צו ראשון B-()
מצחיק כמה רגשות מעורבים היו לגביי הצבא והצו הראשון ואיך תוך יום בבילוי במקום הזה שאליו הולכים - ``הצו הראשון``...... הובכן דבר ראשון אני חייבת להגיד שבמשך השנתיים האחרונות חשבתי על הצבא בתור דבר מיותר, מבוזבז וחסר חשיבות לחלוטין, למה? בגלל שכל מה שבנות עושות שם (ובבקשה אל תתנפלו עליי כי מדובר ברוב ולא בכולן) זה להיות פקידות. ואני לא רוצה ללכת לקרבי, מה לעשות לא כולם טיפוסים של קרבי. וחוץ מזה, במקום לבזבז שנתיים מחיי במקום שאני לא מפיקה ממנו כלום הייתי יכולה ללכת ישירות לאוניברסיטה (כמו שנעשה בארה``ב), אבל לא כך המצב כי בצבא ישראל חייבים לשרת. ותעזבו אותכם מכל הקטע של מחויבות למדינה, וכל זה כי בנות בצבא זה כמעט לגמרי מיותר! בגלל מחשבות אלה גם התחמקתי מללכת לגדנ``ע. מחשבות אלה עברו לי בראש בשנתיים האחרונות על איך אני מבזבזת שנתיים מחיי ולא הולכת ללמוד ולפתח קריירה. אבל לפני שבוע וחצי הייתי בצו ראשון ולפני שהגעתי לשם חששתי מאוד בגלל שכולם אמרו לי כמה שהדבר הזה משפיע על איפה אהיה בעוד שנה וחצי במשך שנתיים בחיי. אז הייתי בלחץ ופחדתי מהמבחנים וכל השאר. תגובה נורמלית לחלוטין. כשהגעתי לצו הראשון פגשתי שם חברה טובה שלי וכל-כך שמחתי שאנחנו נמצאות שם ביחד כי תקעו אותי ש ע ת י י ם (!!) בחוץ, למרות שבאתי חצי שעה מוקדם יותר מהשעה שאמרו לי (9 בבוקר), וגם מזה הזהירו אותי ואמרו לי שאני אחכה איזה שעה שם אבל שעתיים! אחת שבאה שעה אחרי, נכנסה לפני ויצאה לפני! והיא אמרה לי שכנראה הם הזמינו יותר מידי אנשים ובטח ידחו לי את הבחינות הפסיכו-טכניות. ואיזה מן דבר זה? אני באתי במיוחד לשם, מרחק של שעה נסיעה, לקום ב-6 בבוקר, וכל זה בשביל לבוא עוד פעם? ממש סיוט... אז כעבור שעתיים אני נכנסת לבניין ואני שואלת את אחת הפקידות שם לאן ללכת אז היא אומרת לי (ואני מצטטת): ``לשם``. ככה. בלי הנפת אצבע בלי כלום! ``לכי לשם``, כאילו הם חושבים שזו הפעם העשרים שאני נמצאת שם ושאני מכירה כל פינה! שום דבר לא מסבירים שם! הכל צריך לגלות לבד! ובשביל דבר שמפיע כל-כך הייתי מצפה שיסבירו קצת יותר ויגלו יותר הבנה כלפיי אנשים שמגיעים לשם בפעם הראשונה. אבל זה לא כך. אני נכנסת לאימות נתונים והפקידה שם שואלת אותי שאלות כאלה מגוכחות שחשבתי שאני מתה. והיא שואלת אותי איך האנגלית שלי בקריאה, כתיבה, ודיבור אז על כל אחד מהסעיפים עניתי לה שאני טובה מאוד אז היא שואלת אותי אם ברמה של שפת אם אז אני אומרת שלא כי נודלתי בארץ ולא למדתי בחו``ל (דבר שאמרתי לה כבר בהתחלה), אבל היא מתעקשת להמשיך ולשאול שאלות מפגרות, קצת מזכיר את אופי השאלות בשדה התעופה: ``ארזת בעצמך?, מישהו נתן לך משהו לשים המזוודה`` וכו`. אח``כ פניתי למודיעין שנמצא ליד המרפאות ושאלתי את הפקידות (כמו שאמרתי- רק