צהריים טובים

[leikin]

צהריים טובים

קודם אני סמויה בפורום כבר קרוב ל- 4 שנים וכרגע אני זקוקה לעצה שלכם. אז קודם הזוגיות שלי לא במשבר, אבל אני חוששת שבעתיד היא תהיה בגלל זה. רקע קצר: אני אחרי מערכת יחסים מאוד ארוכה בת 8 שנים שלא הצליחה. קצת יותר משנה עם בן זוגי מאוד אוהבים את אחד השני. יש בינינו אהבה, כנות, כבוד, חברות עמוקה, וסקס מעולה. מה הבעיה?

אני בנאדם מאוד מאוד ביקורתי! (בתולה איך לא

) גם כלפי עצמי וגם כלפי אחרים. אני מודעת לזה שזה ממש חיסרון באופי שלי ואני עובדת על עצמי כל הזמן. (עם אני ממש אחפור מתחת לפני השטח אני מגלה שאני ממש רוצה שהבן זוג שלי יהיה כמוני, עם דעות כמו שלי, עם צורת מחשבה וכו'... אבל אני הרי לא באגדה של הסינדרלה אז כמובן שאני מבינה שזה לא אפשרי). לבן זוגי יש בעיה שמאוד מפריעה לי. הוא נוהג להעיר הערות (מה שמקובל עלי כי גם אני עושה את זה) כגון: יש לנו חוק מי שקם אחרון צריך להציע את המיטה, אז הוא נוהג להעיר לי עם אני שוכחת עם בלי התחשבות לדוגמא אכלתי משהו אחרון מהמקרר באוגואיסטיות ולא שאלתי עם הוא רוצה - כי הוא עוד לא אכל. בקיצור, הוא נוהג להעיר את הערות אבל שמתי לב שלבד הוא לא שם לב שהוא עושה את אותו הדבר! זה מפריע לי מאוד, דיברתי איתו והוא לא ממש שם לב שהוא עושה את זה. אני יודעת שזה דוגמאות של ילדים קטנים אבל זה הדוגמאות הכי קטנות שבחרתי להציג כאן. אז השאלות הכי מהותיות בשבילי? - העם החסרון הזה גדול רק עם השנים? - הכי חשוב: האם בנאדם יכול לשנות כזה דבר בעצמו?? חשוב לי להדגיש שאני לעולם לא מעירה על משהו שאני יודעת שאני בעצמי מתרשלת בזה (כמו: להציע את המיטה) תודה

 

[מריוס זכריה]

שלום כיתה א'

כידוע לך, היום הראשון בספטמבר, ומיליון תלמידים (פחות כמה אתיופים בפ"ת, אבל הם לא נחשבים הרי) הולכים לבית הספר כדי ללמוד מהמורה. אצלכם, שנת הלימודים התחילה כבר מזמן. שניכם מלמדים ובעיקר מחנכים אחד את השני/ה. זה דפוס מוכר, ורוב הזוגות חוטאים בו בשלב כזה או אחר. הפתרון היחידי הוא ששניכם תחליטו שכבר עברתם בחינות בגרות. סיימתם בית ספר, ואתם כבר לא זקוקים לחינוך על ידי בן/בת הזוג. אני אולי כותב בסגנון של צחוקים, אבל אני מאוד רציני. אתם צריכים שניכם להפסיק עם הסגנון הזה. --- לשאלותיך: האם זה גדל עם השנים? ברור שכן. זה גם נהיה מעצבן הרבה הרבה יותר. ומתסכל הרבה יותר, כי ה"תלמיד" לא רוצה ללמוד. האם אדם יכול לשנות דבר כזה? כן, אם הוא רוצה לשנות... זאת הפואנטה. אני מניח ששניכם באים ממשפחות ביקורתיות, אז כנראה שזה נראה לכם נורמלי להתנהג כך. האם את יותר טובה ממנו, כי את לא מעירה על משהו שאת עצמך "מתרשלת בו"? ממש לא. את רק יותר פרפקציוניסטית ממנו. וזה לא מבשר טובות. --- איך יוצאים מדפוס תקשורת ביקורתי? אני לא רוצה להגיד לך את הקלישאה, שתמיד נכונה: לכו לייעוץ (אופס! אמרתי... שיט) אתם צריכים להבין את העיקרון של כבוד הדדי. כבוד לשני זה אומר לקבל אותו כמו שהוא. אז מה, אסור בכלל להתלונן? כמובן שאי אפשר שלא נגיד מה מפריע לנו. אבל כשישי כבוד הדדי לומדים להגיד רק את מה שמפריע נטו ושחשוב להגיד אותו. דוגמאות: הוא לא סידר את המיטה. אוקיי. מה בדיוק מפריע לך? אם מפריע לך שהמיטה לא מסודרת, יש פתרון הרבה יותר פשוט: לסדר אותה בעצמך. או להשאיר אותה ככה. או מה שמפריע לך זה משהו עמוק יותר: שהוא בעצם לא בסדר, לא מסודר, ולא הוגן? אם כך, הבעיה היא לא המיטה, אלא זה שאת לא מקבלת אותו ורוצה לשנות אותו.... מבינה את ההבדל? --- פתרון חלופי, אם אתם לא רוצים ייעוץ זוגי: לכו לקבוצת זוגיות. פעם בשבוע, שעה וחצי יחד עם עוד כמה זוגות, זה בילוי נחמד. וזה נמשך לא יותר מ 10-15 פגישות. ואני ממליץ במיוחד על קבוצות של מכון אדלר, או בוגריו, כי אדלר הוא הדובר הכי מובהק של תקשורת מקבלת ומכבדת. וואי איזה ארוך יצא לי..... לא יודע מה קרה... כנראה נגעת בנקודה מאוד כואבת, אצל הרבה זוגות. כולל עבדך הנאמן (שברוך השם כבר לא נמצא שם)

