צום לפני שאיבה

[מונוגונית]

צום לפני שאיבה

צום לפני שאיבה
עד היום השאיבות שלי יצאו בבוקר אז הצום היה בלילה כך שלא היתה בעיה בכלל, מחר יש לי שאיבה אחר הצהריים. אני צריכה להיות בצום מאחרי ארוחת בוקר, האם זה כולל שתיה?

 

[hillawr]

צום מלא

צום לפני שאיבה
עד היום השאיבות שלי יצאו בבוקר אז הצום היה בלילה כך שלא היתה בעיה בכלל, מחר יש לי שאיבה אחר הצהריים. אני צריכה להיות בצום מאחרי ארוחת בוקר, האם זה כולל שתיה?

צום מלא
ללא אכילה, שתייה ומסטיק. בהצלחה ובברכת יבול נאה

 

[מונוגונית]

תודה

צום מלא
ללא אכילה, שתייה ומסטיק. בהצלחה ובברכת יבול נאה

תודה

 

[אפרת12]

וגם לא לעשן...

צום מלא
ללא אכילה, שתייה ומסטיק. בהצלחה ובברכת יבול נאה

וגם לא לעשן...

 

[חנה של ליאור]

מה הבעיה במסטיק?

צום מלא
ללא אכילה, שתייה ומסטיק. בהצלחה ובברכת יבול נאה

מה הבעיה במסטיק?

 

[liati7]

צום מלא של 6 שעות

צום לפני שאיבה
עד היום השאיבות שלי יצאו בבוקר אז הצום היה בלילה כך שלא היתה בעיה בכלל, מחר יש לי שאיבה אחר הצהריים. אני צריכה להיות בצום מאחרי ארוחת בוקר, האם זה כולל שתיה?

צום מלא של 6 שעות
ואסור כלום!!!! מזל שהקיץ נגמר. המון הצלחה.

 

[פּוֹנְג]

כן, ובהצלחה ../images/Emo24.gif

צום לפני שאיבה
עד היום השאיבות שלי יצאו בבוקר אז הצום היה בלילה כך שלא היתה בעיה בכלל, מחר יש לי שאיבה אחר הצהריים. אני צריכה להיות בצום מאחרי ארוחת בוקר, האם זה כולל שתיה?

כן, ובהצלחה

 

[מונוגונית]

../images/Emo24.gif

כן, ובהצלחה

 

[מונוגונית]

אני מגיעה לשיאים חדשים ../images/Emo67.gif ארוך

צום לפני שאיבה
עד היום השאיבות שלי יצאו בבוקר אז הצום היה בלילה כך שלא היתה בעיה בכלל, מחר יש לי שאיבה אחר הצהריים. אני צריכה להיות בצום מאחרי ארוחת בוקר, האם זה כולל שתיה?