פקידות, אין פקידים) אם יהיה לי זמן לעשות את הבחינות הפסיכו-טכניות, והיא אמרה לי שאני אצטרך לחזור לפה שוב אז ביקשתי ממנה שתדחה את הבדיקות הרפואיות ושאני מעדיפה לעשות את הפסיכו-טכני, אז היא אמרה שאין בעיה, רק שאני אעשה בדיקת שתן וישר אלך לבחינות (כל-כך רציתי לסיים עם זה אז חשבתי שעדיף לדחות את הבדיקות). אז אני הולכת לפקידה בבדיקות השתן ולא שלום ולא כלום ישר אומרת לי: ``קחי את זה (הכוס), לכי לשירותים ותחזרי`` וזה נאמר ממש בעצבים. ורציתי להגיד לה שעשיתי כבר את הבדיקה בקופת חולים. היא לא הרפתה: ``קחי את זה, לכי לשירותים ותחזרי`` ,שוב אני מנסה להגיד לה בקשר לבדיקה ושוב היא אומרת: ``קחי את זה..`` ואני התעצבנתי עליה ואמרתי לה: ``תראי את מוכנה להקשיב לי כבר? עשיתי כבר את הבדיקה!!`` אז היא הלכה וקראה לחברה-פקידה שלה ואמרה לה שתדבר איתי (לא מסוגלת להתמודד עם שינויים כנראה) אז אמרתי גם לה שעשיתי כבר את הבדיקה. אז היא אמרה לי לכי לשם (האם אומרים להם להגיד את זה ככה או משהו?) אז הלכתי. ישר לבחינות הפסיכו-טכניות. לא הזיז לי כבר מהפקידה הזאת. איזה יחס מעצבן. ואחרי שעברתי את הבחינות (ושם משום מה היו פקידות נחמדות...) הרגשתי כזאת הקלה! יו... מדהים. זה היה הדבר שממנו חששתי לפני שבאתי ועכשיו שעברתי את זה אני משוחררת!!! חופשייה!! (מזכיר פרסומת מסוימת..). וגם בבחינות האלה- 4 פעמים חוזרת השאלה: ``האם את רוצה להיות מדריכה?`` ,ובכל פעם אני עונה לא. ברור לי שהם עושים את זה רק כדי לבדוק האם אני סותרת את עצמי אבל די! אני לא מטומטמת, בניגוד אולי למה שהם חושבים! אני קצת שמה לב שהם חוזרים על אותה שאלה 4 פעמים! וגם השאלה (שבאה בוריציות שונות): ``האם יש לך חוש טכני, ``האם את יודעת להרכיב מנורה, להשתמש המברג, להפעיל מזגן, להפעיל מחשב, להשתמש בפטיש וכו``` לא, אני ילדה בת 4, לא בת 17, 4, שלא יודעת להפעיל מחשב ומזגן ופטיש ומברג. פשוט מבחנים שפוגעים באינטילגנציה של בן-אדם. גם מופיעה השאלה: ``האם את רוצה לזכות בקידום?`` ,האם את רוצה להיות קצינה?``, האמת שאני מעדיפה להיות פקידה אבל אם יצא שאני אזכה בקידום אז אני אסרב.... מה זה השטויות האלה? מי לא רוצה לזכות בקידום?! לא יאומן.... אז עכשיו אחרי שעברתי צו ראשון (ואני עוד צריכה לחזור לשם) אני מרגישה יותר קרובה לצבא (למרות שהוא חושב שאנחנו אנשים מפגרים) ויש טיפה יותר מוטיבציה להתגייס, בייחוד שהבנתי שיש תחומים ממש מעניינים שאני יכולה לעסוק בהם שיכולים לקרב אותי למקצוע שבו אפתח קריירה. אז למרות שהייתי לגמרי נגד המילה, אני כעת בעד, כי לא משנה מה תגידו, ברגע שנמצאים שם- היחס משתנה, כך גם המוטיבציה, המודעות, והרגשת ההשתייכות עושה את הכל. עכשיו אני מתה לגלות את הקב``א שלי... מקווה שהוספתי לכם יותר ידע ונקודות למחשבה, לילו
