר רייטיד״, ובעיקר ״אובר פרייסד״. כשהתלבטתי לגבי הצמיגים של קונטיננטל אמרו לי ״צמיגים טובים אבל יקרים״. אז מה? ספשיאליזד הם ״צמיגים רעים אבל יקרים״?
ממשיך במסלול. קטע טיפוס של כמה מאות מטרים על כביש. היתרון של ה״קפטן״ לעומת ה״נובי ניק״ מאחור זה שהוא פחות מרעיש על הכביש. ב״נובי״ ממש שומעים איך הקוביות נאבקות בכביש, ומי שהחזיק את הצמיג כמה חודשים גם יודע שבסוף הן מפסידות במאבק...
ירידה דרדרתית תלולה. ה״קפטן״ לא משדר ביטחון. מחליק פה ושם. ננסה מחר בלחץ נמוך יותר.
דהירה במורד לכיוון המעבר ה״רטוב״ של נחל ציפורי ומשם הביתה. בקבוק מים אחד ריק. שני כבר בדרך, אבל מכאן זה כבר קצר.
מעבר מים רטוב. אני מדלג בין הסלעים והאופניים עוברים במים.
מה זה הקצף הלבן הזה על הדופן של הצמיג הקדמי? מילא, הג׳יפה תסתום את זה. בטח קטע דק וחרירי בדופן. אבל הצמיג איבד לא מעט אוויר. מנפח ל-30 וממשיך בדרך.
הצמיג ממשיך לאבד אוויר. עוצר בנקודת הצל האחרונה לפני הטיפוס הקצר הביתה וממלא שוב. הקצף הופך לזרזיף ג׳פה. חתך בדופן. שיט. מטה את הגלגל הצידה והזרזיף נעצר. ממלא עוד קצת וממשיך. מגיע למוסך של הקיבוץ פחות או יותר ״על הג׳אנטים״. ממלא ל-37. החריץ בדופן אומר לי בשפה שלא משתמעת לשני פנים: ה״נובי ניק״ הזה כבר לא יזכה לבלאי מהיר של הקוביות. הצמיג ״טוטאל-לוס״. חריץ כזה בדופן זה לא משהו שאפשר להציל.
חוזר הביתה, מוציא מהמגרה את ה״קונטי״ האחרון שעוד נשאר לי (לאחד התפרק ה-bead, והשני לא מסכים להתיישב טוב על הג׳אנט). מתלבט אם להעביר את ה״קפטן״ קדימה, אולי הוא יתנהג שמה יותר יפה מאשר מאחור. אבל כבר חם, ואני מזיע, מחליט למזער את ההתעסקות ופשוט לשים אותו במקום ה״נובי ניק״ ז׳ל. בהיעדר שאריות ג׳יפה בבקבוק, אני נאלץ למחזר את הגיפה מהצמיג הישן לחדש. לא נשאר הרבה, אבל זה צמיג ״טיובלס רדי״ אז גם עם מעט חומר הוא אמור להיאטם. ההרכבה של הצמיג לא קשה מדי, ניפוח במשאבת יד לא מצליח לאטום. לוקח את הגלגל לתחנת המילוי האלקטרונית: שם אותה על ״צמיג ריק״. לא נאטם. ממשיך למוסך שם יש תחנת מילוי ״של פעם״ אנלוגית. לא נאטם. ממשיך למשאבה ליד ״חדר החלב״. שם בכלל אין שעון, רק זרם חזק של אוויר. מנפחים שם ״לפי הרגש״. מנפח ומנפח ומנפח ושום כלום. לא נאטם.
חוזר הביתה אבל וחפוי ראש. כבר תשע וחצי. אני רטוב מזיעה. הטמפרטורה כבר 35 מעלות בצל (ואני בכלל בשמש). מפרק צד אחד של הצמיג, לא נשארה בפנים טיפת חומר מרוב נסיונות מילוי. מפרק את הונטיל ומתקין פנימית. הצמיג מתמלא ומשמיע את הנקישות המוכרות של כניסת הדופן למקום.
ואתם כבר מכירים את הסיפור של קונטי: שמיניות. בכל צמיג שמיניות.
