../images/Emo6.gif הרסת אותי מצחוק!
הרסת אותי מצחוק!
ואני צריכה לצחוק בשקט - כולם ישנים... אהבתי את המילים האופטימיות...
מתאים לי!
מתאים לי להצטרף!
מתאים לי שתבעטו אותי החוצה בקרוב!מתאים לי שאתן פה ואנחנו ביחד!מתאים לי! (מתאים לי גם לחזור לקנות במתאים לי אם כבר מדברים על זה). מה שכן, רוצה לשתף אתכן במשהו מוזר/משעשע שעובר עלי: ב"נגלה" הקודמת, שהיתה ארוכה ומייגעת (שלוש שנים של נסיונות. 3 מחזורי איקוקולו', 6 מחזורי הורמונים בזריקות ועוד 3 מחזורי IVF), היה תקוע לי שיר בראש: "לא קלה היא, לא קלה דרכנו" ובמשך תקופה ארוכה למדי, הייתי מזמזמת לי אותו בלי משים, ושרה לי אותו בפקקים באוטו בקולי קולות (שלא נאמר צווחות) ומביאה את עצמי לבכי שוב ושוב. השיר הזה, במובן מסויים, היה המנטרה שלי (לרבות המסר הכל כך אופטימי של השיר "עוד שדות פורחים יש לפנינו" או "כל הטוב עודנו לפנייך"). בסיבוב הזה, נתקע לי שיר אחר בראש. ובחיי שהוא תקוע שם כבר תקופה מסויימת כמו תולעת, רק ש.... אני לא זוכרת את המילים מי יודע כמה... אז המצאתי לעצמי מילים בכל ה"חורים השחורים". זה שיר של נעמי שמר (לכל מי שלא מכיר אותי - בחיי שאני לא ביזארית) שקוראים לו "זמר נודד" ובגלל שזו נעמי שמר אין המילים באינטרנט (היא סרבנית מסתבר). זה הולך ככה (פחות או יותר):
הדרך ארוכה היא ורבה, רבה הדרך ארוכה היא ו XXXXXX (וההשלמה שלי: ורבת מכאוב) כולם הולכים בדרך עד סופה, סופה כולם הולכים בדרך עד סופה XXXXXX (וההשלמה שלי: הטוב) ורק אני, ורק אני XXXXXX (אין לי מושג אז יוצא לי כל פעם משהו אחר בסגנון: אצעד לי כך ברחוב הללו, הללויה הללו (ואת זה אני מצווחת בהנאה משחררת). מפגרת?!? כנראה, אבל אופטימית. בהצלחה לכולנו! (פתאום גיליתי שיצא לי נורא אינטימי. ממהמיה. לא נורא).
ואני צריכה לצחוק בשקט - כולם ישנים... אהבתי את המילים האופטימיות...