אני מגיעה לשיאים חדשים

ארוך
אתמול היתה השאיבה השישית שלי. אתמול רומי היתה בת 4 ואני הייתי בשאיבה. אתמול חגגתי גם יום הולדת 3 לטיפולים. אתמול הגעתי לשאיבה של הטיפול הכי מבטיח שלי, התגובה להורמונים הפתיעה אותנו ואת הרופא, באולטאסאונד האחרון נצפו יותר מעשרים זקיקים בגודל שאיבה, והיו עוד הרבה פוטנציאלים, הרירית היתה 14 מ"מ, הכל נראה מושלם, שאיבה היום ההולדת של רומי זה בטוח סימן טוב - אז לא. כשהעוררתי עמדו מסביבי בן זוג אבוד, רופא המום ואחות עם מבט מרחם, שאלתי מה קרה (בדרך כלל אני שואלת כמה?), לפי הפרצופים חשבתי ששאבו לי בטעות את הרחם. מישהו מהם אמר שלא נמצאה אף ביצית בתוך עשרות הזקקים שנצפו, לא הבנתי מה אומרים לי. משהו שאל האם הזרקתי אוביטרל , אולי רק שאבתי את המים והזרקתי, אמרתי שאמנם זה היה מוקדם בבוקר אבל אני זוכרת בוודאות שהזרקתי נכון, אבל כמובן שחוסר הביטחון שלי הרים את ראשו, רציתי רק ללכת הביתה לבדוק את האמפולות שלמזלי ואין לי מושג למה לא זרקתי אותן. ביקשתי ללכת הביתה, עשו לי בדיקת דם לבטא כדי לראות אם יש זכר לאוביטרל שיחררו אותי מהעירוי, כאבה לי הבטן כאב לי הראש היתה לי בחילה איומה ולא אמרתי כלום - רק ללכת הביתה לרומי (ולאמפולות אוביטרל הריקות , אמרתי שאם אני מוצאת אמפולה עם חומר אני קופצת מהחלון). ואכן הן היו ריקות החומר הוזרק עד תום, אבל אני נשארתי כואבת ומבולבלת, היום יגיעו תוצאות הבדיקה, (איך חסכו לי שבועיים עד לבטא). מחר אנחנו עושים לרומי מסיבת יום הולדת, רוב האורחים יודעים שהייתי בשאיבה, איך אני אומרת להם מה קרה וממשיכה בלי להתפרק ולהפחיד את האורחים שלא יודעים על הטיפולים (הורים של ילדים מהגן וכאלו) ולהרוס לרומי את המסיבה. אני עדיין מאוד מבולבלת כותבת בלי לערוך מוציאה הכל אצלכן, כדי לא יצא מחר, כדי להיות בשליטה. אין לי ספק שאני ממשכירה הלאה אני רק לא יודעת לאן הלאה.

 

[Big Mama 1]

מונו אהובתי ../images/Emo14.gif

אני מגיעה לשיאים חדשים

ארוך
אתמול היתה השאיבה השישית שלי. אתמול רומי היתה בת 4 ואני הייתי בשאיבה. אתמול חגגתי גם יום הולדת 3 לטיפולים. אתמול הגעתי לשאיבה של הטיפול הכי מבטיח שלי, התגובה להורמונים הפתיעה אותנו ואת הרופא, באולטאסאונד האחרון נצפו יותר מעשרים זקיקים בגודל שאיבה, והיו עוד הרבה פוטנציאלים, הרירית היתה 14 מ"מ, הכל נראה מושלם, שאיבה היום ההולדת של רומי זה בטוח סימן טוב - אז לא. כשהעוררתי עמדו מסביבי בן זוג אבוד, רופא המום ואחות עם מבט מרחם, שאלתי מה קרה (בדרך כלל אני שואלת כמה?), לפי הפרצופים חשבתי ששאבו לי בטעות את הרחם. מישהו מהם אמר שלא נמצאה אף ביצית בתוך עשרות הזקקים שנצפו, לא הבנתי מה אומרים לי. משהו שאל האם הזרקתי אוביטרל , אולי רק שאבתי את המים והזרקתי, אמרתי שאמנם זה היה מוקדם בבוקר אבל אני זוכרת בוודאות שהזרקתי נכון, אבל כמובן שחוסר הביטחון שלי הרים את ראשו, רציתי רק ללכת הביתה לבדוק את האמפולות שלמזלי ואין לי מושג למה לא זרקתי אותן. ביקשתי ללכת הביתה, עשו לי בדיקת דם לבטא כדי לראות אם יש זכר לאוביטרל שיחררו אותי מהעירוי, כאבה לי הבטן כאב לי הראש היתה לי בחילה איומה ולא אמרתי כלום - רק ללכת הביתה לרומי (ולאמפולות אוביטרל הריקות , אמרתי שאם אני מוצאת אמפולה עם חומר אני קופצת מהחלון). ואכן הן היו ריקות החומר הוזרק עד תום, אבל אני נשארתי כואבת ומבולבלת, היום יגיעו תוצאות הבדיקה, (איך חסכו לי שבועיים עד לבטא). מחר אנחנו עושים לרומי מסיבת יום הולדת, רוב האורחים יודעים שהייתי בשאיבה, איך אני אומרת להם מה קרה וממשיכה בלי להתפרק ולהפחיד את האורחים שלא יודעים על הטיפולים (הורים של ילדים מהגן וכאלו) ולהרוס לרומי את המסיבה. אני עדיין מאוד מבולבלת כותבת בלי לערוך מוציאה הכל אצלכן, כדי לא יצא מחר, כדי להיות בשליטה. אין לי ספק שאני ממשכירה הלאה אני רק לא יודעת לאן הלאה.

