צ'י גונג

mandos

New member
צ'י גונג

נושא שלפי חיפוש מהיר בפורום לא נידון בו הרבה..... מישהו רוצה לשתף? איזה אומנות לחימה משלבת צ,י קונג כחלק מאימון בסיסי שלה ? איזה צ'י קונגים ידועים לנו עד היום ומטרתם ? האם צ'י קונג שמתורגל לא טוב עלול להזיק ? עד כמה ? האם צ,י גונג קשור לאומנות לחימה בכלל או שעכרו בבריאות ? איזה צ'י קונגים משמשים הכי הרבה את מורי ישראל ? מספר אנשים (מורים) נהגו לומר לי לחר תרגול טאי ג'י שעדיף קודם לפתח צ'י ויכולת שליטה בו ולאחר מכן לעבור לאומנות אחרת כגון טאי ג'י,בה גואה,שינג יי וכו'.... מעניינת אותי דעת המורים בפורום על ראייה זו של אימון הצ'י.... דרך אגב למי שלא קרא יש גם מאמרים על הנושא באתר וו שו, ועדיין הייתי רוצה לשמוע את דעתם של חברי הפורום על הנושא הנ"ל....
 

mandos

New member
וכך הלך לו לעולמו

הנושא שלי, ללא דיון והספדה
 
צ'י גונג - נזקי התרגול הלקוי

המטרות הספציפיות של תרגול צ'י גונג משתנות משיטה לשיטה. באופן כללי ניתן לומר, שמתרגלי אמנויות לחימה ישאפו ראשית לכל לפתח ולקדם את מצב הבריאות; זאת, באמצעות חיפוש חלוקה מאוזנת של האנרגיה בגוף ושיפור היעילות הגופנית במונחים של תנועת אנרגיה והשימוש בה. הדבר מתבצע על ידי שיטות, המכוונות לאחדות והרמוניה של הגוף, הנשימה והכוונה - בגישה בטיחותית, עדינה ומאוזנת. איזון, יעילות וטבעיות, הן נקודות מפתח לבניית גוף פנימי חזק. אם המערכות הפנימיות בגוף אינן מאוזנות במונחים של יצור, חלוקה וצריכה של אנרגיה, הגוף לא יעבוד בצורה אופטימאלית. במצב כזה, כל נסיון להפיק תועלת מהאנרגיה הפנימית, בתרגול אמנויות לחימה או בתרגול בריאותי, רק יגרום לחוסר איזון גדול יותר, ויכול להוביל אפילו לפגיעה במערכות הפנימיות. רק בשעה שהגוף עובד בצורה מאוזנת, יעילה, ובאופן טבעי, יכול המתרגל לחשוב על מונחים כמו "טיפוח הצ'י", "זיקוק הצ'י", בניית מאגר אנרגיה גדול יותר, או שימוש בכוח פנימי באמנות הלחימה. אם בסכר קיימת נזילה, לא ממלאים את המאגר במים עד שהסכר מתוקן. הדבר נראה הגיוני, אך למרות זאת מתאמנים מתרגלים רבים בשיטות צ'י גונג כוחניות לפני שהגוף מאוזן ופועל ביעילות. בשיטות אלו הכוח מועבר דרך מערכת שאינה מקושרת ומאוזנת מבחינה פנימית, ולכן המבנה הרעוע הזה נפגע. הדבר דומה לעומס יתר במעגל חשמלי - הגוף בסופו של דבר "ישרוף פיוז". ניתן לתרגל שיטות צ'י גונג כוחניות רק לאחר שהמתרגל רכש נסיון רב בשיטות עדינות ומאוזנות. הצ'י גונג שתרגלו אמני הלחימה של הסגנונות הפנימיים, היה תמיד פשוט ובעל תוצאות הדרגתיות. כל תרגול צ'י גונג המבטיח תוצאות מהירות הוא מסוכן בבסיסו. שיטות בזק כאלו נלמדו בסין בעיתות מלחמה, שבהן אין מקום לתרגול ממושך. למדריכים גם לא תמיד היה איכפת אם החיילים יפתחו, כתוצאה מן התרגול, תופעות לוואי שליליות. מטרתם היתה ליצור חיילים חזקים וקשוחים במהירות המירבית. חיילים, ששבו הביתה מן המלחמות, המשיכו ללמד את השיטות שלמדו וכך נוצרו שושלות שהביאו שיטות אלו עד ימינו אנו. כדי להבהיר את העניין, ניקח לדוגמא את מינזר שאו-לין, אחד המקורות לשיטות צ'י גונג כוחניות. הנקודה