 

[leikin]

מריוס זכריה היקר

קודם חשוב לי לציין שמאוד ציפיתי לתגובה שלך. אני מאוד אוהבת את התגובות שלך ורוב הפעמים אני מסכימה אתך כל פעם מחדש. וגם הפעם

קודם תודה על התגובה. כרגע קרה מקרה שאני עשיתי אותו ממש גדול ואני מאוד אשמח לשמוע עם באמת ניפחתי אותו כמו שהוא חושב או שאתה מסכים איתי שיש בעיה. החברה הכי טובה שלי היום נכנסה לחדר יולדות. כל היום אני בשיחות אתה כי היא מאוד מודאגת ופשוט בקריזה

היא כמו אחותי ואני כל היום הולכת ממש עם לב כבד שאני לא אתה שם בבית חולים (בגלל מרחק גדול) התאזרתי בסבלנות עד שהוא יגיע, ובהתלהבות סיפרתי לו שהיא כבר בחדר יולדות! התחלתי לספר לו על כל הפרצדורה שהיא עוברת וכמה הייתי בטלפון אתה היום והוא פשוט ברגע שסיימתי משפט (שלא היה אחרון) התחיל פשוט נושא אחר!!! נפגעתי נורא! אחרי חצי שעה באתי אליו וביקשתי לדבר איתו. אמרתי לו שהמפתח לזוגיות מוצלחת לטווח רחוק של שנים היא חברות טובה. החבר/ה הכי טוב שלי. אני רוצה לספר לו הכל ושהוא יקשיב לי. כמו שאני אף פעם לא קוטעת אותו ובחיים לא עוברת נושא עד שהוא לא סיים. הוא פשוט קפא, שוכב כמו בול עץ על המיטה ולא אמר לי בתגובה כלום! זה מטריף אותי! רציתי לנהל איתו איזה שיחה, דיאלוג.. משהו להבין מה קורה, מה הוא חושב, אבל נאדה!!! אז אני בטוחה שאני לא הבחורה הראשונה שמתמודדת עם זה אבל מאוד קשה לי. אני גרושה. ואני יודעת מה זה מערכת יחסים כושלת. איך לא להגיע לזה שוב?? דר"כ כרגע, לא נראה לי שיש סיכוי שהוא יסכים לאיזה סוג של ייעוץ, כי מצידו הכל מצויין! אולי זו רק אני שמחפשת?

 

[I C E M A N 7]

אין תלמידים רעים, יש רק מורים רעים.

