רק עכשיו התפניתי לכתוב. עברתי כמה צמתים ולא
מסתירה (הכל בכרטיס שלי) לא עברתי משברים, דכאונות ופחדים. נכון , הקופסא, האריזה, (הגוף שלנו) מתיישנת, בקופסא פה ושם קמטים, חריצים חדשים, אבל הנשמה, האני שלנו לא מתיישן. אני מרגישה אנרגטית, עם המון שמחה, צחוק צורך לגמוע את החיים עד כמה שאפשר בכל מיני דרכים וצורות כל זמן שהקופסא לא מתפרקת לחלוטין ואכן מסכימה עם מקסימה - זו דרך חשיבה החיים הם מתנה נפלאה שניתנה לנו והגיל הוא אך ורק נתון בתעודת הזהות רק תפילה אחת לי לבורא עולם או מי שמנווט את העולם שיתן לי להנות כמה שיותר ולא ישליכני לעת זקנה....