צומת דרכים

[נמר בגוף של חתול]

צומת דרכים

שלום לכולם, אני מקווה שזה הפורום הנכון אם לא אשמח אם תפנו אותי לאן שצריך. הסיפור שלי הוא כזה: מגיל 15 אני סובל מהיותי נמוך (מטר שבעים), לפני שלוש וחצי שנים בהיותי בחופשה בחו"ל, קרה לי משבר בעקבות כך שראיתי כל כך הרבה אירופאים גבוהים (ובמיוחד ארופאיות יפהפיות וגבוהות שבחיים לא יהיה סיכוי עמן בגלל שאני נמוך), חוויתי התמוטטות עצבים דרמתית שגרמה לי למחשבות אובדניות, חרדות ודכאון עמוק, בכל מקרה זה כבר התגברתי על זה אבל המחשבות על הגובה והרגשי נחיתות בגלל שהיותי נמוך לא עוזבות אותי. ניסיתי את כל הכדורים האפשריים מקבוצת ה-SSRI ו-SNRI וחוץ מלעשות אותי קצת יותר שמח ואימפוטנט הם לא מצליחים לרפא אותי מהבעיה. אני יודע שאני לא כזה נמוך ואני די ממוצע יחסית למזרח התיכון, אני אדם מאוד משכיל, אינטיליגנט, מושך ומרוויח משכורת מאוד גבוהה גם יחסית לתחום הייטק. בנוסף כבר הפנמתי שהכל בראש והחיים הם מה שאתה מתפקס עליו ותלויים אך ורק בבחירות שאני עושה ויש המון אנשים נמוכים שהם מצליחים בקנה מידע עולמי - אבל זה יפה בתאוריה ולא נכנס לי לראש/רגש. לאחר הרקע הינה השאלה: אני מטופל כבר שנתיים בתל אביב תחת קליניקה פרטית של אחד הפרופסורים הגדולים במדינה שהוא גם מנהל של מרכז לבריאות הנפש בירושלים, אצל פסיכאטרית ומטפלת CBT (פעם בשבוע). אבל עדיין, אני לא מסוגל ללכת יחף ולובש 24 שעות נעליים גבוהות,הבטחון העצמי שלי ברצפה, לא מסוגל לצאת למקומות הומים בגלל הפחד לראות אנשים גבוהים ממני, במיוחד בחורות גבוהות (זה הפחד הכי גדול שלי) ובעיקר תקוע בבית והזמן וחיים חולפים להם... אני כבר בן 27 ונמאס לי שהגובה השתלט לי על החיים ונועל אותי בבית, יש לי הרבה חלומות שאני רוצה להגשים, יש לי תוכניות ושאיפות וזה עוצר אותי... אשמח לשמוע הצעות מאנשים שנרפאו מהדימוי גוף שהפריע להם כיצד הם עשו את זה, ומה לדעתכם הצעד הבא שעלי לעשות... תודה מראש ושבוע טוב

 

[טל קרויטורו MSW]

לטיפול בבעיות בדימוי גוף

אפשר לטפל בCBT, ואפשר לטפל גם בEMDR. אחרי שנתיים של טיפול עדין לא להיות מסוגל ללכת יחף וללבוש 24 שעות נעלים גבוהות וכו' וגו' - זה מצב לא טוב להיות בו. לדעתי הצעד הבא אחרי טיפול של שנתיים שלא עוזר דיו (לדעתי גם לא חייבים לחכות שנתיים לשם כך) - זה לבדוק את האפשרות של טיפול אחר שיכול לעזור יותר. הפער בין מה שאתה יודע מבחינה קוגניטיבית לבין מה שאתה מרגיש (תופעה נפוצה ביותר) לא נסגר רק מלשוחח על זה, ופעמים רבות גם לא מCBT, אבל אפשר פעמים רבות לסגור אותו באמצעות שיטות יעודיות לטיפול בזכרונות טראומתים (אותם מקומות שלימדו אותך שלהיות נמוך זה מעורר חרדה ויוצר פחדים). ספציפית יש ממצאים חיוביים מאד על טיפול בהפרעות דימוי גוף כולל BDD באמצעות EMDR. ציינת שאתה אדם אינטיליגנטי ומשכיל, מציעה לך לבדוק על השיטה בWWW.EMDR.COM ולחפש מטפל/ת באזור מגורייך.

