צבא הדבקה לישראל

משתפרת1

Well-known member
כשנכדתי היתה בקורס אחרי הטירונות נמצאה במגורי הבנות חולה מאומתת בקורונה. חברה של הנכדה גרה בחדר עם אותה חולה, ונכדתי בילתה באותו חדר ערב שלם יום-יומיים לפני האבחנה. המפקדים החכמים הוציאו את הבנות מהמגורים והכניסו לחדרים אחרים בבנין מרוחק עד שיחליטו מה לעשות. ואז נכדתי הוכנסה לחדר עם השותפות של החולה. ואז פינו אותה הביתה (היכן שהיא מתגוררת עם משפחה מרובת מאותגרי חיסון, כשהגיל שלי הוא פקטור זניח יחסית לאחרים). למרבה המזל הבדיקה שעשתה כעבור 3 ימים היתה שלילית.
לפני כחודש חזרה הביתה בהסעה שהבסיס מארגן, ובאוטובוס היה חייל שמיד כשהגיעו לבסיס אובחן כחולה. שתבינו, זה בסיס מרוחק. נכדתי נוסעת בהסעה המסודרת כשעתיים עד הבסיס, יש כאלה שגרים רחוק יותר. אחרי שיקולים הודיעו לה שמאחר והיתה עם מסכה כל הנסיעה וכך היו גם שאר החיילים (קשה להאמין, אך הם מקפידים) היא וחבריה פטורים מבידוד. הלחץ גבוה מאחר והבסיס הזה "מצטיין" ברמת תחלואה גבוהה להפחיד, עד כדי כך שאת האוכל הם מקבלים בחמגשיות (חדר האוכל, השק"ם, חדר הכושר, המועדון ושאר המקומות הציבוריים סגורים).
אתמול חזרה בהסעה מהבסיס אל אחת הערים בסביבה. נסעתי לאסוף אותה. ישבנו ביחד ברכב (ללא מסכות, ממילא בבית אנחנו ללא מסכות) כחצי שעה. בערב- חגגנו ביחד חנוכה, והיא נשארה אתנו לפחות 3 שעות לפטפט, לחלוק חוויות ולראות נינג'ה. היום קיבלה הודעה שעליה להכנס לבידוד. חברה טובה שלה איתה היא נמצאת הרבה בבסיס (קפסולות הן במקום העבודה והן במקום הלינה) אובחנה עם קורונה. לנכדה אין חום, היא חשה בטעם וריח, אבל כואבים לה הגרון והאוזנים. אז היא מבודדת. כרגע אנחנו לא צריכים, ולא נצטרך אם היא לא תפתח חום ותסמינים. אבל עד שנדע בבטחון, אנחנו נזהרים. כנראה ניגש ביום שני למתחם הבדיקות שנפתח פעם בשבוע בישוב וניבדק בהתנדבות כדי להרגע וכדי שנוכל ללכת בשקט לעיסוקינו השונים.
 