מונו אהובתי

איך הצלחת להוציא ממני פרץ כזה של בכי על הבוקר? איך???? אני המומה ממה שסיפרת, אין לי אפילו מושג מה להגיד לך כדי לעזור להקהות קצת את הכאב. זה לא נתפס. איך שהחיים מזמנים לנו "הפתעות" כאלה במקומות הכי לא צפויים, הכי כואבים, הכי הכי עמוק בבטן ובנשמה. לא יודעת לתת לך עצות איך להמשיך, איך לעמוד בפני כל האורחים ולחייך כדי לא לקלקל לרומי את יום ההולדת שלה. לא יודעת אם אני הייתי מסוגלת. אולי אם אפשר זה פשוט לבכות את כל הדמעות היום, להוציא את כל הג'יפה מהנשמה היום ומחר להתחיל יום חדש? קשה, אבל את חייבת למצוא את הדרך ולו רק למען רומי. תחבקי אותה חזק חזק, תתנחמי בילדה המקסימה והמתוקה שיש לך, אין לנו נחמה אחרת. אוהבת אותך מלנת'אלפים, מתי כבר נתחבק מרוב אושר ולא כדי להתנחם?

 

[העין ה 3]

אוי, חמודה ../images/Emo24.gif

אני מגיעה לשיאים חדשים

ארוך
אתמול היתה השאיבה השישית שלי. אתמול רומי היתה בת 4 ואני הייתי בשאיבה. אתמול חגגתי גם יום הולדת 3 לטיפולים. אתמול הגעתי לשאיבה של הטיפול הכי מבטיח שלי, התגובה להורמונים הפתיעה אותנו ואת הרופא, באולטאסאונד האחרון נצפו יותר מעשרים זקיקים בגודל שאיבה, והיו עוד הרבה פוטנציאלים, הרירית היתה 14 מ"מ, הכל נראה מושלם, שאיבה היום ההולדת של רומי זה בטוח סימן טוב - אז לא. כשהעוררתי עמדו מסביבי בן זוג אבוד, רופא המום ואחות עם מבט מרחם, שאלתי מה קרה (בדרך כלל אני שואלת כמה?), לפי הפרצופים חשבתי ששאבו לי בטעות את הרחם. מישהו מהם אמר שלא נמצאה אף ביצית בתוך עשרות הזקקים שנצפו, לא הבנתי מה אומרים לי. משהו שאל האם הזרקתי אוביטרל , אולי רק שאבתי את המים והזרקתי, אמרתי שאמנם זה היה מוקדם בבוקר אבל אני זוכרת בוודאות שהזרקתי נכון, אבל כמובן שחוסר הביטחון שלי הרים את ראשו, רציתי רק ללכת הביתה לבדוק את האמפולות שלמזלי ואין לי מושג למה לא זרקתי אותן. ביקשתי ללכת הביתה, עשו לי בדיקת דם לבטא כדי לראות אם יש זכר לאוביטרל שיחררו אותי מהעירוי, כאבה לי הבטן כאב לי הראש היתה לי בחילה איומה ולא אמרתי כלום - רק ללכת הביתה לרומי (ולאמפולות אוביטרל הריקות , אמרתי שאם אני מוצאת אמפולה עם חומר אני קופצת מהחלון). ואכן הן היו ריקות החומר הוזרק עד תום, אבל אני נשארתי כואבת ומבולבלת, היום יגיעו תוצאות הבדיקה, (איך חסכו לי שבועיים עד לבטא). מחר אנחנו עושים לרומי מסיבת יום הולדת, רוב האורחים יודעים שהייתי בשאיבה, איך אני אומרת להם מה קרה וממשיכה בלי להתפרק ולהפחיד את האורחים שלא יודעים על הטיפולים (הורים של ילדים מהגן וכאלו) ולהרוס לרומי את המסיבה. אני עדיין מאוד מבולבלת כותבת בלי לערוך מוציאה הכל אצלכן, כדי לא יצא מחר, כדי להיות בשליטה. אין לי ספק שאני ממשכירה הלאה אני רק לא יודעת לאן הלאה.