 

[גרא.]

נמר בגוף של חתול,לאו דווקא בתחום הפסיכולוגיה,

שני דברים.ראשית,כדאי לזכור שיש לא מעט אנשים חשובים בהיסטוריה,נמוכי קומה,נפוליאון,בגין,משה שמיר,מסי,ועוד. אפשר להצליח בגדול גם עם קומה נמוכה.עובדה,אתה אדם משכיל,אינטליגנט מושך ומרוויח משכורת גבוהה.ובכל זאת אם אתה כל כך סובל עקב קומתך הנמוכה,אתה יכול לשקול את האפשרות של ניתוח להארכת גפיים.ראה קישור.

 

[נמר בגוף של חתול]

האמת ששקלתי את האפשרות הזאת

אפילו קניתי כרטיס טיסה לסין בירת הארכת גפיים, אפשר להוסיף עד 8 ס"מ כולל אישפוז ב20,000 יורו. אבל המטפלת שלי שכנעה אותי לרדת מזה וביטלתי את התור והכרטיס טיסה. אבל זאת אכן אופציה ששקלתי בכובד ראש. תודה מראש,

 

[גרא.]

נמר בגוף של חתול,מעניין,כיצד היא שכנעה אותך

להמשיך בטיפול עקר של שנתיים,מה שקורה לעיתים,במקום לנסות ולהתנסות בטיפול פיזי שהוא הוא אם היה מתבצע,היה מחייב טיפול הסתגלות פסיכולוגית לשינוי בתדמית הגוף. כפי שהספרות מתארת,לפחות בניתוחים כאלה שנעשו בארץ,לאו דווקא בסין,יש לשינוי כזה,השפעה חיובית לאורך זמן.

 

[נמר בגוף של חתול]

אז ככה:

התייעצתי עם מיכאל ברנשטיין שהוא מומחה מספר אחת בישראל, והוא הסכים לנתח ושלח אותי ל-CT, בדקנו את הפרופורציות גוף שלי והוחלט על הוספה של 8 ס"מ לשיפור הפרופורציות לפי נוסחת חתך הזהב, הבעיה היא שהוא דרש אישור מפסיכיאטר והפסיכיאטרית שלי לא הסכימה לספר אישור שכזה. היחידים שהסכימו לנתח אותי וסמכתי עליהם כי דיברתי עם מטופלים שעברו את התהליך במכונם בהצלחה היו: המכון המפורסם בבג'ין, ד"ר מיטקוביץ מסרביה והמכון איליזרוב ברוסיה (במחירים שפויים), גם נפגשתי עם ד"ר הטוב ביותר בעולם שקוראים לו דרור פלי שהוא ישראלי לשעבר, אבל הוא דרש סכום מטורף. בכל אופן המטפלת שכנעה אותי בכך שהיא שלחה אותי למבחנים נוירופסיכולוגים על מחשב בקליניקה ושהיא קיבלה את הממצאים היא אמרה שככל הנראה יש לי בעיה בראש ולא בגובה ושהניתוח להארכת גפיים רק יחמיר את הנושא ויציף בעיות אחרות, גם הפסיכאטר שהמציא את המבחנים האלה הזמין אותי אליו (עד אשדוד) אמר לי שהגובה זה רק תירוץ לרגשי נחיתות ושהכל בראש שלי, הוא גם החמיא לי מאוד על התוצאות במבחנים. בשורה התחתונה כל בר דעת בתחום אמר לי להתרחק כמו מאש מהניתוח הזה ושהכל בראש שלי. בברכה,

 

[עפרה מהודר]

אני מסכימה עם רופאיך.