 

[I C E M A N 7]

בולשיט כמובן

יש תלמידים רעים ובן הזוג שלך הוא אחד מהם כגדי אני מבין ומכבד את הביקורתיות הבתולתית שלך. הרי 90% מהאנשים טועים כל הזמן ואנחנו תמיד צודקים, אז מה אפשר לעשות בשביל לא להחרפן? מה שאפשר לעשות זה להבליג. כל פעם שמגיע הדחף להעיר, תלמדי לזהות את זה ופשוט לסתום את הפה. גוספאבבבה העולם לא מושלם, ולמושלמים זו מציאות מאד מצערת. בסוף תלמדי לחיות עם זה (לאבא שלי זה קרה לקראת גיל 60

) ואגב, את מי מעניינת הפרוצדורה שהחברה שלך עוברת?

 

[מריוס זכריה]

כן, כנראה שאת מחפשת אותו...

קודם כל, כשהוא נכנס הביתה, לא בררת האם הוא פנוי לשמוע את סיפורך, ועוד בפרטי פרטים. מה לעשות, אם מישהו היה מתחיל לספר לך סיפור ארוך ומלא פרטים (שאולי לא נורא מעניינים אותך), כשאת בדיוק עייפה, עצבנית ועסוקה בעשרה דברים אחרים - איך הייתה מרגישה? הרי יכולת לומר לו: "שמע, אני מתה לספר לך מה עבר היום על X. יש לך ראש לשמוע?". יש להניח שהוא היה מגיב אחרת, גם אם היית צריכה לדחות את הסיפור בשעה שעתיים. חוץ מזה, לעניין של להפסיק באמצע: תארי לעצמך שנכנסת להרצאה על אסטרונומיה. המרצה מפליג בפטרים קוסמולוגיים שהוא חושב שהם הכי מעניינים אותו. את, אחרי חמש דקות, איבדת אותו. מה תעשי? יש לך אפשרות לקום ולצאת, או לחשוב על דברים אחרים, או לסמס לחברה שלך... האם את מסוגלת להמשיך לעקוב אחרי כל הפרטים? לא נראה לי. המסקנה היא שבתקשורת צריך גם שהצד השני יעקוב ויתעניין. ולא כל נושא שמעניין אותך יעניין אותו, והדרישה שלך שהוא יקשיב עד הסוף, גם אם זה לא מעניין אותו, גם אם הוא איבד אותך וגם אם אין לו כח היא לא מאוד מתחשבת, נכון? מי אמר שהתחשבות צריכה לבוא רק ממנו אליך? --- הנקודה העקרונית, אבל, היא אחרת: מאחורי כל ויכוח גלוי נמצא הויכוח הסמוי. מרגע שאנשים נכנסים למאבק על מי צודק, הרי שכל ויכוח נוסף כבר לא עומד בפני עצמו, אלא בעצם מהווה עוד מוצג בדיון המשפטי הלא נגמר שנקרא "מי לא בסדר". ולכן לענות לך לגופו של עניין (כמו שעשיתי למעלה) לא באמת מספק. מכון? אם הוא חושב שהכל בסדר, אז גם זה משהו חיובי. זה אומר שלא הכל אבוד. אולי הוא חושב שהבעיה העיקרית היא אצלך. בין אם הוא צודק ובין אם לא, אי אפשר להכריח מישהו ללכת לייעוץ. את את רוצה, נסי את ללכת לכמה פגישות לברר מה את יכולה לעשות אחרת. יתכן שלבד תצליחי לשבור את מעגל הקסמים הזה. כמו שהצלחה נבנית שלב על גבי שלב, גם מערכת יחסים כושלת נבנית שלב אחרי שלב. אתם עדיין בשלב מוקדם, ויש בהחלט דברים שאת יכולה לעשות כדי למנוע הדרדרות. במצב שאת מתארת, אני חושב שאת צריכה כלים חיצוניים, כי קשה לשנות לבד הרגלים כאלו, כל זמן שאין הבנה מספקת מה קורה שם, וגם קצת תמיכה. קצת לא נעים לי שאני הרבה פעמים מפנה אנשים לייעוץ. אבל לדעתי, בהרבה מצבים, זה מה שדרוש. כמשנסים לבד וזה לא הולך, והחלופה היא הדרדרות, נראה לי נכון להפנות לייעוץ.

 

[chenby]

בואי אני אגיד לך משהו.