המשמעותית היא, שבמינזר תרגלו הנזירים את השיטות באיטיות, בהדרגה ומבלי לסכן את עצמם. הם גם ניהלו אורח חיים, שעזר להם לשמור על גוף אוזן בעת תרגול צ'י גונג שכלל תרגול מדיטציה, תזונה נכונה ושימוש בצמחי מרפא. כשהתרגילים התנתקו מאורח החיים הנזירי ולא תורגלו בשלמות כחלק ממכלול רחב יותר, הם הפכו לסיכון פוטנציאלי. לרוע המזל, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מתרגול צ'י גונג שגוי אינו מתבטא בדרך כלל באופן מיידי. השינויים האנרגטיים בגוף הם עדינים והדרגתיים, כך שלעתים המתרגל אינו חש בסימנים המורים על חוסדר איזון עד שהללו ברורים מספיק וניכרים באופן פיזיולוגי. בשלב זה הנזק כבר נגרם, ותיקונו עלול להימשך זמן רב. נזקי התרגול הלקוי לכל שיטה של צ'י גונג כוחני נילוות בעיות אופייניות, שמקורן, כאמור, בכך שהגוף אינו מוכן לסוג זה של תרגול. אולם באופן כללי, התרגול הלקוי נוטה להשפיע קודם כל על הלב, החשוב שבין האיברים המלאים, שמתואר בניי-ג'ין (ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב) כ"הקיסר השולט על הדם וכליו". בגלל חשיבות הנושא, ארחיב על כך את הדיון. לפי הרפואה המסורתית הסינית, ללב מספר תפקידים: 1. הלב שולט על הדם וכליו. אם הדם לא יזרום בחופשיות בכליו יופיעו תופעות כמו ורידים בולטים (דליות). הצ'י, הזורם בכלי הדם, הוא הצ'י המזין. כשהדם וכליו פועלים באופן סדיר, הלב עובד בצורה סדירה. 2. הלב מאחסן את הרוח - שן (מונח המתפרש גם כנפש, אל, אלוהי, על-טבעי)- שלה שני אספקטים. האחד - חיות, המתבטאת בצבע הפנים, בעיניים, בדיבור, בצלילות הדעת ובטונוס השרירים. השני - הצד המנטאלי הכולל את הזכרון, יכולת הלמידה, החשיבה והניתוח. 3. הלב שולט על החוץ (הסביבה); הדבר מתבטא בבחירות האדם וברגשותיו, שמחה למשל. הלב גם שולט בזיעה, מתבטא בפנים, נפתח ללשון (הלשון היא הדרך לבטא מה שהלב מרגיש), ועוזר באבחנת הטעמים. הלב גם קשור לאש בתיאוריית חמש האלמנטים. אם נזכור את יחסי הקירבה בין הצ'י לדם ואת העובדה שהלב הוא "הארמון" של אלמנט האש, נבין, שבשעה שצ'י או דם נפגעים בשעת תרגול שיטות צ'י גונג כוחניות, הדבר משפיע גם על הלב. ההשפעות עלולות להתבטא בהפרעות פסיכולוגיות או פסיכוסומאטיות. הפרעות גופניות 1. תהליך של "שוק" חוזר ונשנה ללב, כתוצאה משיטות הכאה דוגמת תנועות הצלפה מהירות באוויר, הכאה בשקים כבדים, או תרגול פא-ג'ינג (כוח מתועל או הפקת " אנרגיה מתפרצת ") לפני שהגוף מאוזן מבחינה אנרגטית. 2. הבעיה השכיחה השנייה בתרגול צ'י גונג היא לחץ מופרז, הנגרם כתוצאה משיטות נשימה לא נכונות. נשימה מאולצת, תרגול שבו האוויר "מוחזק", נשימה לא טבעית, או שיטות שבהן האוויר ננשף עם מתח גופני - כל אלה יכולים לגרום ללחץ רב מדי על הלב. 3. ולבסוף - לחץ על הלב, הנגרם כתוצאה מחימום יתר של הצ'י, יכול גם הוא ליצור אפקט גופני שלילי. באופן ברור, תרגול, המבוצע בצורה מאולצת שמלווה במתח ולחץ, יכול לגרום לצ'י ולדם להתחמם יתר על המידה. יש לציין, עם זאת, שגם שיטות תרגול עדינות, המתורגלות בצורת כוונה מאולצת ( שימוש יתר של המחשבה ), עלולות לגרום לתוצאה זהה. המשך.....
 