אם הגובה שלך הוא באמת 1,70, כדאי להתרחק מהניתוח הזה כמו מאש.

 

[טל קרויטורו MSW]

אתה יודע קוגניטיבית שזה אצלך בראש,

צריך להשלים את הידע הרגשי בטיפול רלוונטי, לא להגיע למצב בו הוצאת סכומים גבוהים על ניתוחים כואבים ומסוכנים, ועדין המצב הרגשי ישאר כפי שהוא (אנשים עם הפרעת דימוי גוף פעמים רבות עושים ניתוחים רבים ולשווא כי זו לא המציאות שמפריעה זה התפיסה הרגשית של המציאות, וזו לא משתנה עם הניתוח, כמו שאנשים שמנים שרזו דרסטית בעקבות ניתוח עשוים להמשיך להרגיש שמנים ולהמשיך לסבול מתחושות פגיעה בערך והתנהגויות נמנעות, כי התחושות הקשות הן לא בתגובה למציאות אוביקטיבית הן בתגובה לאירועי עבר שממשיכים להשפיע) בשבריר מהסכום ושבריר מהזמן אפשר לטפל בהפרעות דימוי גוף בטיפול רלוונטי בישראל. טיפול בו זה המצב שלך אחרי שנתיים בפרט לאור הכוחות שאתה מתאר בשאר תחומי חייך - לדעתי לא עונה להגדרה טיפול רלוונטי דיו.

 

[נמר בגוף של חתול]

תודה רבה על המידע טלי

נכנסתי לאתר והשיטה נראת מעניינת ויעילה. אני אצור עמך קשר במהרה. בברכה,

 

[עפרה מהודר]

(בלת"ק): ניתוח להארכת גפיים

זו פרודצדורה מאוד ארוכה ונוווורא כואבת. לא סביר שיציעו אופציה כזו לגבר בגובה 1.70. יש בארץ הרבה גברים בגובה הזה אשר חייהם נורמליים לחלוטין -- ואף למעלה מכך (תרתי משמע). אני אישה בגובה 1.72, והיה לי בן זוג שגובהו 1.68. הוא היה רקדן נפלא, והיו לו המון חברות. אני חושבת שהפתרון כן צריך להיות מהתחום הפסיכולוגי.

 

[Shazi]

שנתיים בטיפול

האם גם ב- CBT אתה מטופל שנתיים? אם כן, אתה צריך לשאול את עצמך את השאלות הבאות: - האם הטיפול עזר לך לצמצם את הבעיה? - אם כן, באיזו מידה יש שיפור, והאם גודל השיפור הגיוני לתקופת זמן זו (האם אתה משתפר "מספיק מהר")? - מהי תכנית הטיפול ו(לשאול את המטפלת) מה הצפי להתקדמות? אילו צעדים ספציפיים אתם נוקטים ועומדים לנקוט כדי לשפר את דימוי הגוף? - האם המטפלת נותנת לך משימות והאם אתה מבצע אותן? אם הטיפול אכן מתנהל כמו שצריך, התשובות לשאלות האלה צריכות להיות ברורות. אם הן לא, יכול להיות שמשהו לא עובד עם המטפלת הזו, ואולי כדאי לחפש אחרת. ובשביל הידע הכללי, טכניקות בסיסיות בטיפול ב- BDD (הפרעה בדימוי גוף): - חשיפה למצבים מעוררי חרדה (יציאה דווקא למקומות בהם יש אנשים גבוהים ממך, כדי "להתרגל"; הפסקת ההסתרה של הפגם- למשל הליכה עם נעליים רגילות- וכו'). - הפסקת "טקסי בדיקה" מול המראה- במידה שיש כאלה. - עבודה קוגניטיבית על קבלה עצמית וקבלה של הגוף. - הסתכלות על הפגם מזוויות שונות (ולא רק בזכוכית מגדלת ענקית כמו שהאדם עושה עם עצמו), הסתכלות על חלקים אחרים של המראה החיצוני כדי "לשים בפרופורציות" את הפגם. בהצלחה

