צו ראשון

[Neurotransmitter]

צו ראשון../images/Emo195.gif

מישהו/מישהי היה/היתה כשכבר ידע/ה על הצליאק? יש שוני כלשהו? ועדה רפואית? טפסים? אני יודעת רק שהפרופיל הוא הרבה יותר נמוך (35?) אם יש לי דברים נוספים הוא ימשיך לרדת? (31? 24?)

 

[גמל הקרח]

בקשר לצו ראשון

היי, גם לי יש צו ראשון עוד מעט, בתשיעי במאי. כפי שאני יודעת בינתיים עוד לא הכניסו לתוקף את הפרופיל החדש (33) ומי שיש לו תליאק מקבל אוטומטית פטור משירות. ברגע שהם מגלים שאת עם צליאק, מבחינתם את יכולה ללכת הביתה. מה שאני מציעה לך לעשות (וזה המ שאני אעשה בעצמי), זה להמשיך עם כל הדברים, לעשות את האבחון הפסיכוטכני, וכל השאר, ופשוט בסוף לרדת לקומה הראשונה שם זה מחלקת המתנדבים ולהצהיר שאת רוצה להתנדב.

 

[Neurotransmitter]

עכשיו הסתבכתי עוד יותר../images/Emo122.gif../images/Emo6.gif

אני כבר צריכה להחליט אם אני מתנדבת?

או שפשוט ללכת הביתה?

ואם יש לי צליאק אני צריכה גם לעבור את הבדיקות הרפואיות? הפרופיל לא יכול להמשיך לרדת?

כי אם הוא לא יכול לרדת אז בעצם לא צריך עוד בדיקות, לא?

לי זה שבוע הבא.. ב30.4

ולך יש יום לפני היומולדת שלי

 

[hadhad]

אכן כן...

ברגע שאתן מגיעות לצו ראשון אתן תצטרכו לעבור אצל הרופא בלשכה כמו כולם...רק שאתן צריכות להגיד לו שיש לכן צליאק..והוא יבקש כל מיני טפסים על כך וכו'..באותו יום אני ירדתי למדור פרט שם מצהירים שרוצים להתנדב ואז מתחיל כל התהליך...כרגע אני בתהליך התנדבות לצה"ל וכבר יש תאריך גיוס

אם אתן בקטע של לתרום והכל אז אני ממש ממליצה! =)

 

[שני1קרצי]

ללכת הביתה? מה פתאום

אנחנו (קהילת הצליאק) כל הזמן אומרים שאנחנו לא שונים מכולם שאנחנו אנשים רגילים וצריכים לקבל יחס כמו כולם ושלא יתעלמו מאיתנו (רגישים לעקיצות דבורה למשל עלולים למות ובכל זאת מתגייסים כמו כולם לצה"ל) היו ניסיונות כל הזמן להעלות פרופיל ועכשיו אנחנו מחליטים שמותר להגדיר אותנו כחולים במחלה שהיא קשה מספיק כדי לשחרר אותנו משירות צבאי??? תביני, כרגע מה שקורה הוא שאת עוברת בדיקות רפואיות מקבלת פטור מצהל ויכולה ללכת הביתה אם את מחליטה להתגייס בכל זאת את מקבלת פרופיל 30 (זה מה שכתבו בתעודת שחרור שלי, למרות שבגיוס קיבלתי 21) את לא עושה טירונות (רק מין סמינר מסכן של שבוע בצריפין), את לא עושה תורנויות למיניהם (כמו מטבחים) ואת אפילו לא עושה שמירות (גם אם את עושה אימוני נשק, והסמכה) אז למה לא לתרום? אני מצטערת אם אני קצת תוקפנית אבל אני כעסתי מאוד כשאמרו לי שאני לא יכולה להתגייס. זה רק צליאק, עם כל הכבוד. אין שום דבר שמונע מאיתנו לשרת. וכהוכחה אני אגיד שלמרות שהתחלתי בתפקיד של ג'ובניקית, עברתי מהר מאוד לתפקיד רציני, לשטח, עשיתי המון (בדיוק כמו כל החיילים עם הפרופיל הגבוה) ואפילו שרתתי במלחמה כמו כולם. אז אל תנצלו את הצליאק, זה לא תירוץ ללכת הביתה. היום בצבא גם ישימו אותך במקום שתוכלי כל יום ללכת הביתה בשביל אוכל ואם תרצי אז תוכלי תמיד לדבר עם הטבחים בשביל שיעזרו לך (ובכל הבסיסים שהייתי בהם הבנתי שאם מדברים כמו שצריך עם הטבחים הם מאוד מאוד שמחים לעזור, כולם בכל זאת חיילים ובאותה ביצה) שני