tanka

New member
מ'ס שאלות על חלק א'

הבאת את הביטוי זיקוק הצ'י. למה בדיוק הכוונה? האם הצ'י מעצם היותו צ'י הוא לא כבר איזושהי איכות מזוקקת? השאיפה היא להיות באיזון תוך הכוונה ועדינות וכו'... הרבה מדברים על איזון אבל מהו בדיוק איזון? האם אפשר לכמת או לבחון את זה כלל? למה התכוונת כשאמרת שגם שיטות תרגול עדינות יכולות להיות מאולצות כשיש שימוש יתר של המחשבה? לא ממש הבנתי את זה. תודה על התשובות ושבוע טוב ושקט!
 
צי' גונג - נזקי התרגול הלקוי ב'

הפרעות פסיכולוגיות בעיות פסיכולוגיות, הנובעות מתרגול לקוי, יכולות לנבוע מהעובדה, ש"הלב מאכסן את השן (רוח)". ברפואה הסינית מיוחס השן לתבונה רוחנית, תובנה אינטואטיבית, יכולת יצירתית, מודעות וחיוניות כללית. הבעיות הפסיכולוגיות נובעות מהשפעת הנזק הגופני ללב על השן. רבים מהמתרגלים במערב, שאינם מודעים לסימפטומים הקשורים ברפואה הסינית ובצ'י גונג, אינם מתייחסים כלל לבעיות אלו הידועות ברפואה הסינית כ"הפרעה בשן". מאפייני הבעיות הללו הם חרדה, עצבנות, שיפוט לקוי, חוסר מנוחה, חוסר שינה וחוסר היכולת לפרש את הסובב אותנו בצורה נכונה. השפעות נוספות הינן על הזיכרון, הרגשות ועל כוח השיפוט. חוסר תבונה בשיפוט הוא בעיה מקובלת, המיוחסת להפרעה בשן. יצויין, שאפילו צ'י גונג המתורגל בצורה נכונה יכול להוביל להפרעות בשן במידה והמתרגל אינו מתאמן בשיטת צ'י גונג שלמה, או בהדרכת מורה מיומן, "הפרעה בשן" - איך זה קורה יש לראות כל שלב בצ'י גונג כחלק מתהליך סיסטמטי שיש לו התחלה, אמצע וסוף. בגלל ההשפעה ההדדית של כל תנועה אנרגטית או "פתיחה" בגוף על הרבדים הגופניים והרגשיים, שיטות הצ'י גונג בנויות בשלבים. ההתקדמות נעשית על פי התוצאות המושגות בכל שלב של התרגול, והתרגול משלים, מאזן, מגוון או ממשיך את התהליך כאשר המטרות בכל שלב הושגו. לדוגמה, שיטות צ'י גונג מסוימות מיועדות לפתיחת "מרכזים אנרגטיים" מסוימים, "שערי אנרגיה", או "נקודות אנרגיה" בגוף. בשעה שהמתרגל מעורב באימון, יש לבדוק שלא קיימים "קשרים" בתהליך של פתיחת המרכזים, השערים, או הנקודות. לאחר הפתיחה יש להתקדם לשלב הבא של התרגול, בהתאם לשיטה המתורגלת, אם המעבר לשלב הבא אינו מתבצע, עלולות להיווצר בעיות. אם מרכז, שער, או נקודת אנרגיה נפתחו כתוצאה מהתרגול והמתרגל