 

[טל קרויטורו MSW]

פירטת את הטכניקות בטיפול בBDD בCBT,

אציג את המבנה הבסיסי בטיפול בBDD בEMDR: א. איתור ועיבוד מספר אירועים מחוללים שיצרו את החרדה הזו מלכתחילה (הרי בעלי גובה 170 רבים לא חשים אותה כך מבחינת מינון עוצמה וכד' כך שהיו אירועים בהם זה הופיע לראשונה, מקרים בהם זה היה חמור במיוחד). זה יכול להיות אירועים בהם לעגו בכיתה או במסגרת חברתית אחרת, רגעי שפל בולטים, ודאי שגם המשבר שתואר לפני מספר שנים רלוונטי ויש לעבד אותו. עיבוד בEMDR עבור אירוע בודד מהעבר נע לרוב בין 1-3 פגישות לפני שהוא מפסיק להיות טעון ברגשות שליליים ברמת הפעלה רגשית. ב. איתור ועיבוד טריגרים בהווה שגורמים לסוג של 'פלאשבק' לרגשות השליליים - למשל מקומות הומים, למשל נשים גבוהות ג. עבודת עתיד ללא הסימפטום (היכולת לחוות תחילה בדמיון ואח"כ בפועל לעבור את מה שבעבר היוו טריגרים ללא ההפעלה הרגשית). אחד ההבדלים הבולטים שאני רואה בין CBT לEMDR זה שבCBT עובדים על הפסקת הקשר בין הגירוי לתגובה השלילית, ובEMDR הגירוי מפסיק בעקבות העיבוד להיות גירוי כך שאין תגובה שלילית. לצערי הרב ראיתי אנשים שנתקעו בשלב 'שיעורי הבית' (נותנים להם שיעורי בית, והם לא מצליחים פעם אחר פעם לעמוד בהם, במקום להגיע למסקנה שאולי הטיפול לא רלוונטי דיו מגיעים למסקנה שהם 'דפוקים' או 'הורסים לעצמם' וחוזר חלילה) גם חמש ושש שנים בטיפול. אם נותנים מספר פעמים 'שיעורי בית' ואתה באופן עקבי לא מצליח לעמוד בהם - הפתרון לדעתי הוא לא עוד כמה חודשים/שנים כאלו בהם אתה גם צובר תחושת ערך שלילית וחוויות של כשלון במקביל לסבל הנמשך, אלא להבין שהטיפול לא מקנה לך כלים מספיקים כדי לאפשר לעשות את זה, ולעבור לטיפול אחר. לדעתי על סמך נסיוני כשנמצאים בטיפול רלוונטי אפשר להתחיל להרגיש תחילתו של שיפור תוך שבועות, לא שנים.

 

[עדיין מחפשת חנייה]

עוד נקודת מבט

אני קוראת בין השורות ומקבלת את התחושה שיש הרבה מעבר למה שכתבת. אתה כותב שהגובה הוא הגורם לבעיותיך- "השתלט לך על החיים" ושיש לך חלומות ושאיפות שהגובה מונע מבעדך להגשימם. מצד שני כתבת שאתה אינטיליגנטי, עובד ומרויח. כלומר- הגובה לא מנע ממך להתקדם בחיים. אם כך, מה השאיפות שלהערכתך לא תוכל להגשים? להיות בן זוג של אירופאית בלונדינית גבוהה? ומה לגבי ישראלית נחמדה בינונית? (רוב הבחורות בארץ, גובהן פחות מ170 ס"מ) האם היה לך קשר זוגי רציני? האם חשת בו מספק ומסופק? אתה כותב שהתרופות גרמו לך להרגיש אימפוטנט, ומה היה בלעדיהן? אני לא יודעת מה אתה לא מספר כאן, אבל אם הדברים עולים בטיפול הפסיכולוגי והמטפל טוב וקולט, כנראה שיש תקווה לשיפור בקבלה העצמית ובקבלה של אחרים. אתה שנתיים בטיפול ואדם אינטיליגנטי, כנראה לא לחינם אתה משלם ממיטב כספך לפרופסור ומתמיד. כנראה שמאחורי הדיבור על הגובה מסתתרות "מפלצות נוספות", נמוכות או גבוהות, שבהן צריך לטפל. ואולי כל מה שכתבתי לא נכון לגביך (ואם כך, אני מתנצלת), אבל מצלצל לי מוכר...

