אני פה לייעוץ
New member
צומת דרכים
אני קוראת המון בפורום הזה והחלטתי שיכול להיות שפה אוכל לקבל קצת דעה שונה. רקע: אני בת 25, גדלתי במשפחה אוהבת, וההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי. גדלתי בעיר גדולה, תמיד היו בעיות במצב הכלכלי אבל אני כילדה אף פעם לא הרגשתי את זה. לא קיבלתי את כל מה שרציתי, אבל גם לא ידעתי מה זה עוני. מגיל 16 נפגשתי עם בחור ובגיל 23 התחתנתי איתו. התגרשנו לפני שנתיים בגלל גילוי שהוא בגד בי כל אותם השנים. פגשתי אפשר להגיד די מהר בחור. בן 28, ההפך הגמור ממני. גדל בעיר קטנה, במשפחה הרוסה, אבא אלים מילולית/פיזית, אמא אלכוהוליסטית. הבחור שבה אותי. התאהבתי בו. עברנו לגור מאוד מהר ביחד (שבועיים וחצי), ועד לפני חודשיים המערכת היחסים בינינו הייתה נפלאה. כבוד הדדי, אמוו, אהבה, סקס מעולה, חברות אמיתית, חופש לבטא את הרצונות של אחד השני גם כשזה בא על חשבון האחר (לדוגמא - אני כרגע עצמאית, על מנת לאפשר לי לנסות לפתח את הקריירה שאני רוצה הוא שם בצד את הרצון לפתח גם קריירה עצמאית והלך להיות עובד שכיר על מנת שתהיה לנו לפחות משכורת קבועה אחת בחודש). המשבר הגיע כשהחלטנו לעבור לגור ליד המשפחה שלי. (שעתיים נסיעה מהמשפחה שלו). הוא לבד כאן, אנחנו בקשיים כלכליים. אני מאוד קרובה לאמא שלי (כבר אמרתי היא החברה הכי טובה שלי) ואני מתייעצת איתה המון (אף פעם לא על מערכת היחסים שלי איתו). בן זוגי, לא מפחד אף פעם להגיד משהו למישהו בפנים גם עם זה אמת כואבת. זה אף פעם לא הפריע לי עד שזה הגיע לאמא שלי. התעוררתי יום אחד עם וירוס קשה, הקאתי כמעט כל 10 דקות והייתי על הפנים, התקשרתי אליו הוא אמר לי שהוא יצא לפני מהעבודה ושהוא יגיע עוד שעתיים שלוש (הוא עובד מחוץ לעיר ולוקח לו זמן להגיע). בזמן הזה התקשרתי לאימי אמרתי לה שאני על הפנים ושתבוא לקחת אותי. אחרי שעתיים בן זוגי מגיע רואה שאני אצל אמא שלי - אני כבר חוץ מההקאות עם חום 38 מעלות, ופשוט בא לאמא שלי ואומר לה שזה לא בא בחשבון שהיא פשוט תבוא ותקח אותי. לא משנה מה עברו כבר שבועיים מאז הוא לא מוכן להבין שאמא הייתה לטובתי ולא נגדו. אני רק חושבת על המצב שאני אלד ילד ואמא שלי תתן ייעוץ קטן אפילו הוא פשוט לא יקשיב לה. ולא רק שהוא יקשיב אלא גם ידבר אליה בגסות. מבחינתי זה לא בא בחשבון. דיברתי איתו על זה, והוא פשוט לא מבין. הוא אומר לא אכפת לי מאף אחד, אני לא צריך שאף אחד יאהב אותי ואני אגיד מה שיש לי על ליבי. דבר נוסף שמטריד אותי. דיברתי איתו המון על העבר שלו המשפחתי והוא אמר לי שהוא בחיים לא ירים יד עלי. אנחנו שנתיים ביחד, והוא אף פעם לא הרים עלי יד, או השתמש באלימות מילולית. אבל איך אני יכולה לדעת? זה הדברים היחידים שמפריעים לי, ואני פשוט מפוצצת לעצמי את הראש כבר מזה. הוא עוזר לי בהכל (חצי חצי בבית), הוא תומך, הוא נאמן, הוא אוהב, משקיע, הוא חבר. אבל עדיין. אבל מצד שני האם זה מוצדק להיפרד מבן זוגי בגלל סיבה שרק שהוא מגיע ממשפחה אלימה? תודה, לכל ייעוץ.
