צוחקים ומכים

אנחנו כנראה לא מתכוונים לאותו הדבר

אני אומר שוב: בטאי-צ´י (לפחות אצלנו) לא מדמיינים יישום - לא כשעושים קטה, ולא כשמתרגלים בזוגות; להיפך - מנסים לעשות את הקטה מדויק ככל האפשר, וכשמתרגלים יישומים - גם מנסים להיצמד לתחושה של התרגול בקטה, כשאין בן-זוג ואין מי שיפריע לי. ההבחנה בין רמות שונות של יישומים לא קיימת (כמעט) אצלנו, מעבר לזה שתלמידים מתחילים מתרגלים יישומים פשוטים יותר מתלמידים מתקדמים; בכל מקרה, התנועה צריכה להיות דומה ככל האפשר לקטה. יכולים להיות יישומים שונים לאותה התנועה, בלי שום שינוי שלה; ויכולים להיות שינויים, קלים עד גדולים. בכל מקרה, מנסים לתרגל את היישום כאילו אין בן-זוג, כאילו רק עושים תנועה באויר - כמו שמתרגלים קטה.
 
בקצב הזה אני אגיע לגיל ארבעים ../images/Emo5.gif

כשעושים קאטא, בלתי אשפרי (לפחות לדעתי), לחשוב באותו זמן על יישום. אבל, לא הבנתי - כשאתם מתרגלים יישום, אתם עושים זאת ללא בן זוג? כלומר - מול האויר/עם עצמכם? אם כן, אז מה ההבדל בין תירגול מהסוג הזה, לבין "סתם" ביצוע של קאטא (או של תנועה בודדה שוב ושוב)?
 
קאטה מתרגלים סולו, יישום - עם בן-זו

בן-זוג, אבל מנשים לעשות את היישום רך ומשוחרר כאילו אין בכלל אדם שמפריע לי להיות רך ומשוחרר. להמחשה: אם, לדוגמא, אני צריך לדחוף מישהו, אני מתאמץ לדחוף אותו - מטה את הגוף קדימה, מכווץ שרירים, עוצר נשימה... אם, לעומת זאת, אני רק מושיט ידים לפנים ומעביר משקל לרגל הקדמית, בלי להתייחס לעובדה שאין או יש מולי מישהו, אני יכול לעשות את התנועה "חופשי ומאושר", בלי מאמץ. בעצם, היישום צריך ללמד אותי לעשות את הקטה נכון (רך, משוחרר ובלי מאמץ), בדיוק כמו שהקטה צריכה ללמד אותי לעשות את היישום נכון. זו הסיבה העיקרית לתרגול יישום - כי זה מלמד אותי לעשות נכון את הקטה!
 
חייב להיות איזון

הקאטא משפיעה על היישום, ןהיישום ניכר בביצוע הקאטא. שניהם חלקים של אותו שלם. אין ביצוע מדויק של קאטא ויישום ש"לא עובד", ולהיפך - לא יבוא אדם שמסוגל להפליא בבונקאי אך לא ידע לבצע את הקאטא במדוייק. יין - יאנג!
 
למעלה