זוהי רק את שמחפשת. לי זה ניכר לחלוטין. ואני אגיד לך גם למה. תסתכלי רגע מנקודת מבט אחרת (בואי נגיד של אדיר מילר) חברה הכי טובה שלך ילדה (המון מזל טוב) זה משמח זה נפלא הכל טוב ויפה... זה לא ממש מזיז לו. הוא איתך שנה, הוא לא מכיר אותה יותר מידי, לא מעניין אותו יותר מידי - את זו שמעניינת אותו. זה שאת שמחה , זה מעניין אותו ולא משנה הסיבה.. את מצפה שהוא יתרגש בשביל החברה שלך, אבל יקירה, אין לך שליטה על זה. אז הוא שמח בשבילך ועבר לדבר על עוד משהו.. וזה מחרפן אותך.. הצורך שהוא ידבר על נושאים שאת רוצה לדבר עליהם.. אני מזמינה אותך להתבונן רגע בשאלה- מי היית, או איך היית מגיבה, אם לא היתה לך את המחשבה שהוא צריך להתלהב מהסיפור של חברה שלך? מי היה האדם שמולך, אם את לא היית מחזיקה במחשבה שהוא צריך להגיב בדרך מסויימת? אחרי זה את באה אליו וחופרת לו איך הוא צריך להתנהג ואיך צריך להיות בזוגיות, ומה את רוצה שהוא יעשה? שהוא ישתף פעולה ולא יקפא? זו עובדה קיימת שכשאישה אומרת לגבר אנחנו צריכים לדבר- זה כמעט תמיד לדבר על דברים שהגבר צריך לעשות, או לשנות בעצמו. ופה הטעות שלך. את לא יכולה לשנות אותו ובעצמך את אומרת שאת בתולה ביקורתית. אז את יכולה להשאר ביקורתית ואת יכולה לעבוד על עצמך. דרך אחת משאירה אותך בבינוניות ובסבל, דרך שנייה מאומצת יותר וארוכה יותר, אבל יכולה להוביל אותך לאושר. מה את מעדיפה?

 

[מאושרת מיוסרת]

נו באמת, פרטי פרטים על החברה שלך?

למה שזה בכלל יעניין אותו? במקרה כזה מספיק בהחלט משפט כמו "איך אני מתרגשת, סיגי בבית יולדות!" בדיוק כמו שאני מצפה מבעלי למצות משחק כדורגל של שלוש שעות במשפט כמו "איזה משחק, מכבי ניצחו 3-0 איך אני נסער (בואי להוציא איתי קצת אנרגיות במיטה)". תגידי מה נהיה איתך? יש לי ילדה בת 8, כשהיא מתחילה לספר לי על חויות יומה (האינסופיות), אני בלי בושה אומרת לה "מותק, אין לי את כל היום, תנסי לספר לי בחמישה משפטים את הדברים הכי מעניינים שקרו לך"

 

[leikin]

סליחה מאושרת מיוסרת

לא הבנתי למה את משווה אותי ולילדה שלך בת ה- 8? אז קודם אני מצטערת לאכזב אותך אבל השיחה לא נמשכה שלוש שעות. דבר שני החברה הכי טובה שלי לא עוברת לידה רגילה, היא כבר שבוע בבית החולים. מיואשת אני מצטערת לא לעשות את עצמך כאילו את מבינה את בעלך עם הוא לא היה מקשיב לך למשהו שממש חשוב לך להגיד. לא סיפרתי לו: וואי XXX בחדר לידה, ואז לקחו אותה ואז היא עשתה את זה ואז היא עשתה את זה לא לזלזל באינטלגנציה שלי. אני לא בת 16. אני יודעת בלהבדיל בשיחה שהיא באמת משעממת. תודה לך

 

[seeyou]

../images/Emo12.gifהאם במערכת יחסים הקודמת בת 8 שנים

גם היית ביקורתית באותה מידה? יוסי

 

[leikin]

תגובה

כ-ן!!! מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי כזו. אפילו כמתבגרת בת 15 אני זוכרת שאיבדתי חברה מאוד קרובה שלי כי פשוט כל הזמן העברתי עליה ביקורת (ביני לבין עצמי - לעולם לא בפניה) ופשוט ניתקתי איתה את הקשר.

 

[feralcat]

מגיל 15 לא למדת כלום ?

קחי ברוח טובה: תפסיקי להיות קרציה

 

[seeyou]

"אופי" ז\ה לא ניתן ללמוד.