אוי, חמודה

כל כך עצוב וכואב

. באמת שאין הרבה מה לומר חוץ מזה שאת יכולה לפרוק כאן את הכל, לבכות, לצעוק, לקטר, לכאוב, ולבוא ליום ההולדת של הנסיכה היפה שלך בכוחות מחודשים

. נ.ב. מזל טוב לרומי

.

 

[anguly]

אוי זה נורא../images/Emo14.gif!

אני מגיעה לשיאים חדשים

ארוך
אתמול היתה השאיבה השישית שלי. אתמול רומי היתה בת 4 ואני הייתי בשאיבה. אתמול חגגתי גם יום הולדת 3 לטיפולים. אתמול הגעתי לשאיבה של הטיפול הכי מבטיח שלי, התגובה להורמונים הפתיעה אותנו ואת הרופא, באולטאסאונד האחרון נצפו יותר מעשרים זקיקים בגודל שאיבה, והיו עוד הרבה פוטנציאלים, הרירית היתה 14 מ"מ, הכל נראה מושלם, שאיבה היום ההולדת של רומי זה בטוח סימן טוב - אז לא. כשהעוררתי עמדו מסביבי בן זוג אבוד, רופא המום ואחות עם מבט מרחם, שאלתי מה קרה (בדרך כלל אני שואלת כמה?), לפי הפרצופים חשבתי ששאבו לי בטעות את הרחם. מישהו מהם אמר שלא נמצאה אף ביצית בתוך עשרות הזקקים שנצפו, לא הבנתי מה אומרים לי. משהו שאל האם הזרקתי אוביטרל , אולי רק שאבתי את המים והזרקתי, אמרתי שאמנם זה היה מוקדם בבוקר אבל אני זוכרת בוודאות שהזרקתי נכון, אבל כמובן שחוסר הביטחון שלי הרים את ראשו, רציתי רק ללכת הביתה לבדוק את האמפולות שלמזלי ואין לי מושג למה לא זרקתי אותן. ביקשתי ללכת הביתה, עשו לי בדיקת דם לבטא כדי לראות אם יש זכר לאוביטרל שיחררו אותי מהעירוי, כאבה לי הבטן כאב לי הראש היתה לי בחילה איומה ולא אמרתי כלום - רק ללכת הביתה לרומי (ולאמפולות אוביטרל הריקות , אמרתי שאם אני מוצאת אמפולה עם חומר אני קופצת מהחלון). ואכן הן היו ריקות החומר הוזרק עד תום, אבל אני נשארתי כואבת ומבולבלת, היום יגיעו תוצאות הבדיקה, (איך חסכו לי שבועיים עד לבטא). מחר אנחנו עושים לרומי מסיבת יום הולדת, רוב האורחים יודעים שהייתי בשאיבה, איך אני אומרת להם מה קרה וממשיכה בלי להתפרק ולהפחיד את האורחים שלא יודעים על הטיפולים (הורים של ילדים מהגן וכאלו) ולהרוס לרומי את המסיבה. אני עדיין מאוד מבולבלת כותבת בלי לערוך מוציאה הכל אצלכן, כדי לא יצא מחר, כדי להיות בשליטה. אין לי ספק שאני ממשכירה הלאה אני רק לא יודעת לאן הלאה.

אוי זה נורא

!
נשבר לי הלב לקרוא את מה שכתבת. כל כך הרבה סבל וזריקות ובסוף כלום.