 

[yonadavg]

../images/Emo45.gif

 

[טל קרויטורו MSW]

לצערי אני מאד מסתייגת,

ניתן לראות ופגשתי באופן אישי שפע אנשים חכמים ונבונים שהיו תקועים שנים ארוכות בטיפול שעזר להם מעט מאד, זה לא הופך אותם לטיפשים, ולא עומד בסתירה לאינטיליגנציה שלהם, לפעמים פשוט הם לא ידעו שניתן אחרת, תפסו טיפול כ'מוצר אחיד', או שהם האשימו עצמם בכך שהטיפול לא זז. בנוגע לכך שיתכנו דברים רבים שנמצאים בבסיס הדברים - טיפול רלוונטי לא סותר כלל, ואין כל ניגוד הכרחי בין טיפול אפקטיבי שניתן להתחיל לראות תוצאותיו תוך פרק זמן קצר לבין עבודת עומק. אבל חשוב לי לומר עוד מעבר לכך - כשיש סימפטום שפגיעתו אקוטית ומגבילה, פעמים רבות כדאי להתחיל עם עצירת הסימפטום כדי להקל, ואז להמשיך את עבודת העומק, בהתאם לחוזה הטיפולי עם המטופל.

 

[עדיין מחפשת חנייה]

לצערי גם אני מסתייגת

את הצעת לו טיפול ב"שבריר מהזמן" ושיפור תוך "מס' שבועות". שזה יופי, נשמע ממש קסם. את כותבת על "טיפול רלוונטי" כאילו לכל בעיה - יש תיקון. אבל בן אדם הוא לא מכונה. הוא מקבל עכשיו גם טיפול פסיכולוגי וגם התנהגותי, כך שיש התייחסות גם לסמפטום ובעיקר לנפש. לא מתנגדת לשיטה שהצעת, נשמע יעיל. הבעיה שזה נשמע קצת יותר מידי יעיל. כאילו מה שפרופסור מנהל מחלקה + פסיכיאטרית+ טיפול התנהגותי של מס' שנים שלא נפתר, הטיפול שלך יפתור תוך חודש- חודשיים. לא קונה את זה. הבעיות נשמעות כאן הרבה יותר עמוקות מאשר סמפטום. אם השיטה שהצעת כוללת גם עומק,(את זה לא פירטת בשלבי הטיפול) אז מצוין, אבל למה להציע לו לעזוב טיפול עומק שהוא במהלכו? תני קרדיט למטפל שהבחור מאמין בו. (שאם לא כך, היה פורש) גם להציע לבחור שגובהו 170 סמ' (ממש ממש לא גמד) לעבור ניתוח מסובך ויקר, נשמע לי עצת אחיתופל, במקרה הזה.