אינו יודע כיצד או מתי להתקדם, הדבר עלול לגרום לקיבעון באימון, או במקרה הגרוע למצב דיסהרמוני בגוף. תופעה מקובלת אחרת, הנלוות לתרגול הגופני, היא שחרור של רגשות או "זכרון של הגוף". פעמים רבות, בשעה שהגוף או המחשבה חווים פגיעה פיסית או רגשית, ה"זכרון" של האירוע יכול להתאכסן בגוף כ"צלקת אנרגטית". תנועות אנרגטיות מסוימות (כמו גם תרגול תנוחות עמידה) יכולות לשחרר "זיכרון" זה והתוצאה עלולה להשפיע באופן שלילי על מצבו הרגשי של המתרגל. הדבר יכול להתבטא בדיכאון, עצבנות, חוסר שינה וחוסר מנוחה. שיטות צ'י גונג כוחניות הינן ללא ספק חלק מאמנות הלחימה. אם המתרגל שואף להשתמש בכוח פנימי או באנרגיה על מנת לפגוע ביריב בזמן לחימה, הרי שתרגול שיטות, שנועדו ללמד את התלמיד כיצד להשתמש באנרגיה פנימית ובכוח פנימי בזמן ההכאה, הן הכרחיות. כאמור, יש ללמוד שיטות אלו בצורה שיטתית והדרגתית, כשתהליך ההתפתחות מלווה בידי המורה. לא רצוי לתרגל שיטות צ'י גונג כוחניות לפני שנבנה בסיס חזק. בנוסף, גם בשעת תרגול שיטות כאלו רצוי להמשיך ולתרגל שיטות שנועדו לאזן ולבנות את אנרגיית הגוף. הן אמני לחימה והן העוסקים ברפואה סינית "שורפים את עצמם" משום שאינם מאזנים את התרגול בין שימוש באנרגיה לבין בניית איזון אנרגיה. לדוגמה : מטפלים ה"מבזבזים" אנרגיה, אך אין להם מקור "לשאוב" אנרגיה זו חזרה, עלולים למצוא עצמם במצב של סחיטה נפשית ואנרגטית. אמנות לחימה פנימית, הכוללת את כל המרכיבים הנחוצים, תביא לאיזון בין השימוש באנרגיה של התלמיד לבין חידושה. לסיכום : תרגול צ'י גונג, המשויך לאמנות הלחימה, צריך להיות תהליך מובנה והדרגתי. עליו להתחיל בתוכנית של איזון הגוף, המבנה והתנועה, ולהמשיך משם לתרגילים, שמטרתם בנייה של כוח פנימי תוך שמירה על איזון, כששתי מטרות אלו יושגו, המתרגל יוכל להתחיל וללמוד כיצד לנצל אנרגיה זו לצרכי לחימה. חשוב להדגיש, שאת התרגול הזה חיוני להמשיך ולאזן עם שיטות של "בנייה וטיפוח". במקום הראשון בסדר העדיפויות עומדת השמירה על מערכת פנימית חזקה, בריאה ומאוזנת - לא ה"כוח" שאפשר להשיג. פורים שמח, אבי (abi)
 
../images/Emo127.gif../images/Emo127.gif../images/Emo127.gifנוסף לקישורים; אבי, אפשר

להכניס את זה למאמרים, ככה כמו שזה? או שתרצה להוסיף, לערוך או להרחיב?
 

