צורך לשתף

drori026

New member
עזרת לי מאד

תודה. עזרת לי מאד
 

drori026

New member
תודה

תודה. אהבתי את הדימוי. אני מרגישה שהבטחון לאט לאט חוזר אלי.
 

drori026

New member
צורך לשתף

שלום, אני מעונינת לשתף אתכם במשבר מסוים שעובר עלי בימים האחרונים בעקבות החומר הרב על ocd אליו נחשפתי. אז ככה: הקושי שלי או תחילת ה ocd שלי היה בגיל 17, לפני 10 שנים. זה קרה חודש בערך אחרי שעברתי ניתוח אף. עשו לי מן אבחנה רק בגיל 19 במסגרת השרות הצבאי (שהיה מאד קשה). האבחנה היתה חרדה חברתית ואולי הוזכר גם ocd והתחיל טיפול תרופתי שמאד עזר לי, השתנה עם הזמן ואני ממשיכה אותו היום. אבל לא הייתי בטוחה במאה אחוז שיש לי ocd. בכל מקרה כל 10 שנים הללו היו מלאי התמודדיויות וחל כל הזמו שיפור. יחד עם זאת השיפור הזה לא מספיק בשביל שאסתדר במקום עבודה בהתאם לכישורי וזה גורם לי להרבה מועקה. עשיתי תואר בחינוך מיוחד (איכשהו) ואני חווה קשיים שבסיסם בקושי באינטראקציה חברתית. לפני כמה שבועות קראתי מאמר על ocd בו כתוב שככל שאקרא ואדע יותר על ההפרעה - כך התפקוד שלי ישתפר. בגלל שאני כ"כ נואשת כבר למצוא כיוון בחיים ולהתקדם אני עשיתי בדיוק כך. וזה גרם לי להבין שבאמת ובטוח שיש לי ocd. היו כתובים שם עוד דברים שלא מצאו חן בעיני, למשל הגדרת ההפרעה כמחלה, וגם היה כתוב שזה כרוני. בקורס פסיכופתולוגיה היה כתוב שעם הזמן חלה החמרה. כמו כן גיליתי שאחוז החולים באוכלוסייה נמוך בהרבה ממה שחשבתי. היה גם כתוב שיש קשיים גדולים בביסוס קשרים חברתיים ויש חוסר הצלחה בעבודה. כל המידע הזה מאד ייאש אותי ולאחר תקופה ארוכה של אופטימיות אני חשה רע. אני לא יודעת האם יש סיכוי שאחזור להרגיש כמו לפני גיל 17 באופן רציף, ואני לא יודעת האם יש טעם להשקיע כ"כ הרבה בתחום בו למדתי אם לא הולך לי. אני זקוקה עכשיו לשמוע על סיפורי הצלחה, על אנשים שמצליחים בקרירה שלהם למרות ההפרעה. כתבתי כ"כ הרבה ואם יש מישהו שקרא עד פה, אני אשמח מאד לתגובה. אציין שהייתי בטיפול קוגנטיבי בעבר והוא לא כ"כ עזר ואני שוקלת להתחיל שוב. "
 

drori026

New member
כוח להאמין

תספרו לי בבקשה על הקריירה שלכם. אני רוצה כוח להאמין שיש לי עתיד בשוק העבודה. תודה!!
 

אמא11

New member
היי דרורי וערב טוב

קצת הופתעתי מכמה דברים שציינת לגבי המאמר - ראשית, לפעמים מאד מבלבל לדעת הרבה על ההפרעה, ואנשים עם OCD עלולים לפתח אובססיה גם כלפי לימוד יתר. לדעת על ההפרעה ודרכי הטיפול לא גורם לשיפור המצב. מה שגורם לשיפור המצב הוא לדעת על דרכי הטיפול, לבחור דרך ולהתחיל לטפל. שנית, OCD בהחלט אינו מוגדר כמחלה אלא כהפרעה .שלישית - מאמר שכתוב בו שעם הזמן חלה החמרה הוא, בלשון המעטה "לא מדוייק". - נראה לי שנפלת על מאמר לא מקצועי וצר לי שכן את כותבת שהיתה למאמר זה השפעה עליך והתיאשת בגללו --ממש חבל. משהו שאיני נוהגת לכתוב בדרך כלל, אבל כדי לעודד אותך: אני למשל הצלחתי בקריירה שלי למרות הOCD (אני מנהלת חברה בתחום הנדסי). דרורי, יש מטפלים שמתייחסים, בטיפול, גם לחיים עצמם וכשתבחרי מטפל, נראה לי שאת יכולה בשיחה הראשונה, לפני התחלת הטיפול, לשאול אם הוא או היא מתיחסים גם לבחירת המקצוע, חיפוש עבודה ועוד. בהצלחה רבה בכל תמי
 
מטרת המאמרים היא לא לאבחן או להפחיד

אני רוצה לציין שהכי חשוב שאוסידי צריך להיות מאובחן ע"י איש מקצוע ולא ע"י מאמר. מעבר לזה המידע הרב שנאסף עם השנים אמור לעזור לחיות טוב יותר עם האוסידי. הסקאלה עליה נמצאים הסובלים מאוסידי הוא מאוד רחב. יש כאלה שהאוסידי שלהם קל והוא אינו מפריע למהלך החיים ויש כאלה שמשותקים ממנו... כל אחד מאיתנו נמצא היכן שהוא על הסקאלה. הרעיון הוא לעבוד ולמשוך לכיוון הקל. ידע בנושא האוסידי אמור לעזור ולהעלות את איכות החיים. זה עושה אותי טיפה עצובה לדעת שהמאמרים יכולים לייאש מישהו במקום לתת לו אופטימיות ואור בקצה המנהרה. אני אשמח לשמוע אחרת.
 