ואני שולחת לך מסר

 

[מונוגונית]

"מזל טוב את בהריון" ../images/Emo67.gif

אני מגיעה לשיאים חדשים

ארוך
אתמול היתה השאיבה השישית שלי. אתמול רומי היתה בת 4 ואני הייתי בשאיבה. אתמול חגגתי גם יום הולדת 3 לטיפולים. אתמול הגעתי לשאיבה של הטיפול הכי מבטיח שלי, התגובה להורמונים הפתיעה אותנו ואת הרופא, באולטאסאונד האחרון נצפו יותר מעשרים זקיקים בגודל שאיבה, והיו עוד הרבה פוטנציאלים, הרירית היתה 14 מ"מ, הכל נראה מושלם, שאיבה היום ההולדת של רומי זה בטוח סימן טוב - אז לא. כשהעוררתי עמדו מסביבי בן זוג אבוד, רופא המום ואחות עם מבט מרחם, שאלתי מה קרה (בדרך כלל אני שואלת כמה?), לפי הפרצופים חשבתי ששאבו לי בטעות את הרחם. מישהו מהם אמר שלא נמצאה אף ביצית בתוך עשרות הזקקים שנצפו, לא הבנתי מה אומרים לי. משהו שאל האם הזרקתי אוביטרל , אולי רק שאבתי את המים והזרקתי, אמרתי שאמנם זה היה מוקדם בבוקר אבל אני זוכרת בוודאות שהזרקתי נכון, אבל כמובן שחוסר הביטחון שלי הרים את ראשו, רציתי רק ללכת הביתה לבדוק את האמפולות שלמזלי ואין לי מושג למה לא זרקתי אותן. ביקשתי ללכת הביתה, עשו לי בדיקת דם לבטא כדי לראות אם יש זכר לאוביטרל שיחררו אותי מהעירוי, כאבה לי הבטן כאב לי הראש היתה לי בחילה איומה ולא אמרתי כלום - רק ללכת הביתה לרומי (ולאמפולות אוביטרל הריקות , אמרתי שאם אני מוצאת אמפולה עם חומר אני קופצת מהחלון). ואכן הן היו ריקות החומר הוזרק עד תום, אבל אני נשארתי כואבת ומבולבלת, היום יגיעו תוצאות הבדיקה, (איך חסכו לי שבועיים עד לבטא). מחר אנחנו עושים לרומי מסיבת יום הולדת, רוב האורחים יודעים שהייתי בשאיבה, איך אני אומרת להם מה קרה וממשיכה בלי להתפרק ולהפחיד את האורחים שלא יודעים על הטיפולים (הורים של ילדים מהגן וכאלו) ולהרוס לרומי את המסיבה. אני עדיין מאוד מבולבלת כותבת בלי לערוך מוציאה הכל אצלכן, כדי לא יצא מחר, כדי להיות בשליטה. אין לי ספק שאני ממשכירה הלאה אני רק לא יודעת לאן הלאה.

"מזל טוב את בהריון"

קיבלתי טלפון מאסותא עם תוצאת בדיקת הדם מאתמול - בטא 41. אמרתי לאשה בטלפון כי זה לא יכול להיות כי אתמול היתה השאיבה, אני זו שלא מצאו ביציות, הבכתי אותה היא התנצלה "אנחנו לא רגילים לדברים כאלו אצלנו כזו בטא זה הריון" ולא ידעה איך לעודד, "לפחות זה אומר שהאוביטרל הוזרק כראוי" היא אומרת. ממש לפחות, עכשיו בטוח שמשהו אצלי ממש לא בסדר, הרופא המום לא יודע מה לומר לי, אמר שעם כל הנסיון שלו הוא מפספס פה משהו, ואין לו מושג מה כי הכל אבל הכל בטיפול הזה היה מושלם, אין לי תשובות ואני משתגעת, למה אני חייבת לנתח כל דבר. אני עייפה, אבל צריך להתאושש, יש לי עוד להכין מלא דברים למחר, ואת העוגה עם התותים שרומי ביקשה, אבל יהייה לי קשה להכין את הפרצוף החזק הזה, שהכל קטן עלי, אז קרה אז מה יש דברים יותר נוראים, אני יודעת שיש למה זה לא עוזר לי עכשיו. תודה לכן על התגובות החמות.

 

[דש1דש]

אוי ../images/Emo14.gif כמה נורא.....