מצחיק כמה רגשות מעורבים היו לגביי הצבא והצו הראשון ואיך תוך יום בבילוי במקום הזה שאליו הולכים - ``הצו הראשון``...... הובכן דבר ראשון אני חייבת להגיד שבמשך השנתיים האחרונות חשבתי על הצבא בתור דבר מיותר, מבוזבז וחסר חשיבות לחלוטין, למה? בגלל שכל מה שבנות עושות שם (ובבקשה אל תתנפלו עליי כי מדובר ברוב ולא בכולן) זה להיות פקידות. ואני לא רוצה ללכת לקרבי, מה לעשות לא כולם טיפוסים של קרבי. וחוץ מזה, במקום לבזבז שנתיים מחיי במקום שאני לא מפיקה ממנו כלום הייתי יכולה ללכת ישירות לאוניברסיטה (כמו שנעשה בארה``ב), אבל לא כך המצב כי בצבא ישראל חייבים לשרת. ותעזבו אותכם מכל הקטע של מחויבות למדינה, וכל זה כי בנות בצבא זה כמעט לגמרי מיותר! בגלל מחשבות אלה גם התחמקתי מללכת לגדנ``ע. מחשבות אלה עברו לי בראש בשנתיים האחרונות על איך אני מבזבזת שנתיים מחיי ולא הולכת ללמוד ולפתח קריירה. אבל לפני שבוע וחצי הייתי בצו ראשון ולפני שהגעתי לשם חששתי מאוד בגלל שכולם אמרו לי כמה שהדבר הזה משפיע על איפה אהיה בעוד שנה וחצי במשך שנתיים בחיי. אז הייתי בלחץ ופחדתי מהמבחנים וכל השאר. תגובה נורמלית לחלוטין. כשהגעתי לצו הראשון פגשתי שם חברה טובה שלי וכל-כך שמחתי שאנחנו נמצאות שם ביחד כי תקעו אותי ש ע ת י י ם (!!) בחוץ, למרות שבאתי חצי שעה מוקדם יותר מהשעה שאמרו לי (9 בבוקר), וגם מזה הזהירו אותי ואמרו לי שאני אחכה איזה שעה שם אבל שעתיים! אחת שבאה שעה אחרי, נכנסה לפני ויצאה לפני! והיא אמרה לי שכנראה הם הזמינו יותר מידי אנשים ובטח ידחו לי את הבחינות הפסיכו-טכניות. ואיזה מן דבר זה? אני באתי במיוחד לשם, מרחק של שעה נסיעה, לקום ב-6 בבוקר, וכל זה בשביל לבוא עוד פעם? ממש סיוט... אז כעבור שעתיים אני נכנסת לבניין ואני שואלת את אחת הפקידות שם לאן ללכת אז היא אומרת לי (ואני מצטטת): ``לשם``. ככה. בלי הנפת אצבע בלי כלום! ``לכי לשם``, כאילו הם חושבים שזו הפעם העשרים שאני נמצאת שם ושאני מכירה כל פינה! שום דבר לא מסבירים שם! הכל צריך לגלות לבד! ובשביל דבר שמפיע כל-כך הייתי מצפה שיסבירו קצת יותר ויגלו יותר הבנה כלפיי אנשים שמגיעים לשם בפעם הראשונה. אבל זה לא כך. אני נכנסת לאימות נתונים והפקידה שם שואלת אותי שאלות כאלה מגוכחות שחשבתי שאני מתה. והיא שואלת אותי איך האנגלית שלי בקריאה, כתיבה, ודיבור אז על כל אחד מהסעיפים עניתי לה שאני טובה מאוד אז היא שואלת אותי אם ברמה של שפת אם אז אני אומרת שלא כי נודלתי בארץ ולא למדתי בחו``ל (דבר שאמרתי לה כבר בהתחלה), אבל היא מתעקשת להמשיך ולשאול שאלות מפגרות, קצת מזכיר את אופי השאלות בשדה התעופה: ``ארזת בעצמך?, מישהו נתן לך משהו לשים המזוודה`` וכו`. אח``כ פניתי למודיעין שנמצא ליד המרפאות ושאלתי את הפקידות (כמו שאמרתי- רק פקידות, אין פקידים) אם