ליטון (לא תמיד שפוי)
New member
ציפור הנפש
לא יודע למה אבל תמיד אהבתי את הספר הזה.. אז הרי הוא לפנכם.. ******************************************** ציפור הנפש (מיכל סנונית) עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש, איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ולא סתם יודעים שהיא קיימת, יודעים מה יש בתוכה. בתוך הנפש, במרכזה, עומדת לה על רגל אחת ציפור. ציפור ששמה ציפור הנפש. והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים: כשמישהו פוגע בנו, מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה לכל כיוון, סובלת כאבים קשים. כשמישהו אוהב אותנו, מקפצת לה ציפור הנפש בדילוגים קטנים ועליזים, קדימה ואחורה, הלוך ושוב. כשמישהו קורא בשמנו, מקשיבה ציפור הנפש היטב לקולו, על מנת לזהות איזו מין קריאה היא זו. כשמישהו כועס עלינו, מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה, והיא שקטה ועצובה. וכשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש, השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו, גדלה וגדלה, עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו. עד כדי כך טוב לה בחיבוק. בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא היתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו - אף לא פעם אחת - כל עוד אנו חיים. בדומה לאויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו. ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה ציפור הנפש. אה, זה דווקא פשוט מאוד: היא עשויה מגירות מגירות. מגירות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך, כי כל מגירה נעולה במפתח המתאים רק לה! וציפור הנפש, היא היחידה היכולה לפתוח את מגירותיה. כיצד? גם זה פשוט מאוד: ברגלה השניה.ציפור הנפש עומדת על רגל אחת, וברגלה השניה - המקופלת בשעת מנוחה מתחת לביטנה-היא מסובבת את מפתח המגרה אותה היא רוצה לפתוח, מושכת בידית, וכל מה שנמצא בתוכה יוצא לחופשי אל תוך הגוף. ומכיון שאין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגירה, יש המון מגירות לציפור הנפש. יש מגירה לשימחה ויש מגירה לעצב. יש מגירה לקינאה ומגירה לתקוה. יש מגירה לאכזבה ומגירה ליאוש. יש מגירה לסובלנות ויש מגירה לעצבנות. גם מגירה לשינאה יש ומגירה לכעס ומגירה לפינוק. מגירה לעצלנות ומגירה לריקנות. ומגירה לסודות הכי כמוסים, זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים. ויש עוד מגירות. אתם יכולים להוסיף בעצמכם כל מה שאתם רוצים. לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגירות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו. למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לציפור לפתוח את מגירת השתיקה, אבל היא, על דעת עצמה, פותחת לו את מגירת הדיבור, והוא מדבר ומדבר מבלי לרצות. או דוגמה אחרת: הוא מבקש להאזין בסבלנות-ואילו היא פותחת לו את מגירת העצבנות הגורמת לו להתעצבן. וקורה שהוא מקנא בלי להתכון כלל. וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא רוצה לעזור. ועושה לפעמים צרות... כאן אפשר כבר להבין, שכל אדם שונה מחברו בגלל ציפור הנפש אשר בתוכו. ציפור שפותחת מידי בוקר את מגירת השימחה, השימחה נשפכת ממנה אל תוך גופו והאדם שלה שמח. ואילו ציפור שפותחת לו את מגירת הכעס, הכעס נשפך ממנה ומשתלט עליו כליל. ועד שהציפור אינה סוגרת את המגירה בחזרה, אין הוא מפסיק לכעוס. יש ציפור שרע לה פותחת מגירות לא נעימות. ציפור שטוב לה בוחרת במגירות שעושות טוב. ומה שהכי חשוב - זה להאזין היטב לציפור. כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו, ואני לא שומעים. חבל. היא רוצה לספר לנו על עצמנו. היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגירות שבתוכה. יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות. יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקת. ויש מי ששומע אותה רק פעם אחת בחיים. לכן כדאי, אולי מאוחר בלילה, כששקט סביב, להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו, עמוק עמוק בתוך הגוף.