מקסים 45

Well-known member
כשנכדתי היתה בקורס אחרי הטירונות נמצאה במגורי הבנות חולה מאומתת בקורונה. חברה של הנכדה גרה בחדר עם אותה חולה, ונכדתי בילתה באותו חדר ערב שלם יום-יומיים לפני האבחנה. המפקדים החכמים הוציאו את הבנות מהמגורים והכניסו לחדרים אחרים בבנין מרוחק עד שיחליטו מה לעשות. ואז נכדתי הוכנסה לחדר עם השותפות של החולה. ואז פינו אותה הביתה (היכן שהיא מתגוררת עם משפחה מרובת מאותגרי חיסון, כשהגיל שלי הוא פקטור זניח יחסית לאחרים). למרבה המזל הבדיקה שעשתה כעבור 3 ימים היתה שלילית.
לפני כחודש חזרה הביתה בהסעה שהבסיס מארגן, ובאוטובוס היה חייל שמיד כשהגיעו לבסיס אובחן כחולה. שתבינו, זה בסיס מרוחק. נכדתי נוסעת בהסעה המסודרת כשעתיים עד הבסיס, יש כאלה שגרים רחוק יותר. אחרי שיקולים הודיעו לה שמאחר והיתה עם מסכה כל הנסיעה וכך היו גם שאר החיילים (קשה להאמין, אך הם מקפידים) היא וחבריה פטורים מבידוד. הלחץ גבוה מאחר והבסיס הזה "מצטיין" ברמת תחלואה גבוהה להפחיד, עד כדי כך שאת האוכל הם מקבלים בחמגשיות (חדר האוכל, השק"ם, חדר הכושר, המועדון ושאר המקומות הציבוריים סגורים).
אתמול חזרה בהסעה מהבסיס אל אחת הערים בסביבה. נסעתי לאסוף אותה. ישבנו ביחד ברכב (ללא מסכות, ממילא בבית אנחנו ללא מסכות) כחצי שעה. בערב- חגגנו ביחד חנוכה, והיא נשארה אתנו לפחות 3 שעות לפטפט, לחלוק חוויות ולראות נינג'ה. היום קיבלה הודעה שעליה להכנס לבידוד. חברה טובה שלה איתה היא נמצאת הרבה בבסיס (קפסולות הן במקום העבודה והן במקום הלינה) אובחנה עם קורונה. לנכדה אין חום, היא חשה בטעם וריח, אבל כואבים לה הגרון והאוזנים. אז היא מבודדת. כרגע אנחנו לא צריכים, ולא נצטרך אם היא לא תפתח חום ותסמינים. אבל עד שנדע בבטחון, אנחנו נזהרים. כנראה ניגש ביום שני למתחם הבדיקות שנפתח פעם בשבוע בישוב וניבדק בהתנדבות כדי להרגע וכדי שנוכל ללכת בשקט לעיסוקינו השונים.
צה"ל להדבקה, מחזיק אצבעות שהאזעקה אזעקת שווא.
ושתהני עם הנכדה, עד שתחזור לבסיס.
 

דיברגנט חדש

Well-known member
כשנכדתי היתה בקורס אחרי הטירונות נמצאה במגורי הבנות חולה מאומתת בקורונה. חברה של הנכדה גרה בחדר עם אותה חולה, ונכדתי בילתה באותו חדר ערב שלם יום-יומיים לפני האבחנה. המפקדים החכמים הוציאו את הבנות מהמגורים והכניסו לחדרים אחרים בבנין מרוחק עד שיחליטו מה לעשות. ואז נכדתי הוכנסה לחדר עם השותפות של החולה. ואז פינו אותה הביתה (היכן שהיא מתגוררת עם משפחה מרובת מאותגרי חיסון, כשהגיל שלי הוא פקטור זניח יחסית לאחרים). למרבה המזל הבדיקה שעשתה כעבור 3 ימים היתה שלילית.
לפני כחודש חזרה הביתה בהסעה שהבסיס מארגן, ובאוטובוס היה חייל שמיד כשהגיעו לבסיס אובחן כחולה. שתבינו, זה בסיס מרוחק. נכדתי נוסעת בהסעה המסודרת כשעתיים עד הבסיס, יש כאלה שגרים רחוק יותר. אחרי שיקולים הודיעו לה שמאחר והיתה עם מסכה כל הנסיעה וכך היו גם שאר החיילים (קשה להאמין, אך הם מקפידים) היא וחבריה פטורים מבידוד. הלחץ גבוה מאחר והבסיס הזה "מצטיין" ברמת תחלואה גבוהה להפחיד, עד כדי כך שאת האוכל הם מקבלים בחמגשיות (חדר האוכל, השק"ם, חדר הכושר, המועדון ושאר המקומות הציבוריים סגורים).
אתמול חזרה בהסעה מהבסיס אל אחת הערים בסביבה. נסעתי לאסוף אותה. ישבנו ביחד ברכב (ללא מסכות, ממילא בבית אנחנו ללא מסכות) כחצי שעה. בערב- חגגנו ביחד חנוכה, והיא נשארה אתנו לפחות 3 שעות לפטפט, לחלוק חוויות ולראות נינג'ה. היום קיבלה הודעה שעליה להכנס לבידוד. חברה טובה שלה איתה היא נמצאת הרבה בבסיס (קפסולות הן במקום העבודה והן במקום הלינה) אובחנה עם קורונה. לנכדה אין חום, היא חשה בטעם וריח, אבל כואבים לה הגרון והאוזנים. אז היא מבודדת. כרגע אנחנו לא צריכים, ולא נצטרך אם היא לא תפתח חום ותסמינים. אבל עד שנדע בבטחון, אנחנו נזהרים. כנראה ניגש ביום שני למתחם הבדיקות שנפתח פעם בשבוע בישוב וניבדק בהתנדבות כדי להרגע וכדי שנוכל ללכת בשקט לעיסוקינו השונים.
ייתכן שנכדתך היא מסוג אלו שחסינים טיבעית מהידבקות, כמו אשתו של טוביה צפיר שטיפלה בו כשהיה חולה מבלי להגן על עצמה.
 