יהיה לי זמן לעשות את הבחינות הפסיכו-טכניות, והיא אמרה לי שאני אצטרך לחזור לפה שוב אז ביקשתי ממנה שתדחה את הבדיקות הרפואיות ושאני מעדיפה לעשות את הפסיכו-טכני, אז היא אמרה שאין בעיה, רק שאני אעשה בדיקת שתן וישר אלך לבחינות (כל-כך רציתי לסיים עם זה אז חשבתי שעדיף לדחות את הבדיקות). אז אני הולכת לפקידה בבדיקות השתן ולא שלום ולא כלום ישר אומרת לי: ``קחי את זה (הכוס), לכי לשירותים ותחזרי`` וזה נאמר ממש בעצבים. ורציתי להגיד לה שעשיתי כבר את הבדיקה בקופת חולים. היא לא הרפתה: ``קחי את זה, לכי לשירותים ותחזרי`` ,שוב אני מנסה להגיד לה בקשר לבדיקה ושוב היא אומרת: ``קחי את זה..`` ואני התעצבנתי עליה ואמרתי לה: ``תראי את מוכנה להקשיב לי כבר? עשיתי כבר את הבדיקה!!`` אז היא הלכה וקראה לחברה-פקידה שלה ואמרה לה שתדבר איתי (לא מסוגלת להתמודד עם שינויים כנראה) אז אמרתי גם לה שעשיתי כבר את הבדיקה. אז היא אמרה לי לכי לשם (האם אומרים להם להגיד את זה ככה או משהו?) אז הלכתי. ישר לבחינות הפסיכו-טכניות. לא הזיז לי כבר מהפקידה הזאת. איזה יחס מעצבן. ואחרי שעברתי את הבחינות (ושם משום מה היו פקידות נחמדות...) הרגשתי כזאת הקלה! יו... מדהים. זה היה הדבר שממנו חששתי לפני שבאתי ועכשיו שעברתי את זה אני משוחררת!!! חופשייה!! (מזכיר פרסומת מסוימת..). וגם בבחינות האלה- 4 פעמים חוזרת השאלה: ``האם את רוצה להיות מדריכה?`` ,ובכל פעם אני עונה לא. ברור לי שהם עושים את זה רק כדי לבדוק האם אני סותרת את עצמי אבל די! אני לא מטומטמת, בניגוד אולי למה שהם חושבים! אני קצת שמה לב שהם חוזרים על אותה שאלה 4 פעמים! וגם השאלה (שבאה בוריציות שונות): ``האם יש לך חוש טכני, ``האם את יודעת להרכיב מנורה, להשתמש המברג, להפעיל מזגן, להפעיל מחשב, להשתמש בפטיש וכו``` לא, אני ילדה בת 4, לא בת 17, 4, שלא יודעת להפעיל מחשב ומזגן ופטיש ומברג. פשוט מבחנים שפוגעים באינטילגנציה של בן-אדם. גם מופיעה השאלה: ``האם את רוצה לזכות בקידום?`` ,האם את רוצה להיות קצינה?``, האמת שאני מעדיפה להיות פקידה אבל אם יצא שאני אזכה בקידום אז אני אסרב.... מה זה השטויות האלה? מי לא רוצה לזכות בקידום?! לא יאומן.... אז עכשיו אחרי שעברתי צו ראשון (ואני עוד צריכה לחזור לשם) אני מרגישה יותר קרובה לצבא (למרות שהוא חושב שאנחנו אנשים מפגרים) ויש טיפה יותר מוטיבציה להתגייס, בייחוד שהבנתי שיש תחומים ממש מעניינים שאני יכולה לעסוק בהם שיכולים לקרב אותי למקצוע שבו אפתח קריירה. אז למרות שהייתי לגמרי נגד המילה, אני כעת בעד, כי לא משנה מה תגידו, ברגע שנמצאים שם- היחס משתנה, כך גם המוטיבציה, המודעות, והרגשת ההשתייכות עושה את הכל. עכשיו אני מתה לגלות את הקב``א שלי... מקווה שהוספתי לכם יותר ידע ונקודות למחשבה, לילו
)))))))))) -יעל-