 

[seeyou]

אומרים שאיבחון נכון זה חצי ריפוי

אם את מודעת לתכונה זאת מה שאת יכולה לעשות זה ללמוד איך מעבירים ביקורת יש "להמתיק" את הגלולה המרה בדבש

את צריכה לשנות את הטון(הטון עושה את המוזיקה) בביקורת שלך אפשר להגיד אותם מילים בצורה נעימה יותר-אפילו לצרף חיוך,חיבוק או נשיקה

 

[גארוטה]

אני חושבת שיש מילה שמתארת

אותך יותר טוב מ'ביקורתית', לדעתי את מתנשאת, וזה לא נאמר כדי לפגוע חלילה אלא יותר כדי לתאר נכון את מה שמצטייר מדברייך כשאת כותבת "אם אני ממש אחפור מתחת לפני השטח אני מגלה שאני ממש רוצה שהבן זוג שלי יהיה כמוני, עם דעות כמו שלי, עם צורת מחשבה וכו'... למה? לא כי את ביקורתית אלא מכיוון שאת בטוחה שצורת המחשבה שלך היא הנכונה, הדעות שלך הן הנכונות ומה שאת זה מה שצריך להיות... הביקורתיות באה אחרי ההתנשאות, מי שלא חושב כמוך חוטף ביקורת, מי שלא מתנהג כמוך - ביקורת, מי שלא מגיב כפי שאת היית מגיבה - ביקורת, ולא רק עם בני זוג, גם הסיפור עם החברה התחיל כנראה מסוג של התנשאות = גאווה איך היא צריכה להתנהג שהביא אותך להיות ביקורתית כלפיה ולבסוף להתנתק ממנה... את כל כך צעירה, כל החיים לפנייך ואם לא תלמדי עכשיו בעזרת טיפול נכון את הסיבות לכך שאת כזו את פשוט תקחי איתך את התכונה הזו לכל מערכת יחסים ולא משנה מי יהיה הפרטנר, גם אם יתמזל מזלך ותמצאי אחד שדומה לך בדיוק, את פשוט תתחרפני משיעמום..

 

[קינמווון]

אתייחס ברשותך רק לנושא

הביקורתיות. ותאמיני לי שהמזל לא משנה, אני עקרבית והייתי מאד ביקורתית עד שחבר טוב ניער אותי. זוהי תכונה מגעילה ביותר שגורמת סבל לא רק לשומע אלא גם למבקר. יותר נכון במיוחד למבקר.. ממה שאני מבינה חברך גם הוא ביקורתי.. והאמת.. לא ממש הבנתי למה צריך לעניין אותו הסיפור על היולדת.. תמצתי שני משפטים ויאללה תשמעי מה לו יש לספר.. ולדעתי מישהו שחושב כמוך, ודומה לך זה משעמם...

 

[joanne8]

אינטליגנציה רגשית

יש אנשים שפשוט יודעים איך להגיב למצבים, איך להציג את הדברים, מתי לדבר ומתי לסתום

את מציגה את עצמך כ'ביקורתית' (מילה עדינה ל-מעצבנת ומתנשאת), אבל האמת היא שככה את בוחרת להתנהל. אם את רוצה להתקרב לבן זוגך ולגרום לו לרצות לשמוע אותך, תהיי יותר קשובה אליו, תלמדי מה גורם לו להתיישב ולרצות לשמוע אותך, תהיי מעניינת לא מתישה, ותלמדי מתי לפנות אליו, איך לרכך אותו... זאת מיומנות, אמנם רובנו נולדים עם זה, אבל אפשר גם לפתח את זה. תקראי ספרים, למשל: אינטלגנציה רגשית. אני תמיד אומרת שאפשר להגיע לאדם הכי קשה, אם יודעים איך לפנות אליו.

 

[czar]

בתולה

כן, מסכים גם עם איש הקרח....הם כולם טועים ואנחנו הצודקים....

לגופו של עניין משהו לא שלם שם בסביבה איתו או איתך ולכן את מחפשת את הרע שבו. אשאל אותך שאלה, אם תקחי את כל הטוב שבו וכל הרע, ותשימי על מאזניים, לאיזה צד יצביע במובהקות המכוון? לגבי חברה שלך בביהח, שאלת אותו מה שלומך טרם התחלתם לדבר? אולי משהו קשה עבר עליו, אולי סתם כאב ראש, אולי הוא בכלל לא מחבב את חברתך? אני מאמין לשאלתך שדברים כן מעצימים עם השנים ועוד דברים רבים צצים, חלק מהדברים שצצים ומציקים זה בדיוק מה שאת עושה לו...תרפי, שחררי לחץ והכל יהיה בסדר. אגב - למה לא סידרת את המיטה?