 

[פני בובה]

נקודת מבט קצת אחרת

אני עשיתי שירות של 3 שנים ועדיין עושה מילואים. כשהתגייסתי לא הייתי מאובחנת רשמית כצליאק אבל ידעתי שקמח עושה לי רע. באמצע השירות החליטו להקשיב לי ושלחו אותי לגסטרו ולמרות שקיבלתי אישור שיש לי "אי סבילות לחיטה ולחלב" הפרופיל לא ירד לי בפיפס ולא קיבלתי שום הקלות. אני פטריוטית ולכן עשיתי צבא כמו גדולה ויצאתי לקצונה ונשארתי עוד בקבע, אבל אני לא אגיד שהיה לי קל ושלא נאלצתי לתחמן ולנסות להשיג הקלות כי לשרת עם צליאק זה לא פשוט. נכון לעתה, גם בתור מתנדבת את יכולה לשרת בתפקיד איכותי (פשוט לא תוכלי להיות קרבית, יש מספיק תפקידים של תומכי לחימה איכותיים ותורמים), אבל המצב לא יהיה כזה פשוט כמו שאת מתארת. אם תהיי כל יום בבית זה יכול להיות יותר פשוט, במיוחד אם לא תעשי תורנויות (אני זוכרת שמתנדבות ששירתו איתי כן עשו מטבחים, הבעיה עם שמירות זה שבזמני לפחות מתנדבים לא הוכשרו להשתמש בנשק). לגבי לדבר עם הטבחים... במטבח הצה"לי עובדים הרבה עם אבקת מרק וקמח, הגלוטן נמצא שם בכל מקום ככה שארוחה חמה, שלפי פקודות מטכ"ל מגיעה לכל חייל, אין לאף צליאקי אפשרות לקבל. מה שאפשר לעשות אאל"ט זה להגיש בקשה דרך הת"ש לדמי כלכלה, ובמידה ויאשרו לך תיאסר עלייך הגישה למטבח הצבאי (דבר די הגיוני סך הכל). קחי בחשבון שגם אם יאשרו לך דמי כלכלה, הסכום הזה רחוק מאוד מאוד מלכסות אוכל של צליאקים. מה שאני מנסה להגיד זה שאין לך מה לכעוס על כך שצליאקים לא יכולים להתגייס כמו כל חייל רגיל וקחי בחשבון שאולי אפשר לשרת עם צליאק, אבל עדיין לא תהיי כמו כל החיילים הרגילים במובן מסוים. כשאני עשיתי מילואים של כמה ימים היה לי קשה למדי, הבאתי איתי לחמיות ושוקו אבל הבעייתיות של ארוחת הצהריים לא נפתרה. אני בעד התנדבות, אבל אני בהחלט אבין צליאקי שיבחר לא להתנדב ובמקרה שכן, שיעדיף להיות בבסיס פתוח.

 

[Neurotransmitter]

תודה על המידע../images/Emo24.gif

 

[שני1קרצי]

על אופי השירות

אני שירתתי מוגדרת כצליאק
וההקלות הן כאלה:
קל"ב- אוטומטי כולם מקבלים בסיס קרוב לבית עם יציאות יומיומיות!!! כלומר בסיס פתוח במרחק סביר מהבית
מה זה אומר מבחינת הצבא? רוב התפקידים הם משמונה וחצי עד חמש (ג'ובניקים) אלא אם כן מבקשים אחרת.
מקבלים פטור מתורנויות למינהם, במיוחד מטבח!
ומקבלים תוספת למשכורת של 350 ש"ח (בערך)- אני יודעת זה לא מספיק אבל זה מה יש
אם תרצו אני יכולה להראות לכם את הטופס שקיבלתי ביום הגיוס שמפרט את כל הפטורים האלו ועוד
לא צריך להגיש בקשה למשרד ת"ש זה מתקבל אוטומטי
ולפני בובה (סורי, אני לא יודעת את השם שלך...) תבקשי ועדה רפואית, תורידי את הפרופיל ואז תוכלי לקבל את כל ההקלות האלו במילואים... דרך אגב, במצב הזה תצטרכי להתנדב למילואים כי תקבלי פטור גם מזה.
שני

 

[פני בובה]