נערך לאחרונה ב:

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
כשנכדתי היתה בקורס אחרי הטירונות נמצאה במגורי הבנות חולה מאומתת בקורונה. חברה של הנכדה גרה בחדר עם אותה חולה, ונכדתי בילתה באותו חדר ערב שלם יום-יומיים לפני האבחנה. המפקדים החכמים הוציאו את הבנות מהמגורים והכניסו לחדרים אחרים בבנין מרוחק עד שיחליטו מה לעשות. ואז נכדתי הוכנסה לחדר עם השותפות של החולה. ואז פינו אותה הביתה (היכן שהיא מתגוררת עם משפחה מרובת מאותגרי חיסון, כשהגיל שלי הוא פקטור זניח יחסית לאחרים). למרבה המזל הבדיקה שעשתה כעבור 3 ימים היתה שלילית.
לפני כחודש חזרה הביתה בהסעה שהבסיס מארגן, ובאוטובוס היה חייל שמיד כשהגיעו לבסיס אובחן כחולה. שתבינו, זה בסיס מרוחק. נכדתי נוסעת בהסעה המסודרת כשעתיים עד הבסיס, יש כאלה שגרים רחוק יותר. אחרי שיקולים הודיעו לה שמאחר והיתה עם מסכה כל הנסיעה וכך היו גם שאר החיילים (קשה להאמין, אך הם מקפידים) היא וחבריה פטורים מבידוד. הלחץ גבוה מאחר והבסיס הזה "מצטיין" ברמת תחלואה גבוהה להפחיד, עד כדי כך שאת האוכל הם מקבלים בחמגשיות (חדר האוכל, השק"ם, חדר הכושר, המועדון ושאר המקומות הציבוריים סגורים).
אתמול חזרה בהסעה מהבסיס אל אחת הערים בסביבה. נסעתי לאסוף אותה. ישבנו ביחד ברכב (ללא מסכות, ממילא בבית אנחנו ללא מסכות) כחצי שעה. בערב- חגגנו ביחד חנוכה, והיא נשארה אתנו לפחות 3 שעות לפטפט, לחלוק חוויות ולראות נינג'ה. היום קיבלה הודעה שעליה להכנס לבידוד. חברה טובה שלה איתה היא נמצאת הרבה בבסיס (קפסולות הן במקום העבודה והן במקום הלינה) אובחנה עם קורונה. לנכדה אין חום, היא חשה בטעם וריח, אבל כואבים לה הגרון והאוזנים. אז היא מבודדת. כרגע אנחנו לא צריכים, ולא נצטרך אם היא לא תפתח חום ותסמינים. אבל עד שנדע בבטחון, אנחנו נזהרים. כנראה ניגש ביום שני למתחם הבדיקות שנפתח פעם בשבוע בישוב וניבדק בהתנדבות כדי להרגע וכדי שנוכל ללכת בשקט לעיסוקינו השונים.
זה קורה בצה"ל הרבה.
מתוך מדיניות סמוך על סמוכה.
זה ממש לא בסדר.
והיא ילדה צעירה, מה היא צריכה את כל החרא הזה על הראש שלה?
אני מכאן מאחל לה רק בריאות והלוואי שיתברר שכלום לא נדבק בכם.|הלוואי|