"מזל טוב את בהריון"

קיבלתי טלפון מאסותא עם תוצאת בדיקת הדם מאתמול - בטא 41. אמרתי לאשה בטלפון כי זה לא יכול להיות כי אתמול היתה השאיבה, אני זו שלא מצאו ביציות, הבכתי אותה היא התנצלה "אנחנו לא רגילים לדברים כאלו אצלנו כזו בטא זה הריון" ולא ידעה איך לעודד, "לפחות זה אומר שהאוביטרל הוזרק כראוי" היא אומרת. ממש לפחות, עכשיו בטוח שמשהו אצלי ממש לא בסדר, הרופא המום לא יודע מה לומר לי, אמר שעם כל הנסיון שלו הוא מפספס פה משהו, ואין לו מושג מה כי הכל אבל הכל בטיפול הזה היה מושלם, אין לי תשובות ואני משתגעת, למה אני חייבת לנתח כל דבר. אני עייפה, אבל צריך להתאושש, יש לי עוד להכין מלא דברים למחר, ואת העוגה עם התותים שרומי ביקשה, אבל יהייה לי קשה להכין את הפרצוף החזק הזה, שהכל קטן עלי, אז קרה אז מה יש דברים יותר נוראים, אני יודעת שיש למה זה לא עוזר לי עכשיו. תודה לכן על התגובות החמות.

אוי

כמה נורא.....
לא יודעת מה להגיד - אין זפק שזה כל כך מאכזב, כואב, כל כך לחינם..... בוכה איתך! והכי קשה - הצורך ליהיות חזקה ולהמשיך את המסיבה

תפרגני לעצמך בכי הגון אחרי המסיבה?

 

[דובה קטנה]

מונו יקרה ליבי איתך ../images/Emo24.gif

"מזל טוב את בהריון"

קיבלתי טלפון מאסותא עם תוצאת בדיקת הדם מאתמול - בטא 41. אמרתי לאשה בטלפון כי זה לא יכול להיות כי אתמול היתה השאיבה, אני זו שלא מצאו ביציות, הבכתי אותה היא התנצלה "אנחנו לא רגילים לדברים כאלו אצלנו כזו בטא זה הריון" ולא ידעה איך לעודד, "לפחות זה אומר שהאוביטרל הוזרק כראוי" היא אומרת. ממש לפחות, עכשיו בטוח שמשהו אצלי ממש לא בסדר, הרופא המום לא יודע מה לומר לי, אמר שעם כל הנסיון שלו הוא מפספס פה משהו, ואין לו מושג מה כי הכל אבל הכל בטיפול הזה היה מושלם, אין לי תשובות ואני משתגעת, למה אני חייבת לנתח כל דבר. אני עייפה, אבל צריך להתאושש, יש לי עוד להכין מלא דברים למחר, ואת העוגה עם התותים שרומי ביקשה, אבל יהייה לי קשה להכין את הפרצוף החזק הזה, שהכל קטן עלי, אז קרה אז מה יש דברים יותר נוראים, אני יודעת שיש למה זה לא עוזר לי עכשיו. תודה לכן על התגובות החמות.

מונו יקרה ליבי איתך

מקווה שהסבל הזה ייגמר בקרוב. נסי לישון קצת, לאגור כוחות ולהמשיך. תלבשי את המסכה מחר בשביל רומי המקסימה, אבל אל תהססי להוריד אותה כשהאורחים ילכו. תני לעצמך את הזמן. כרגע, אני מסכימה איתך, זה הדבר הנורא ביותר שיש. אני חושבת שהקושי הוא בזה ש"לקחו" את התקווה, וחוסר הוודאות הוא מכשול רציני בפני עצמו. רק מחבקת ומקווה, דובה

 

[דאראמסאלה]

לבי איתך

מונו יקרה ליבי איתך

מקווה שהסבל הזה ייגמר בקרוב. נסי לישון קצת, לאגור כוחות ולהמשיך. תלבשי את המסכה מחר בשביל רומי המקסימה, אבל אל תהססי להוריד אותה כשהאורחים ילכו. תני לעצמך את הזמן. כרגע, אני מסכימה איתך, זה הדבר הנורא ביותר שיש. אני חושבת שהקושי הוא בזה ש"לקחו" את התקווה, וחוסר הוודאות הוא מכשול רציני בפני עצמו. רק מחבקת ומקווה, דובה

לבי איתך
מחר יום חדש. שתהיה לכם, למרות הכל , מסיבת יומולדת שמחה.