שני,

אני יכולה לבקש ועדה רפואית ולמעשה אני בהליכים של בדיקות רפואיות, כי נכון לעתה אם אני הולכת לועדה רפואית זה לא יתן לי כלום (דורשים תוצאות ביופסיה ואין שום מצב שאני חוזרת לאכול גלוטן לחצי שנה). אם אני אקבל פטור אני לא אתנדב למילואים, זה מה שחשבתי לעשות בהתחלה ולכן לא מיהרתי לחפש אישורים אבל אז קלטתי שזה קשה לי מדי - אצל מילואימניקים זה הולך אחרת, כל עוד לא מציבים אותי בשטחים יכולים לשחרר אותי כל יום הבייתה, אבל זה לא עוזר לי אם מציבים אותי מרחק של 200 ק"מ מהבית וגם פחות (אין לי רכב). נראה שיש לך תמונה מאוד אופטימית על צה"ל, אולי זה נובע מכך ששירתת כמתנדבת, אבל לצערנו דברים לא הולכים שם יותר מדי בקלות אחרי שהתגייסת אם אין לך את הפטורים לפני - כפי שכבר סיפרתי, רופא גסטרו צבאי נתן לי אבחנה של "אי סבילות לקמח ולחלב" ועוד כמה סעיפים שניתן להגדיר אותם כ"אי סבילות לאוכל", ואני עדיין עם פרופיל 97 ונאלצתי לתחמן מדי פעם במהלך השירות כדי שאני אוכל לאכול בלי לסבול.

 

[meitush123]

גם בסדיר קל"ב יכול להיות רחוק

אחותי היתה בקרבי אבל אז גילו לה "מעי רגיז" (היא עשתה בדיקת צליאק- זה לא זה). בכל אופן שלחו אותה לשרת בעכו, כאשר הבית שלה הוא ליד עפולה. היא היתה חייבת להחליף איזה שלושה אוטובוסים כדי להגיע לבסיס והיתה מבלה יותר זמן בנסיעות מאשר בבסיס... בכל אופן זה לא נמשך הרבה זמן כי עכשיו היא בפרק משימה (נחלאווית)

 

[פני בובה]

ומה היה לי בסדיר?

שמו אותי בבסיס פתוח שלא היה אפשר להגדיר אותו קל"ב וכלל נסיעה לא קצרה (אני כבר העדפתי בסיס סגור בגלל שגרתי במקום בעייתי אבל מי מתחשב בצה"ל בבקשות). העדפתי כבר להישאר לישון במגורים שאפשרו שם למרות שזה היה בסיס פתוח, כי הנסיעות גמרו אותי. הנקודה היא שבסדיר את יכולה איכשהו לנסות ולהגיש בקשה ולהסביר את הקשיים (במיוחד אם את מתנדבת, אצל חייל רגיל כפי שהוכחת זה יותר מסובך), מילואמניק זה משהו אחר כי שם יכולים תמיד להגיד לי "אז תחזרי הבייתה" בלי שישנה להם שאין לי איך לחזור (גיליתי ביום הראשן של המילואים שהם מתקיימים במקום שונה ממה שאמרו לי, בהפרש מרחק של מעל 100 ק"מ עם תחבורה מאוד לא סדירה. כשהתקשרתי לקצינת הקישור ואמרתי לה שתהיה לי בעיה היא אמרה לי "מה הבעיה? תבואי עם האוטו").

 

[ל י ר ו ן 85]

התנדבות...

אני עד לפני שנה התנדבתי לצה"ל בגלל הצליאק...עשיתי שנתיים מלאות.
מראש מקבלים דמי כלכלה לא צריכים לבקש ודווקא מקבלים סכום יפה לא כמו חייל רגיל שמבקש דמי כלכלה אני יכולה להדיג שרק התגייסתי קיבלתי 701 שקל במקום 400 ואחרי דרגת הרב"ט קיבלתי 730 שקל ככה שאומנם זה לא מכסה את ההוצאות לאוכל אבל לשום חייל המשכורת לא מספיקה כאשר צליאקי הולך להתנדב מראש לא נותנים לו לבחור אם הוא רוצה בסיס סגור או פתוח כי כאשר הוא מתנדב הוא מקבל פטור של קל"ב ולינת בית ככה שאין אפשרות לקבל בסיס סגור. בקשר למטבח באמת אל תתקרבי אליו כי אין שם מה לאכול בהכל מסתובב קמח! בקשר לתורניות בתור מתנדבת את לא חייבת לעשות תורניות אבל במידה ואת רוצה באפשרות היחידה היא תורנות מטבח כי לשמירות מתנדבים לא מוכשרים. ה"טירונות" שמתנדבים עוברים היא בת שלוש ימים בצריפין וגם בהם את חוזרת כל יום הביתה. באותה טירונות המתנדבים עוברים את כל השיעורים אבל לא עושים מטווחים (יש מתנדבים עם בעיות שמיעה). עם יש לך עוד שאלות על השירות או בכלל את יכולה לפנות אליי...