לא יודע למה אבל תמיד אהבתי את הספר הזה.. אז הרי הוא לפנכם.. ******************************************** ציפור הנפש (מיכל סנונית) עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש, איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ולא סתם יודעים שהיא קיימת, יודעים מה יש בתוכה. בתוך הנפש, במרכזה, עומדת לה על רגל אחת ציפור. ציפור ששמה ציפור הנפש. והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים: כשמישהו פוגע בנו, מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה לכל כיוון, סובלת כאבים קשים. כשמישהו אוהב אותנו, מקפצת לה ציפור הנפש בדילוגים קטנים ועליזים, קדימה ואחורה, הלוך ושוב. כשמישהו קורא בשמנו, מקשיבה ציפור הנפש היטב לקולו, על מנת לזהות איזו מין קריאה היא זו. כשמישהו כועס עלינו, מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה, והיא שקטה ועצובה. וכשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש, השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו, גדלה וגדלה, עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו. עד כדי כך טוב לה בחיבוק. בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא היתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו - אף לא פעם אחת - כל עוד אנו חיים. בדומה לאויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו. ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה ציפור הנפש. אה, זה דווקא פשוט מאוד: היא עשויה מגירות מגירות. מגירות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך, כי כל מגירה נעולה במפתח המתאים רק לה! וציפור הנפש, היא היחידה היכולה לפתוח את מגירותיה. כיצד? גם זה פשוט מאוד: ברגלה השניה.ציפור הנפש עומדת על רגל אחת, וברגלה השניה - המקופלת בשעת מנוחה מתחת לביטנה-היא מסובבת את מפתח המגרה אותה היא רוצה לפתוח, מושכת בידית, וכל מה שנמצא בתוכה יוצא לחופשי אל תוך הגוף. ומכיון שאין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגירה, יש המון מגירות לציפור הנפש. יש מגירה לשימחה ויש מגירה לעצב. יש מגירה לקינאה ומגירה לתקוה. יש מגירה לאכזבה ומגירה ליאוש. יש מגירה לסובלנות ויש מגירה לעצבנות. גם מגירה לשינאה יש ומגירה לכעס ומגירה לפינוק. מגירה לעצלנות ומגירה לריקנות. ומגירה לסודות הכי כמוסים, זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים. ויש עוד מגירות. אתם יכולים להוסיף בעצמכם כל מה שאתם רוצים. לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגירות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו. למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לציפור לפתוח את מגירת השתיקה, אבל היא, על דעת עצמה, פותחת לו את מגירת הדיבור, והוא מדבר ומדבר מבלי לרצות. או דוגמה אחרת: הוא מבקש להאזין בסבלנות-ואילו היא פותחת לו את מגירת העצבנות הגורמת לו להתעצבן. וקורה שהוא מקנא בלי להתכון כלל. וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא רוצה לעזור. ועושה לפעמים צרות... כאן אפשר כבר להבין, שכל אדם שונה מחברו בגלל ציפור הנפש אשר בתוכו. ציפור שפותחת מידי בוקר את מגירת השימחה, השימחה נשפכת ממנה אל תוך גופו והאדם שלה שמח. ואילו ציפור שפותחת לו את מגירת הכעס, הכעס נשפך ממנה ומשתלט עליו כליל. ועד שהציפור אינה סוגרת את המגירה בחזרה, אין הוא מפסיק לכעוס. יש ציפור שרע לה פותחת מגירות לא נעימות. ציפור שטוב לה בוחרת במגירות שעושות טוב. ומה שהכי חשוב - זה להאזין היטב לציפור. כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו, ואני לא שומעים. חבל. היא רוצה לספר לנו על עצמנו. היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגירות שבתוכה. יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות. יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקת. ויש מי ששומע אותה רק פעם אחת בחיים. לכן כדאי, אולי מאוחר בלילה, כששקט סביב, להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו, עמוק עמוק בתוך הגוף.
(אז השיטה של הפסיכולוג שלך היא לתת לך לחזור לילדות?... טוב זה הגיוני..ככה פותרים בעיות אי שפיות כרוניות...