../images/Emo92.gif הסבר: מדוע הציטוט אהוב עלי.
מכיוון שאין לנו יותר מה להוסיף, נשארה למעשה שאלה פתוחה אחת בלבד: מדוע הציטוט אהוב עלי? האמת? זו שאלה די קשה. כדוגמת השאלה, מדוע מישהו התאהב במישהי או להיפך (נו טוב, לא עד כדי כך, כמובן). אשתדל להסביר, ולוּ אף חלקית. תראה, בגדול, אין לי שום דבר נגד אדם מאמין. בסדר, הוא מאמין ואני לא. אז מה? יותר מזה! ישנם אנשים שאני מעריך אותם מאוד, נקרא לזה כך: בגלל מעשיהם הטובים, בגלל אהבת האנוש שלהם. ובכן, במקרה או לא במקרה, חלק מאנשים אלה הם לא רק מאמינים באלוהים, אלא גם חשים שאותו "אלוהים" הוא זה, נקרא לזה ככה: שדוחף אותם לאהבת אנוש, למעשים טובים. לוגית, מבחינתי, זה אותו ה-FILLER, אבל שיקראו לזה איך שהם רוצים! אני בהחלט מעריך אותם, והציטוט שלי אינו מכוון אליהם! כותבי התנ"ך כתבו וערכו אותו בהתאם למטרותיהם ולרוח אותם ימים רחוקים. לכן זה טבעי בהחלט שיש שם הרבה דברים שנראים היום "לא יפים", כגון העונש של אלישע לילדים שקראו לו "קרח", שמחת דבורה לאידה של אם סיסרא המצפה לשוא לבנה ההרוג, רמאוּת רבקה, הקשיית לב פרעה, הריגת בלעם וכו'. חכמי היהדות בימי הביניים הבינו זאת לא פחות טוב ממני. לכן הם המציאו כל מיני פירושים מלאכותיים לריכוך הרושם השלילי, על מנת להציג את הדת היהודית כיותר הומנית. וללא ספק היו בה יסודות חיוביים לתקופתם, כגון שחרור העבדים בשנה השביעית וכו'. ואם נכון מה שאמרו לי, שהרמב"ם אמר שבבית המקדש השלישי יוקרבו קורבנות מן הצומח בלבד, אז אני יכול רק להעריך אותו על כך בכל לבי. מאידך, יש היום לצערי דתיים לא מעטים העושים את הרע בעיני, ואם אתחיל להביא דוגמאות, אז תקצר היריעה. למשל זה שרצח את ראש הממשלה הנבחר, והרבנים שלו והסביבה שלו שעודדו אותו לכך. או אלה ש"רק" משתוללים בחברון ו"רק" הופכים דוכנים של ערבים ו"רק" מסתובבים אם רובים ומאיימים על פלסטינים המבקשים למסוק את זיתיהם בכרמיהם הפרטיים על אדמותיהם הפרטיות. וגם כל אלה שטוענים שהכפייה הדתית זה בסדר, שטוב להם על "הנשמה" כאשר פנסיונר נאלץ לשבת בבית בשבת. או אלה שאלוהים שלהם אומר להם שהם "גזע עליון", שהם רשאים לעשות ל"גזעים נחותים" מה שהם רוצים: לגזול את אדמותיהם, לדכא אותם. אל רשעים אלה מכוון הציטוט שלי. האדם שחיבר את ישעיהו הראשון היה כנראה אדם דתי, אבל מהסוג הראשון. מהסוג של אלה שרבו את ריבם של יתום ואלמנה, וגם של מיעוטים לאומיים "כי גר הייתָ בארץ מצריים". בכל אופן, אם הוא האמין באלוהים או לא, אבל הסתמך בדבריו על האוטוריטה המקובלת של "אלוהים". הציטוט שהבאתי לא התייחס בכלל לעבודה זרה. בתנ"ך מוקדש כל כך הרבה מקום למאבק נגד האלים הזרים, שגם כאן לא היו מתביישים להזכיר זאת אִילוּ רצו, מבלי להזדקק לפירושים מלאכותיים. אבל בקטע הזה בפירוש לא כתוב על זה. יותר מזה! הרי כתוב כאן בפירוש על עבודת האל היהודי, על הקרבת חלב מריאים לוֹ, על תפילה לוֹ, על רמיסת החצר שלוֹ! בפירוש על עבודת אלוהים! אבל בכל זאת אלוהים, קריא: המחבר, דוחה את הצביעוּת של הצבוּעים העושים את הרע בעיניו, "ידיהם דמים מלאו". וגם ההמשך לציטוט, שאתה הוספתָ, מוכיח בעליל שהמחבר מחלק בני אדם בדיוק כמוני: לפי מעשיהם, ולא לפי תפילותיהם. יש מבין?