izackv

New member
אבי, מה דעתך על שילוב של צי גונג

ואומנות קשה? מבחינתי השאלה קצת אישית... אני מתאמן כשנה וחצי בשוטוקאן, וקראתי המון על צי-גונג. מאוד חשוב לי לשמור על הבריאות שלי. אני גם לא ממש חובב קרבות. אימונים, לייט ספרינג ומעגלים זה אחלה, אבל הקטע של קרב מלא ושל תחרויות, פחות מדבר אלי. במועדון הקטן שלנו, רב הקבוצה מבוגרת יחסית 30+ - 40+ ואני נהנה מאוד. (ועובד קשה מאוד...) אבל בעוד מספר חודשים אני אצטרך להחליף מועדון (שינוי מקום מגורים) יכול להיות שאני אנצל את ההזדמנות הזאת לעבור למשהו שמתמקד יותר בצד הרך. אופציה אחת היא לעבור לטאי-צי מתוך ידיעה שהוא מכיל צי-גונג. אופציה אחרת היא לשלב שוטוקאן עם טאי-צי או עם צי-גונג. לפעמים נראה לי שנסיון שילוב בין שתי שיטות כל כך שונות עלול להיות בעייתי. (ואולי אפילו להפריע למי שילמד אותי) אבל לפעמים נראה לי שהשיטות השונות דווקא אמורות לחזק אחת את השניה. (יכול להיות למשל, שאם ניר לא היה חגורה שחורה בקרטה לפני שהתחיל ללמוד טאי-צי הוא היה מפיק מהטאי-צי פחות?) האם יש בכלל אפשרות לשלב? האם זה מומלץ? שאלה נוספת ל"מאמר שלך" - אתה מדבר על הסכנות של צי-גונג לפני שהגוף מוכן לכך. אני אשמח אם תוכל להרחיב בקשר למה הכוונה ב"הכנה של הגוף"? ותודה על המאמר המעניין!
 

0 אור 0

New member
תודה על המאמר המעניין

אני בדרך כלל לא נכנסת לפורום זה - הגעתי אליו דרך הפניה של דוד בפורום רפואה משלימה - אז אני מקווה שלא שואלת משהו שידוע כאן לכולם. איך אני יודעת אם סוג של צ'י גונג הוא מזיק או לא מזיק? כל מה שאני יכולה להגיד זה שלא מדובר בתרגול מלחמתי בכלל ולא אגרסיבי, ושבסופו אני נשארת בתחושה נהדרת של רגיעה שממשיכה לאורך היום.
 
אני לא אבי, אבל...

אם ראיתי נכון, הוא התייחס לשני סוגי בעיות: תרגול לא-נכון מבחינה טכנית (ואז לא משנה מה את מתרגלת,זה מסוכן) מצד אחד, ותרגול של דברים שלא מתאימים לך (נכון לעכשיו), מצד שני (ואז כנ"ל). מכיוון שאין לנו אפשרות לראות דרך הרשת מה את מתרגלת ואיך, נראה לי שהדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא לסמוך על המורה שלך, או (אם אין לך) לחפש מישהו שיוכל לבדוק מה את עושה ולראות אם יש בזה בעיות. באמנויות לחימה סיניות רבות יש צ'י-קונג שלא נראה לחימתי בכלל, עד שלא מתרגלים אותו הרבה זמן (צאן-צ'ואן הוא דוגמא טובה לזה). קשה לדעת מה את עושה, ומה ההשפעות של זה. עכשיו שווה לחכות לאבי, שיתקן ויוסיף.
 

mandos

New member
האם המורה מכיר אותי רפואית ?

איך יכול מורה להכיר אותי פיסית, פספיק כדי לדעת אם הצ'י גונג לא מזיק לי? בנוסף איך אני יודע אם הצ'י גונג, כאשר מתורגל יותר מדי לא מזיק? אני לעולם לא יסתפק רק באימון פעם בשבוע עם מורה, איך אני יכול לדעת שאני לא מזיק לעצמי ? אבי, האם אתה מכליל את "חולצת הברזל"\"גוף הברזל" כצ,י גונג "קשה" ו האם ביצועו יחד עם טאי ג'י צ'ן ופא ג'ינג הם מסוכנים.... דבר נוסף זה האם לא נכון שצ,י גונגים גם משמשים ברפואה סינית כדרכי ריפוי ? ואם כן האם לא יביאו לאיזון אנרגטי ולא להפרתו ?
 