אחי בצרפת (68) נדבק בקורונה והיה בבית במשך שלושה שבועות עם סמפטומים.
החתן שלו לקח אותו לבית חולים כדי שיתאשפז כי אחי לא אוהב בתי חולים.
אחרי יום אני מתקשר אליו ואני רואה אותו בדירה שלו. :-D
"מה קרה לבית החולים"? שאלתי
ואז הוא סיפר לי שהם קלטו אותו בבית החולים וחיברו אותו למנשמת קלה ששמים קרוב לאף
אבל תוך הנשימות הראשונות, הוא הרגיש שהוא נרדם והוא נבהל נורא, חשב שהם מרדימים אותו.
הוא זרק הכל וחזר הביתה. :-D
היום ברוך ה' הוא חזר לעבוד על המונית שלו והעניינים מתגלגלים אצלו כרגיל.

אני מספר לך את זה כדי לעודד אתכם שאל לכם לדאוג יותר מדי
בעזרת ה' הכל יעבור בשלום. |4U|
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
כשנכדתי היתה בקורס אחרי הטירונות נמצאה במגורי הבנות חולה מאומתת בקורונה. חברה של הנכדה גרה בחדר עם אותה חולה, ונכדתי בילתה באותו חדר ערב שלם יום-יומיים לפני האבחנה. המפקדים החכמים הוציאו את הבנות מהמגורים והכניסו לחדרים אחרים בבנין מרוחק עד שיחליטו מה לעשות. ואז נכדתי הוכנסה לחדר עם השותפות של החולה. ואז פינו אותה הביתה (היכן שהיא מתגוררת עם משפחה מרובת מאותגרי חיסון, כשהגיל שלי הוא פקטור זניח יחסית לאחרים). למרבה המזל הבדיקה שעשתה כעבור 3 ימים היתה שלילית.
לפני כחודש חזרה הביתה בהסעה שהבסיס מארגן, ובאוטובוס היה חייל שמיד כשהגיעו לבסיס אובחן כחולה. שתבינו, זה בסיס מרוחק. נכדתי נוסעת בהסעה המסודרת כשעתיים עד הבסיס, יש כאלה שגרים רחוק יותר. אחרי שיקולים הודיעו לה שמאחר והיתה עם מסכה כל הנסיעה וכך היו גם שאר החיילים (קשה להאמין, אך הם מקפידים) היא וחבריה פטורים מבידוד. הלחץ גבוה מאחר והבסיס הזה "מצטיין" ברמת תחלואה גבוהה להפחיד, עד כדי כך שאת האוכל הם מקבלים בחמגשיות (חדר האוכל, השק"ם, חדר הכושר, המועדון ושאר המקומות הציבוריים סגורים).
אתמול חזרה בהסעה מהבסיס אל אחת הערים בסביבה. נסעתי לאסוף אותה. ישבנו ביחד ברכב (ללא מסכות, ממילא בבית אנחנו ללא מסכות) כחצי שעה. בערב- חגגנו ביחד חנוכה, והיא נשארה אתנו לפחות 3 שעות לפטפט, לחלוק חוויות ולראות נינג'ה. היום קיבלה הודעה שעליה להכנס לבידוד. חברה טובה שלה איתה היא נמצאת הרבה בבסיס (קפסולות הן במקום העבודה והן במקום הלינה) אובחנה עם קורונה. לנכדה אין חום, היא חשה בטעם וריח, אבל כואבים לה הגרון והאוזנים. אז היא מבודדת. כרגע אנחנו לא צריכים, ולא נצטרך אם היא לא תפתח חום ותסמינים. אבל עד שנדע בבטחון, אנחנו נזהרים. כנראה ניגש ביום שני למתחם הבדיקות שנפתח פעם בשבוע בישוב וניבדק בהתנדבות כדי להרגע וכדי שנוכל ללכת בשקט לעיסוקינו השונים.
בעייתי, או לא, כול אחד יחליט.
בימים הקרובים יחסנו את הצוות הרפואי
ואת החיילים.
 