 

[טל קרויטורו MSW]

זה לא קסם, זו שיטת טיפול רלוונטית

והדברים נכתבים לא על סמך משאלת לב אלא מנסיון פעם אחר פעם אחר פעם עם אנשים שטופלו שנים ארוכות בשיטות פחות רלוונטיות לבעיות מסוימות, וששיטה רלוונטית התחילה לסייע להם תוך מספר שבועות. לשמחתי הספרות הרלוונטית תומכת בנסיוני האישי. שיפוט שלילי של שיטה שמסייעת תוך זמן קצר כי 'היא נשמעת יותר מדי יעילה' מתבסס לא על EVIDENCE BASED שכן זה מצביע על יעילות גבוהה מאד של EMDR, אלא על תפיסה שגויה כאילו צריך לא לבחור על סמך תוצאות התהליך אלא על סמך משך התהליך, וגם בקריטריון זה להעדיף את הארוך יותר. את מוזמנת למקורות הידע הרלוונטים ולראות פעם אחר פעם איך שיטת טיפול רלוונטית מסייעת תוך זמן קצר מאד במקומות ששיטות אחרות לא צלחו. http://www.emdr.com/general-information/efficacy.html אם תהיי מוכנה להסתמך פחות על התפיסה השגויה ויותר על נתונים מהמחקר ומהשדה תוכלי לראות תוצאות שדומות למחקרים, למשל : Marcus, S., Marquis, P. & Sakai, C. (1997). Controlled study of treatment of PTSD using EMDR in an HMO setting. Psychotherapy, 34, 307-315 Funded by Kaiser Permanent. Results show that 100% of single-trauma and 77% of multiple-trauma survivors were no longer diagnosed with post-traumatic stress disorder after six 50-minute sessions. וגם Ironson, G.I., Freund, B., Strauss, J.L., & Williams, J. (2002). Comparison of two treatments for traumatic stress: A community-based study of EMDR and prolonged exposure. Journal of Clinical Psychology, 58, 113-128. Both EMDR and prolonged exposure produced a significant reduction in PTSD and depression symptoms. This is the only research comparing EMDR and exposure therapy that equalized homework. The study found that 70% of EMDR participants achieved a good outcome in three active treatment sessions, compared to 29% of persons in the prolonged exposure condition. EMDR also had fewer dropouts. וגם Jaberghaderi, N., Greenwald, R., Rubin, A., Dolatabadim S., & Zand, S.O. (2004). A comparison of CBT and EMDR for sexually abused Iranian girls. Clinical Psychology and Psychotherapy, 11, 358-368. Both EMDR and CBT produced significant reduction in PTSD and behavior problems. EMDR was significantly more efficient, using approximately half the number of sessions to achieve results. האם את מודעת לכך שיש שיטות טיפול שבדוקות ומומלצות על ידי גופי טיפול ידועים כמו American Psychiatric Association ו International Society for Traumatic Stress Studies שאפשר לסיבות פניה מסוימות לבדוק את יעילותן והן נמצאות יעילות גם אחרי שלושה מפגשים ושישה מפגשים? כל איש מקצוע, יפרסם מאמרים ככל שיפרסם כדי להגיע לדרגת פרופסור אם אין לו את הידע הקליני המתאים לא יוכל לסייע במידה כזו אם לא יסייע בדרך הרלוונטית. בשיטת הטיפול הרלוונטית לסיבות פניה רלוונטיות יכולים להתרחש שיפור ניכר תוך זמן קצר מאד, בפרט באדם כמו הפונה שמתאר תפקוד גבוה, וכוחות רבים מאד. אני לא ממליצה לאיש להישאר במצב הדחק הגורם סבל ניכר כפי שמתואר לאחר שנתיים של טיפול. לדעתי אם נמצאים בטיפול שלא מסייע דיו צריך לשנות לאחד שכן יסייע דיו, ולא צריך למדוד את רמת הסיוע בשנים על גבי שנים, אלא בדר"כ תוך מספר שבועות אמורים להתחיל לראות תחילתו של שיפור. זה מה שאני מאמינה בו, וזה מה שאני מתנסה בו.