 

[פני בובה]

הייתה פעם חברה בפורום

שעכשיו היא כבר חיילת (בהתנדבות), שסיפרה שכיום מאפשרים לצליאקים לשרת בבסיס סגור בתפקידים מסויימים ושהצליאקים מקבלים יום בשבוע לנסוע הבייתה להביא אוכל.

 

[ל י ר ו ן 85]

אני לא בטוחה...

אולי היא ממש ביקשה ונלחמה אבל אני יודעת שפשוט ברגע שאת מתנדבת את מקבלת פטור של קל"ב ולינת בית... זה מה שאני קיבלתי למרות שלא כל כך הייתי קל"ב אני חזרתי הביתה כל יום עד כמה שאני יודעת בשנה שאני השתחררתי החליטו לאפשר לצליאקים וסוכרתיים להתגייס עם כל מיני הקלות עם פרופיל 30.

 

[shavririt]

בת צליאקית של חברתי-

התנגדה לשירות צבאי מתוך חשש, אך לאחר שביתי האחרת-לא הצליאקית- עשתה לה שכנוע מסיבי, היא התגייסה וביקשה רחוק מן הבית. היא משרתת כעת בצפון הרחוק בבסיס סגור, בתפקיד אחראי ומאושרת עד מאד ולא מתחרטת לרגע.

 

[ל י ר ו ן 85]

אבל בטוח סידרו לה בסיס

שיש בו מקרר ומיקרוגל כי אני זוכרת שכשבהתחלה רציתי לבטל את הפטור של הקל"ב והלינת בית הצבא לא הסכים למרות שהיה לי שמדור מקרר ומיקרוגל ככה שיכלתי להסתדר...ככה שבהתחלה ישנתי בבסיס בניגוד לפטור... אבל אח"כ הבנתי שזה ממש לר טוב כי אם קורה לי משהו הצבא לא אחראי בגלל שמבחינתם אני הייתי בבית ככה שמהר מאוד חזרתי לנסוע כל יום הביתה... וזה הייתה נסיע של שעתיים וחצי הלוך ושעתיים וחצי חזור...

 

[ORITKU55]

קצונה

בתי התנדבה לצבא ושירתה בבסיס סגור. כשהחליטה להיאבק על זכותה לעבור קורס קצינות, היו לה ראיונות שונים ורבים שבהם ניסו לרפות את ידיה ולשכנע אותה לוותר בגלל מגבלות הצליאק. בסופו של דבר, כשהבינו שהיא לא מתכוונת לוותר, נאמר לה שהיא תצטרך לעבור טירונות לפני הקורס - דבר שלא נעשה בשל היותה מתנדבת (הם חשבו כנראה שלזה היא בטוח לא תסכים). למרות שבשלב זה היא היתה כבר 10 חודשים בצבא, היא עשתה טירונות עם חיילות שזה עתה התגייסו ולאחר מכן קורס קצינות. מה שמוכיח שהכל עניין של רצון ועקשנות.

 

[אלון בן יהודה]

כל הכבוד לה. יחד עם זאת,

אני לא הייתי נאבק ולו רק בגלל אוזלת היד של הממסד הבינוני ואוריינותו האנושית החסרה בנושא. להיאבק על מקום בתוך מימסד כזה? לא בטוח שאני הייתי מספיק נלהב לכך.

 

[shavririt]

למיטב ידיעתי היא סידרה לעצמה..

מן הבית, בעזרת ההורים (מיקרוגל ומקרר מיני-בר).

 

[ל י ר ו ן 85]

חייבים...

את באמת כשאני ניסיתי להפטר המפטור של קל"ב ולינת בית (כי הבסיס לא היה באמת קל"ב ורציתי להשאר לישון בו) אמרתי שיש במדור מקרר ומקרוגל ככה שאני יכולה להסתדרבמשך ימים אבל לא ויתרו לי כנראה שהיא ממש נלחמה כי אני באיזשהו שלב התייאשתי וזה לא נכון למתנדבים יותר קל הייתה גם בקשה של שינוי שיבוץ שהגשתי וגם אליה לא התייחסו אחרי חצי שנה שלא אמרו לי כלום אמרתי להם שאני מוותרת כי התחברתי לאנשים ולמקום והתרגלתי לתפקיד.. אז פשוט כל יום נסעתי חמש שעות (שעתיים וחצי הלוך וחזור) עם רכבת ושלושה! אוטובוסים... עינוי!!!