באפיק חיי נוסעת, על כנפי ענן לבן, חוצה אוקינוסים, סוללת שביל חדש אל ליבך. שרה מנגינה אחרת, לוגמת דמותך בעיניים לחות, רוקדת אליך, בסערה חושקת פתח לי צוהר אל ליבך.
לא רציתי להשאיר את ימי ללא שיר חיברתי נעימה ותפילה מתחלפת. תווים של תקווה ורוחות סוערות. הושט לי ידך נרחף אל שמי התכלת, לקטוך טללים של אהבה בין העננים. ברוכה השווה והשבה יערית1
לבדי עת דמדומים צונחים...נושרים המשחקים מודה ביני לביני בחוסר התוחלת... אלייך מלא געגועים אהבה בכל פינה בנשמה ואת....כה חסרה. בלילה בו היבטתי בעינייך נישביתי בקיסמך זמן מה..היינו בשמים כעת...זה כה חסר האם האהבה עוד בליבך נחבאת...מוצנעת...? כמו רקפת בנבכי הסלע...? היש תקווה שעוד תשובי ? כשהדמעות זורמות על לחייך כשעצב ממלא נפשך הניחי ראשך על כתפי עשיני מיבטחך הטילי עוגן בי כל כך נוהר אלייך...אהובתי.
לו כאבת לכתי באמת ובתמים לא היית מחכה לו דקה.... היית באה אלי... בריצה. עננים ...מסכים...וילונות מחיצות.... היו נשברים.נמוגים. כאב געגוע וכמיהה... היו הופכים מחול מטורף של אהבה חגיגה של תשוקה לו באמת כאבת לכתי היית שבה....להיות איתי.