שוב, אני לא אבי, אבל...

מורה אמור לדעת להנחות אותך איך להתאמן בבית, והוא אמור לדעת איך לעלות על בעיות - אבל זה תלוי גם בשיתוף-הפעולה שלך, כי הוא יודע רק מה שאתה מספר לו. צריך להיות קשר בין המורה לתלמיד, וחלק ממנו זה שיחות על בעיות העולות באימון בבית. לגבי "חולצת הברזל"\"גוף הברזל", לשיטות כמו טאי-צ'י יש דרך שונה (מאוד) להגיע לזה (לפי מה שאני יודע) מאשר לשאולין; נראה לי, שאם אתה לומד טאי-צ'י, לך על טאי-צ'י, ואם אתה לומד שאולין לך על שאולין - אל תערבב מין בשאינו מינו. זו דעתי. לגבי השימוש בצ'י-קונג ככלי רפואי, אם תיקח תרופה לא נכונה היא עלולה להזיק לך - אותו דבר בצ'י-קונג. ריפוי יעיל תלוי באבחנה נכונה, גם ברפואה סינית. בשביל זה צריך מורה.
 

mandos

New member
אבל, אבל אבל......./images/Emo13.gif

סביר להניח שאם יש בעיה תרוץ לספר למורה, זו לא הנקודה, הנקודה שלי היתה שכיום תראה בתי ספר רבים מלמדים אותו צ'י גונג להרבה תלמידים, כמובן כחלק אינטגרלי מהלימודים, כמו שאמר אבי, יכול לקחת די הרבה זמן בין הצ'י קונג לתוצאות, כלומר עד שתלמיד יגלה שהוא כנראה ביצע משהו לא כהלכה, הנזק כבר יגרם... תלמיד הוא לא מאסטר שמסוגל לחוש בצ,י "נתקע" או "מציף" אזור מסוים.... זו היתה הנקודה.. לגבי חולצת הברזל, אני מכיר מקום אחד שמבצע אותו כחלק מטאי צ'י צ'ן.... אני לא חושב שהוא דווקא קשור לשאולין....
 

crane

New member
מין שאינו במינו?

מה עם כל שיטות הצ'י גונג שלא שייכות לאף אומנות לחימה (חווא טו למשל)? תמליץ למי שעוסק באומנות לחימה לא לתרגל אותן? ולמה בעצם לא לערבב? אתם במרכז עושים טאי צ'י, שינג אי ובה גואה. מה עם הצ'י גונגים ששייכים לשיטות האלה?
 
אם מורה שבאמת יודע מה הוא עושה,

החליט להכניס לשיטה שהוא מלמד תרגילים משיטות אחרות, OK. אני לא בטוח שזה המקרה כאן - אם הבנתי נכון, מדובר על לימוד במסגרות שונות, שאין בינן קשר. בשיטה שאני לומד, וואנג שו-צ'ין חיבר את מה שידע לשיטה אחת, שכל חלק ממנה, כולל הצ'י-קונג, תומך באחרים; המורה שלי צירף לשיטה את ה"הַצ'י-דאנקין", באישור המורה שלו, כי (לדבריו) היה צורך בזה לקהל ישראלי. אני סומך על שלושתם שהם יודעים מה הם עושים.
 

mandos

New member
וכמובן......./images/Emo13.gif

תודה רבה על המאמר המעמיק.... אני רוצה לשאול לדעתם של חברי הפורום על שיתותיו של מנטק צ'יאה שמשתמש הרבה בצ'י קונגים אה... קצת שונים.... יש לו ספר, כשאלמד להפוך אותו לPDF כולכם תוכלו לקרא, בנתיים, הנה האתר בארץ: WWW.INBAR.CO.IL HEALING TAO TAO OF LOVE.... ושוב תודה לאבי על המאמר.
 
למעלה