 

[leikin]

אוקיי עונה לכל התגובות

אז תודה קודם לתגובות. אתם די רואים את זה כשחור ולבן. אז לשאלה העם שאלתי אותו אחרי העבודה איך הוא מרגיש או שמיד התנפלתי? - רק אחרי שעה אחרי חזרתו מהעבודה, אחרי שאכלנו ביחד ארוחת צהריים, אחרי שהוא סיפר איך עבר עליו היום ואחרי שאני סיפרתי איך היה אצלי היום עברתי לנושא הזה. הוא יודע כמה החברה הזו חשובה לי, והיא חשובה גם לו. כל יום הוא שואל אותי לגביה. היא עוברת לידה קשה, היא כבר שבוע בבית חולים וכולנו דואגים לה אז םשוט סיפרתי לו מה היא עברה היום עד שהיא הגיע לחדר לידה. כמו כל בנאדם, לכל אחד יש את השריטה העמוקה שלו ולכל אחד יש את הבעיות שלו. גם לי יש שריטה. וגם לו. אנחנו יותר משנה ביחד, עברנו המון משברים ביחד (בעיות כלכליות, גירושין שלי וכד') אני מקבלת אותו עם כל המינוסים שלו ויש לו כמו לכל בנאדם אחר. לשאלה העם גדלתי מאז גיל 15? אז כן. משם התחילה הצמיחה שלי וההבנה למה אני ביקורתית. אני עובדת על עצמי כל יום. שמעתי פעם משפט לפני 4-5 שנים: "בנאדם שקוטע בנאדם אחר זה רק בגלל שהוא חושב שמה שיש לו להגיד יותר חשוב ממה שלבנאדם השני יש להגיד". אני מאוד מאמינה במשפט וזה מאוד שינה אותי. נכון, אחרי שמשהו מאוד מציק לי אני רוצה לדבר על זה. אני לא מאמינה בלשמור משהו ואחרי זה, זה יתפוצץ. אולי לרובכם זה נשמע ממש פתטי הסיפור הזה של החברה, אבל אני הגעתי ממערכת זוגית שבעלי לשעבר אף פעם לא הקשיב לי. לא עניינתי אותו. וחיינו ביחד פשוט כמו שני שותפים בדירה. גם בן זוגי כיום, חווה המון כשלונות במערכות היחסים שלו והוא יודע איך צריך להתנהג על מנת למנוע משברים בעתיד. כולכם הצגתם אותי: כקרציה, מתנשאת... יכול להיות. יכול להיות שזה מה שרואים כשמספרים על רגל אחת.

 

[I C E M A N 7]

זה לא הבתולה שרואה שחור/לבן?

סיפרו לי שזה המזל הכי פטאלי. לא חשוב. תביני, החבר'ה פה הם באמת אנשים ברמה. כיף לקרוא אותם ובד"כ הם פוגעים (מריוס קצת מקלקל את הממוצע). אבל הם לא מבינים אותנו, הצודקים. הם חושבים שהביקורתיות שלנו היא רק כלפי חוץ, ואז זה נשמע להם כמו התנשאות. הם לא מבינים שהביקורתיות כלפי חוץ היא כאין וכאפס לעומת הביקורתיות כלפי פנים. הם לא יודעים כמה אנרגיה מושקעת בלהיות צודק. איזה סבל זה. זה תחקירים על גבי תחקירים של כל אירוע ואירוע. הם חושבים שזה מבחירה. הם לא מבינים שלא בחרנו להיות צודקים כל הזמן, והם לא מבינים כמה זה קשה לצודק מקצועני להתמודד עם מישהו שחושב שהוא צודק, מבלי שהשקיע את כל העבודה שאנחנו השקענו. חוצפנים כאלה כמו החבר שלך

וברצינות, אני באמת לא חושב שאת מתנשאת. את פשוט צריכה ללמוד יותר לחיות את הקשר (ואת החיים) ופחות לתחקר אותו. את חושבת יותר מדי על ה-"איך זה צריך להיות" וזה מונע ממך פשוט לזרום עם מה שיש. אבל אני יודע שאני לא מחדש לך כלום, בטוח עלית על זה לבד. פשוט לשנות את הטבע זה דורש וואחד עבודה, ובכלל לא בטוח שעם תמורה.