לכל הטוענים שחשוב שהצבא יהיה מודע על-מנת שלא
ייגרם נזק לאוטיסט המתגייס:
1. ייגרם לו נזק גם אם יתגייס כשהצבא מודע לבעיות שלו, מעצם התפקיד העלוב והמשעמם (שהוא לא ממש תפקיד ושאין בו באמת עבודה) שיישלח אליו, סטייל לקלף תפוחי-אדמה/לשלוח פקסים ולא יותר מזה. "תפקידים" כאלה דורשים הרבה כישורים חברתיים - מסיבה אחת: בזמן שאין מה לעשות בבסיס (בתפקידים כאלה אין רוב היום עבודה) כל מה שנותר הוא "לקשקש" עם החבר'ה האחרים בבסיס, שהם לרוב חבורת צ'חצ'חים (לא מדובר באנשי מודיעין או מחשבים). וזה גם יוריד מאוד את הביטחון העצמי שלו: שהוא נחות ולא שווה כלום כי הוא אוטיסט, לא משנה כמה טוב הוא הסתדר בחיים לפני הגיוס.
2. אל תחשבו שהמפקדים בצבא יודעים מה זה אספרגר או אוטיזם, ושהם יהיו יותר מתחשבים בו כי יגידו להם מראש שיש לו את ה"מילים" האלה במוח. אני מכירה מהפורם 'תפוז' אספי שהתנדב כשהצבא ידע על האוטיזם שלו, שירת כצלם יחידתי במשך חצי שנה, ובגלל שהוא מאוד השתעמם בתפקיד הצלם שקיבל, הוא עשה משהו לא טוב כדי שיעבירו אותו לקריה לתפקיד יותר טוב (נראה לי שמי שלא יכול לקבל סיווג בטחוני גם לא יכול לדרוך בקריה, אבל הוא כנראה לא ידע את זה) והמפקדת דרשה מהפסיכיאטר שיעיף אותו מהצבא(לפי מה שהבנתי הוא לא עשה משהו חמור עד-כדי כך שזה יהיה מגיע לו). הפסיכיאטר כמובן נענה לבקשתה (נאמר לי במפורש שפסיכיאטרים בפועל לא יכולים להשאיר חייל שהמפקד שלו מתעקש שיעוף, גם אם פורמלית הם צריכים להחליט החלטות משיקולים מקצועיים בלבד).
את כל זה בערך סיפר אותו אספי באיזה פורום בתפוז לפני כמה שנים ואני רשמתי עכשיו מה שהבנתי. אתם רואים? זה שהיו מודעים לאוטיזם של חייל לא גרם להם להיות טובים אליו באיזשהו אופן.