צובעת את היום בצבעים

[נסיכת הכוכב]

צובעת את היום בצבעים

לראות את השמש הצהובה עולה במזרח ולדעת יום נוסף מתחיל בעולם שלנו ללוות במבט את הפרפר הצבעוני המבקר את הפרח שפורח בחצר ואיתם הנשמה מתמלאת באור ובצבע כך את היום שלי צובעת בצבעי הקשת בבוקר אוהבת לרחף כמו הפרפר מפרח לפרח מצבע הסגול לצבע הורוד ומשם לצבע באדום ובדרך אוספת צבעים לנשמה שלי הצבעונית ולעת שקיעה להביט בשמש השוקעת בים במערב השמש הצהובה מסמיקה מהמפגש עם הים והגדול השמש נעה לה בין תכול השמים לכחול המים השמים התכולים מתכסים בגוון ורוד כתום אדום בהיר השמש הנעלמת מעבר לאופק הכחול שהופך כהה לאט לאט חשיכה מכסה את העולם שלי ותכול השמים הופכים להיות כהים ושחורים ולפתע במזרח עולה ירח גדול ויפה בצבע לבן הבולט מאד על הרקע של השמים הכהים וגם צבא הכוכבים מאירים את השמים החשוכים ואז בנפש חפצה אצא איתך לשוטט בגן הורדים נושמת עמוק כדי להריח את הפרחים שבגן שנותנים את הניחוח שלהם לעת ליל אחרי ההשקיה כדי להריח את הלבנדר והגרניום הצבעוני וגם הורדים להביט בתכול עינייך אהוב, ולדעת אהבה מתוקה ויפה ככה את היום צובעת בהמון צבעים רכים ונעימים שמעשירים את אהנשמה הצבעונית שלי וכך סוגרת את היום חבוקה בזרועותיך כמו פרפר הבא אל הפרח לטעום את הצוף

 

[פרפרי אהבה]

אחח צבעים-כמה נפלא שהם בעולמנו ../images/Emo9.gif

 

[נסיכת הכוכב]

למדתי לצבוע את החיים

שהשתחררתי לפנסיה בגיל 38 וישבתי לשמור על אמא, לא יכולתי לרקום יותר בגלל היד הציע לי ידידי דניאל זהבי שהכרתי מהצבא, לבוא לצייר בחוג שהוא עורך ציור ע"פ האנתרופוסופיה בקורס שנקרא : "היצירה היא שינוי היוצר"ה ציטוט נלקח מכתביו של גיתה הגעתי לסדנא קטנה למדתי חומר של שטיינר וגם קנדנסקי ועוד כל מיני אנשים מתחום ההאנתרופוסופיה עסקנו בלימוד תכונות הצבע , ומה זה עושה לאדם ,תרגלנו ובציור של צבעי מים = אקוורל בשיטה של ציור מתוך הצבע ,זו היתה סדרה שפתחה לי צוהר לצבעים , מהר מאד ראו מלאכים בציורים שלי ,,תאמין לי לא ידעתי איך מחזיקים מכחול , למדתי מהתבוננות מאנשים שהיו שותפים לסדנא ועסקו בציור והעיסוק בצבע גם פתח לי אופקים אחרים , העיסוק שלי ברוחניות התפתח מהר מאד , התחלתי לקרוא את מגזין חיים אחרים שעסק ברפואה אלתרנטיבית ורוחניות האדם במקביל האמונה שלי ביהדות העמיקה וצברתי ידע ביהדות , נסעתי לקברי צדיקים עם לומדי קבלה למדתי את הנסתר שביהדות ובמקביל נפתחתי למאמרים שונים מכל העולם , שיטות רפוי ואמונה מעמים שונים ,שאמניזם , רפוי ע"פ הרפואה הסינית, ועוד צורת שונות של הטיפול באנשים , למדתי להקשיב והצמא היה רב אילךו היו שנים של למידה שחלקם ישמתי על עצמי ובעיקר על עצמי, להתאושש מהנזק של הטיפולים הכימיים וההקרנות לחזור לחיות כמו כולם ואכן שמלאו לי 40 עשינו חגיגת יום הולדת חזרתי לחיים ופשוט פרחתי , זה מה שנקרא פריחה מאוחרת למדתי בלימוד עצמי המון דברים , והרוחניות שלי פרחה ואני איתם , הפכתי לצמחונית כל החיים שלי השתנו,השלמתי את כל הידע שפספסתי בגלל השנים שעבדתי עד שכמעט ואבדתי בגלל מחלת הסרטן, והרוחניות התפתחה והחיים התמלאו בצבע קמתי מוקדם כדי לראות את הזריחה, כי הזריחה שלי נראתה כמו שקיעה למדתי לצבוע את החיים בצבעים ורודים של תקווה ,כי בגיל 40 נפתחו לי שערי הרוח לאופקים חדשים לצערי הפסקתי ללכת לסדנא כי, כי עברתי התקף לב ואמי אירוע מוחי והפכה סיעודית לא יכולתי לעזוב אותה מדי פעם הייתי מציירת , כי צריכה את השקט כי מציירת בשיטה של התבוננות "ציור מתוך הצבע " מתבוננת בדף הנייר, והדמיות כאילו יוצאות מהציור, ואני רק מוציאה/מבליטה אותם יותר מאוחר התפתחה הכתיבה שלי, על חשבון הציור , צריכה מוטיבציה כדי להתחיל לצייר שוב כי כיום מציירת במילים , היד הימנית שלי נפגעה באירוע המוחי והיא קצת רועדת וככה קשה לציירכיום אבל הסדרה שעשיתי להכרת הצבע , למדה אותי לצבוע את העולם וגם לימדה אותי ריפוי בצבע וככה גם טיפלתי באמי ז"ל , וגם באחיינית שלי שהיתה חכמה אך רגשית לא בוגרת וכך גם טיפלתי בשנים האחרונות באחיינית הקטנה , עיסוק וטיפול בצבע להוצאת אגרסיות , כדי להתמודד עם הקושי שלה להתמודד עם מחלות ההורים , ללמד אותה להיות עליזה ובוגרת וראיתי את השנוי בצורת הצביעה שלה, שגם פיתח את הקשר עין יד שלה שהיה קצת בבעיה כיום היא מציירת בצבעים עליזים ציורים יפים מאד, הציור והשירה הם העיסוק הנבחר שלה ואת שניהם פיתחתי אצלה, כדי שתעסיק את עצמה , להתחבר לשמחת החיים שחסרה היתה לה האנתרופוסופיה היא תורה שנכתבה ע"י רודלף שטיינר שחקר את רוח האדם והשאיר אחריו המון כתבים , ואינו מוגבל לדת זו או אחרת , מתעסק ברוחניות לשמה על אף ששרודולף טיינר עצמו היה נוצרי שהאמין ברוח האדם לאיש שלימד אותי לצייר קוראים דניאל זהבי והוא מופיע בגוגול בהמון קישורים הוא מוביל את הקטע של , ציור בגישה האנתרופוסופית כדרך ביוגרפית מדיטטיבית, (מאת דניאל זהבי)