drori026

New member
המידע עוזר

המידע עוזר אבל אני נחשפתי גם למאמרים שאולי אופן הכתיבה שלהם גרם לי להרגיש רע. בכל מקרה, תודה.
 

michaly2003

New member
מעונינת לשתף בשיפור שחל אצלי

אני יודעת שבתחילה זה ישמע לכם קצת מוזר, אז אני אתן הקדמה קצת אחרת: פעם חברה שהיה לה אסתמה סיפרה לי שלקחה קורס צלילה, המורה אמר לה להכנס ביחד איתו עמוק לים עם כל הציוד, היא אמרה לו אבל איך זה יכול להיות אני לא נושמת, בקיצור היא עשתה מה שהוא אמר לה וצללה ביחד איתו, בתחילה היא באמת נחנקה והיה לה קשה, למרות שיחד עם זאת היא מספרת שנהנתה מהצלילה, בקיצור לאחר שיצאה ועד היום - אין לה אסתמה !! כן האסתמה נעלמה - כאילו שהיא התעמתה עם המחלה פנים מול פנים בשיא הקושי ובעצם ניצחה אותה. ולמקרה שלי, שקרה באמת במקרה: אני הלכתי לסדנת מיכא"ל, זאת סדנא למיקסום פוטנציאל וכישורים אישיים (כמובן שהמקרה היה יכול לקרות בכל סדנא אחרת) ישבתי שם עם ומול קבוצה של אנשים שלכל אחד היתה מוגבלת אחרת, השיעורים הצריחו המון מחשבה דיבור ושיתוף - אני סבלתי מאוד, מאוד, אני לא יכולה לתאר לכם עד כמה, הייתי חוזרת הביתה והמוח שלי ממש היה בוגד בי, המחשבות היו ממשיכות להתרוצץ בראש כאילו שאני עדין מדברת בשיעור, וכך עד השעות הקטנות של הלילה, הייתי מותשת, מותשת זאת המילה, והשיעורים עוד היו פעמים בשבוע, הייתי ממשיכה להשתתף כי אני גם טיפוס דעתן, ואני מרגישה שאני חייבת להביע דעה כמעט על כל דבר, דבר שגרם לסבל נורא - בקיצור כאשר הייתי בשיא של הסבל כאשר הייתי ממש מותשת, שם בדיוק זה קרה, כמו בשיא הטרפיק, פתאום הכל נעצר - ועמד מלכת. מאז הבטחתי לעצמי שתמיד אני אחפש לשים את עצמי במסגרת כלשהיא, ולו אפילו הרצאה הכי קטנה לפחות פעם בשבוע, אני לא יכולה להגיד שזה עבר כליל, אני עדין חוששת להעמיד את עצמי בסיטואציות שאני צריכה להיות פעילה בשיחה, אבל לפחות כמאזינה מהצד, להיות באיזה קבוצה - רק לא ליפול אחורה שוב.
 

אמא11

New member
היי מיכלי יקרה../images/Emo142.gif../images/Emo141.gif../images/Emo20.gif../images/Emo39.gif

תודה ששיתפת אותנו ואחרים יכולים גם ללמוד מכך. כנין המסגרת חשוב, ואהבתי את זה שכתבת: אפילו הרצאה הכי קטנה לפחות פעם בשבוע. לא צריך התחייבויות גדולות - משהו קטן גם יכול לעזור. אהבתי. לילה טוב תמי
 

אמא11

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כאן בפורום יש המון חיבה ותמיכה. יום טוב תמי
 

michaly2003

New member
תודה, אתן מקסימות

לקח לי המון זמן לרצות להחשף, שוב תודה.
 

michaly2003

New member
את יודעת, אבל מה עצוב לי

שאין לי תמיכה מצד המשפחה, ואני כמו בודדה במערכה, והכי גרוע שלאמא שלי הלך הזיכרון וכל פעם היא שואלת אותי מחדש - "מה יש לך ?" זה ממש מתסקל, כל פעם לדבר מחדש מה יש לי, כאילו שהיא חיה בהכחשה או משהו אני לא יודעת....
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
../images/Emo24.gif למיכלי

אני יודעת כמה זה קשה שאנשים שאמורים להיות קרובים אליך, מתנהגים בזרות או בחוסר אכפתיות לבעיה שלך. למזלי אחי ואבי עוזרים לי בהכול, הבעיה היא עם דודה שלי שנהנת לשלוח עקיצות וירידות. כאן קימת המון תמיכה כמו שכבר אמרו חכמות ויפות לפני
אם בא לך אני אשמח לדבר איתך במסר או במייל:)
 

michaly2003

New member
תודה לך

אבל את בטח מבינה את ההבדל בין הריחוק שבאינטרנט, לבין הקירבה שהייתי מצפה מהמשפחה, ושאני לא מקבלת - מרגישה בודדה לחלוטין.
 
למעלה