אדום
הזכרון האדום הכי מוקדם שלי הוא מגיל שנתיים בערך, כשהתחפשתי לכלנית. מאז חוויתי אדומים רבים, שונים אחד מהשני ועצמתיים מאד. יש לי פנטזיה... היא משלבת שלושה סרטי קולנוע אהובים עליי. ובפנטזייתי לובשת אני שמלה אדומה, הוליוודית כזו, עונדת לצווארי שרשרת אבני אודם יפהפיה, ולצלילי השיר על האשה באדום אני רוקדת צמוד-צמוד, על רחבת הריקודים של מסעדה ניו יורקית/אירופאית יוקרתית... בפנטזיה שלי האדום הוא חושני וזוהר, כמו לקוח מתוך סצנת הסיום של אגדת ילדים, ממש רגע לפני שאומרים ש"הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה".. אך אדום הוא לא רק זוהר וחושניות. אדום הוא נוזל החיים, ומכאן שאדום הוא בריאה, לידה, ויחד עם זאת גם מלחמה. אדום הוא גם אזהרה וגם אהבה. הוא גם איום, וגם נתינה. ולמעשה, האדום הוא כח, לטוב ולרע. "יש לי הצעה בשבילך. למין שעשוע. הכנס לרגע לספריית האמנות הפרטית שלך ופגע באיזה מדף שלא יהיה. תגלה ש´האדום´ משייט שם לאורך ולרוחב. משייט כצבע המייצר אקספרסיביות, דקורטיביות, כשובר קומפוזיציה או כציטוט מזוהה מתולדות האמנות ... אדום הוא דם, מלחמה, גבול ... והוא אוטומטי ככותרת ראשית בעיתון, והוא סימן-מוסכם כלוגו האדום על רקע לבן של קוקה-קולה. והוא תיבת דואר, והצלב האדום, אחד מצבעי הרמזור. והוא גם תמים ומפונק כשהוא צבעם של צעצועי ילדים בחנות הענקית ´שוורץ´ הניו-יורקית, או כשהוא סוודר נערי אדום של ´בנטון´. והאדום הזה לוקח אותך למרחקים נוספים..." [מתוך: "אדום ראשון" מאת אדם ברוך, 1992] "...האדום כפי שאתה מתאר אותו לעצמך, כצבע נעדר-גבולות ובעל אופי חם, פועל כלפי פנים כצבע חסר-מרגוע, השופע חיים וחיות, אולם אין לו אופיו קל-הדעת של הצהוב המבזבז עצמו לכל העברים, אלא עם כל מרצו ועוצמתו הרי האדום מגלה תו חזק של כח רב מאד שהוא כמעט מכוון למטרה ... ואולם אדום אידאלי זה יכול לסבול, במציאות הממשית, שינויים, סטיות וגיוונים למכביר. האדום עשיר מאד ורב-שינויים מאד בצורתו החמרית ... מן הגוונים הבהירים ביותר עד הכהים ביותר! צבע זה מגלה אפשרות לשמור על הגון היסודי ועם זה להיראות בדרך אופינית חם או קר..." [מתוך: "על הרוחני באמנות" מאת ואסילי קנדינסקי, 1912] "הרמוניה באדום", אנרי מאטיס, 1908-9, 180X220 ס"מ, שמן על בד "כאן השתמש מאטיס בצבע בעצמה ורוויה שוות בכל חלקי התמונה, כך שאין שטח שנראה כאילו הוא הרקע. הדמות, השולחן, הקיר, החלון, מזמינים את העין לחלוף על פני המשטח. המשיכה ההדדית של הצבעים העזים הללו דומה לזו של המיניאטורות הפרסיות שהיו אהובות על מאטיס. אבל המרחב הגדול של האדום - עם השולחן האדום שהושטח כדי שיתאחד עם הקיר האדום - לועג לכללי ההרמוניה הדקורטיבית, שכתמי הצבע העזים שבה קטנים בדרך כלל. במקור צייר מאטיס את "הרמוניה באדום" בכחול או בירוק-כחול, ורק אחר כך שינה את הצבע כדי ליצור "מעטפת של חום"." [מתוך: "בעין האמנות" מאת אליסון קול, 1995]
שלכם דנ
שלך,