אני קוראת המון בפורום הזה והחלטתי שיכול להיות שפה אוכל לקבל קצת דעה שונה. רקע: אני בת 25, גדלתי במשפחה אוהבת, וההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי. גדלתי בעיר גדולה, תמיד היו בעיות במצב הכלכלי אבל אני כילדה אף פעם לא הרגשתי את זה. לא קיבלתי את כל מה שרציתי, אבל גם לא ידעתי מה זה עוני. מגיל 16 נפגשתי עם בחור ובגיל 23 התחתנתי איתו. התגרשנו לפני שנתיים בגלל גילוי שהוא בגד בי כל אותם השנים. פגשתי אפשר להגיד די מהר בחור. בן 28, ההפך הגמור ממני. גדל בעיר קטנה, במשפחה הרוסה, אבא אלים מילולית/פיזית, אמא אלכוהוליסטית. הבחור שבה אותי. התאהבתי בו. עברנו לגור מאוד מהר ביחד (שבועיים וחצי), ועד לפני חודשיים המערכת היחסים בינינו הייתה נפלאה. כבוד הדדי, אמוו, אהבה, סקס מעולה, חברות אמיתית, חופש לבטא את הרצונות של אחד השני גם כשזה בא על חשבון האחר (לדוגמא - אני כרגע עצמאית, על מנת לאפשר לי לנסות לפתח את הקריירה שאני רוצה הוא שם בצד את הרצון לפתח גם קריירה עצמאית והלך להיות עובד שכיר על מנת שתהיה לנו לפחות משכורת קבועה אחת בחודש). המשבר הגיע כשהחלטנו לעבור לגור ליד המשפחה שלי. (שעתיים נסיעה מהמשפחה שלו). הוא לבד כאן, אנחנו בקשיים כלכליים. אני מאוד קרובה לאמא שלי (כבר אמרתי היא החברה הכי טובה שלי) ואני מתייעצת איתה המון (אף פעם לא על מערכת היחסים שלי איתו). בן זוגי, לא מפחד אף פעם להגיד משהו למישהו בפנים גם עם זה אמת כואבת. זה אף פעם לא הפריע לי עד שזה הגיע לאמא שלי. התעוררתי יום אחד עם וירוס קשה, הקאתי כמעט כל 10 דקות והייתי על הפנים, התקשרתי אליו הוא אמר לי שהוא יצא לפני מהעבודה ושהוא יגיע עוד שעתיים שלוש (הוא עובד מחוץ לעיר ולוקח לו זמן להגיע). בזמן הזה התקשרתי לאימי אמרתי לה שאני על הפנים ושתבוא לקחת אותי. אחרי שעתיים בן זוגי מגיע רואה שאני אצל אמא שלי - אני כבר חוץ מההקאות עם חום 38 מעלות, ופשוט בא לאמא שלי ואומר לה שזה לא בא בחשבון שהיא פשוט תבוא ותקח אותי. לא משנה מה עברו כבר שבועיים מאז הוא לא מוכן להבין שאמא הייתה לטובתי ולא נגדו. אני רק חושבת על המצב שאני אלד ילד ואמא שלי תתן ייעוץ קטן אפילו הוא פשוט לא יקשיב לה. ולא רק שהוא יקשיב אלא גם ידבר אליה בגסות. מבחינתי זה לא בא בחשבון. דיברתי איתו על זה, והוא פשוט לא מבין. הוא אומר לא אכפת לי מאף אחד, אני לא צריך שאף אחד יאהב אותי ואני אגיד מה שיש לי על ליבי. דבר נוסף שמטריד אותי. דיברתי איתו המון על העבר שלו המשפחתי והוא אמר לי שהוא בחיים לא ירים יד עלי. אנחנו שנתיים ביחד, והוא אף פעם לא הרים עלי יד, או השתמש באלימות מילולית. אבל איך אני יכולה לדעת? זה הדברים היחידים שמפריעים לי, ואני פשוט מפוצצת לעצמי את הראש כבר מזה. הוא עוזר לי בהכל (חצי חצי בבית), הוא תומך, הוא נאמן, הוא אוהב, משקיע, הוא חבר. אבל עדיין. אבל מצד שני האם זה מוצדק להיפרד מבן זוגי בגלל סיבה שרק שהוא מגיע ממשפחה אלימה? תודה, לכל ייעוץ.