 

[anguly]

אוף זה קשה לשמוע

"מזל טוב את בהריון"

קיבלתי טלפון מאסותא עם תוצאת בדיקת הדם מאתמול - בטא 41. אמרתי לאשה בטלפון כי זה לא יכול להיות כי אתמול היתה השאיבה, אני זו שלא מצאו ביציות, הבכתי אותה היא התנצלה "אנחנו לא רגילים לדברים כאלו אצלנו כזו בטא זה הריון" ולא ידעה איך לעודד, "לפחות זה אומר שהאוביטרל הוזרק כראוי" היא אומרת. ממש לפחות, עכשיו בטוח שמשהו אצלי ממש לא בסדר, הרופא המום לא יודע מה לומר לי, אמר שעם כל הנסיון שלו הוא מפספס פה משהו, ואין לו מושג מה כי הכל אבל הכל בטיפול הזה היה מושלם, אין לי תשובות ואני משתגעת, למה אני חייבת לנתח כל דבר. אני עייפה, אבל צריך להתאושש, יש לי עוד להכין מלא דברים למחר, ואת העוגה עם התותים שרומי ביקשה, אבל יהייה לי קשה להכין את הפרצוף החזק הזה, שהכל קטן עלי, אז קרה אז מה יש דברים יותר נוראים, אני יודעת שיש למה זה לא עוזר לי עכשיו. תודה לכן על התגובות החמות.

אוף זה קשה לשמוע
הרופא לא העלה אפשרות שבייצת לפני הזמן? על איזה דיכוי היית? מה היו רמות הפרוגסטרון? אני יודעת שקשה עכשיו לחשוב על עניינים טכניים אבל אולי אם תביני את מקור הבעייה יהיה לך יותר קל להתמודד

 

[מונוגונית]

ערכים

אוף זה קשה לשמוע
הרופא לא העלה אפשרות שבייצת לפני הזמן? על איזה דיכוי היית? מה היו רמות הפרוגסטרון? אני יודעת שקשה עכשיו לחשוב על עניינים טכניים אבל אולי אם תביני את מקור הבעייה יהיה לך יותר קל להתמודד

ערכים
זו היתה השאלה הראשונה שלי - אולי היה ביוץ לפני השאיבה אבל הרופא אמר שאין סיכוי. ביום ראשון הערכים היו: E2 4259 PROG 2.3 LH 2.8 ביום שלישי הערכים היו: E2 6895 PROG 2.9 LH 2.4 אוביטרל הזרקתי ביום רביעי בשש בבוקר, השאיבה כאמור היתה ביום חמישי בשעה 15:45. האולטאסאונד במהלך הטיפול היה מאוד מעודד זה נראה כמו אשכול ענבים וגם הרירית היתה מרשימה. דווקא נחמד לי לחשוב טכני.

 

[מונוגונית]

והדיכוי היה דקפפטיל קצר

ערכים
זו היתה השאלה הראשונה שלי - אולי היה ביוץ לפני השאיבה אבל הרופא אמר שאין סיכוי. ביום ראשון הערכים היו: E2 4259 PROG 2.3 LH 2.8 ביום שלישי הערכים היו: E2 6895 PROG 2.9 LH 2.4 אוביטרל הזרקתי ביום רביעי בשש בבוקר, השאיבה כאמור היתה ביום חמישי בשעה 15:45. האולטאסאונד במהלך הטיפול היה מאוד מעודד זה נראה כמו אשכול ענבים וגם הרירית היתה מרשימה. דווקא נחמד לי לחשוב טכני.

והדיכוי היה דקפפטיל קצר

 

[anguly]

התכוונתי מה הפרוגסטרון היום

והדיכוי היה דקפפטיל קצר

התכוונתי מה הפרוגסטרון היום
כלומר האם היה איזשהו ביוץ - מתישהו האם הפרוגסטרון עלה מעל 8? אפשר לפספס ביוץ לא ביום שלם אלא גם בשעתיים, במקרה כזה הפרוגסטרון יעלה, אבל לא יהיו ביציות