 

[עדיין מחפשת חנייה]

אני מקווה שאת לא מצפה שאקרא את כל מה שצירפת

בכל אופן, אם זו שיטה יעילה- אני בעדה, אבל ואבל גדול, אני חושבת שאת חוטאת בהיבריס- "ראיתי שפע אנשים", "פעם אחר פעם", בסדר, יופי. זה לא אומר שזה מתאים לכל אחד, גם אם השיטה היא יעילה. לא מאמינה ש"זבנג וגמרנו" אם יש בעיות כל כך עמוקות כפי עולה בעיני מתוך ההודעה, יכול להועיל- גם אם יש שיפור מהיר. ו- כן. גם אורך זמן הוא מדד לטיפול עומק. גם זמן וגם גישה. (תאמיני לי, הייתי שם) הקשר עם המטפל בשנה הראשונה הוא לא כמו בשניה, ודברים שאתה לומד על עצמך ובעיקר חווה ומקשר ומשתנה ומתגבש וההגנות שאתה מפרק- לאט לאט ומגלה חיות רעות מתחת לסלעים ועושה עבודה משמעותית, זה לוקח זמן. הבחור הציג בעיה בקשרים. בקשר שלו עם עצמו ובקשר עם אחרים. קשרים והתקשרות ורגשות הם דברים שנבנים אט אט. אולי לא התנסית בטיפול מעמיק אלא רק בשיטה של מספר שבועות ומכאן הביטחון המופרז. לא נעים לי מהכותב שהשתלטנו על הדיון שלו. אז אסיים כאן.

 

[טל קרויטורו MSW]

יש מעט מאד סיבות פניה שהשיטה לא רלוונטית

אליהן, ורגשי נחיתות ובעיות דימוי גוף נמנות בתוך הסיבות שכן רלוונטיות. אורך זמן הוא לא מדד לטיפול עומק. אפשר ללמוד על עצמך מהר יותר ודברים רבים יותר כשפונים לטיפול רלוונטי. הקשר עם המטפל הוא אמצעי לא מטרה, לא זקוקים למטפל דווקא כדי לראות איך קשרים משתבחים עם השנים, אפשר לעשות את זה עם עמיתים, חברים ובני משפחה. אם לא יודעים איך -אפשר להעזר במטפל כדי להשלים את מה שיאפשר לעשות זאת עם אחרים, לא בהכרח עם המטפל. התנסיתי בטיפולים מעמיקים - רק שהם לא דורשים שנים על גבי שנים לפני שהאדם מפסיק לסבול, אלא בדר"כ תוך מספר שבועות מתחילים (לא מסיימים) לראות שיפור. גם כשמדובר בבעיה בקשרים עם אחרים, וגם כשמדובר בבעית ערך עצמי, גם כשמדובר בבעיות שנמשכו שנים, גם כשהאדם היה בטיפול קודם שנים. יש לי בטחון שאיננו מופרז אלא מותאם שמגובה בנסיון רב שנאסף מהשטח ומהמחקרים שאת מסרבת לקרוא ביכולת ובכוחות של בני אדם, שיכולים לסייע להם לחזור לבריאות נפשית בה הם יוכלו לחזור ולהתמודד. אני לא מאמינה ב'זה מה יש', ואני חושבת שאת חוטאת בחוסר יכולת מספקת בלדעת להבחין בין מה שאפשר לשנות ומה שצריך להשלים איתו.

 

[עדיין מחפשת חנייה]

לטל קרויטורו MSW

מתנצלת אם נשמעתי תוקפנית. הנושא נגע במקמות רגישים שלי והזכיר לי את הטיפול. מתי טיפול ארוך שמתבסס על פרויד הוא כן רלוונטי לדעתך? ולמי לדעתך הוא כן מתאים? והאם בשיטה שלך יש גם התייחסות לפרויד? אני גם לא התכוונתי שהמטרה היתה ליצור קשר עם המטפל אלא שדברים שלא העזתי לדבר ולספר עליהם בחודשים הראשונים, יכולתי לפתוח זמן רב אחר כך הודות לקשר הטוב שנוצר וכיוון שסמכתי יותר..