משתפרת1

Well-known member
המשך הפרשה:
הגרון המשיך להיות מגורה, ביום ראשון הפסיקה להרגיש ריח. בשני בבוקר חברה נוספת מהקפסולה שלה אומתה כחולה. הנכדה התקשרה לחופ"ל וביקשה הפניה לבדיקה. האידיוט אמר לה לא! ולא נימק מדוע. לצה"ל יש מוקד בו קובעים תורים למומחים, היא עקפה את החופ"ל, טלפנה למוקד, הם בדקו את הפרטים וכמה שעות אחרי כן קבעו לה תור לבדיקה במרחק 60 ק"מ מהבית- כבר למחרת, ביום שלישי (אתמול). היא נסעה, נבדקה (הפעם לא חפרו לה באף עד אמצע המוח), חזרה וקיבלה הודעה שחברה שלישית שלה אומתה כחולה.
נו, ברור שכעת הגיעה התשובה שהילדה חולה מאומתת. עוד לא הגיעה אליה שיחת התחקיר, ענין של זמן.
בקרוב בוודאי יודיעו לנו שעלינו להתבודד...
"תדע כל משפחה עבריה בידי מי הפקידה את היקר לה מכל"...
תודה, צה"ל.
 

מ ש ה 53

Well-known member
המשך הפרשה:
הגרון המשיך להיות מגורה, ביום ראשון הפסיקה להרגיש ריח. בשני בבוקר חברה נוספת מהקפסולה שלה אומתה כחולה. הנכדה התקשרה לחופ"ל וביקשה הפניה לבדיקה. האידיוט אמר לה לא! ולא נימק מדוע. לצה"ל יש מוקד בו קובעים תורים למומחים, היא עקפה את החופ"ל, טלפנה למוקד, הם בדקו את הפרטים וכמה שעות אחרי כן קבעו לה תור לבדיקה במרחק 60 ק"מ מהבית- כבר למחרת, ביום שלישי (אתמול). היא נסעה, נבדקה (הפעם לא חפרו לה באף עד אמצע המוח), חזרה וקיבלה הודעה שחברה שלישית שלה אומתה כחולה.
נו, ברור שכעת הגיעה התשובה שהילדה חולה מאומתת. עוד לא הגיעה אליה שיחת התחקיר, ענין של זמן.
בקרוב בוודאי יודיעו לנו שעלינו להתבודד...
"תדע כל משפחה עבריה בידי מי הפקידה את היקר לה מכל"...
תודה, צה"ל.
פנייה מיידית לנציב הקבילות.
 

GoldenEyes

Well-known member
המשך הפרשה:
הגרון המשיך להיות מגורה, ביום ראשון הפסיקה להרגיש ריח. בשני בבוקר חברה נוספת מהקפסולה שלה אומתה כחולה. הנכדה התקשרה לחופ"ל וביקשה הפניה לבדיקה. האידיוט אמר לה לא! ולא נימק מדוע. לצה"ל יש מוקד בו קובעים תורים למומחים, היא עקפה את החופ"ל, טלפנה למוקד, הם בדקו את הפרטים וכמה שעות אחרי כן קבעו לה תור לבדיקה במרחק 60 ק"מ מהבית- כבר למחרת, ביום שלישי (אתמול). היא נסעה, נבדקה (הפעם לא חפרו לה באף עד אמצע המוח), חזרה וקיבלה הודעה שחברה שלישית שלה אומתה כחולה.
נו, ברור שכעת הגיעה התשובה שהילדה חולה מאומתת. עוד לא הגיעה אליה שיחת התחקיר, ענין של זמן.
בקרוב בוודאי יודיעו לנו שעלינו להתבודד...
"תדע כל משפחה עבריה בידי מי הפקידה את היקר לה מכל"...
תודה, צה"ל.
מצער לשמוע על השתלשלות האירועים , גם מצער לקרוא על ההתנהלות בצבא
כולי תקווה כי היא תבריא במהרה , וגם אתם תעברו את זה בלי בידוד ובלי חשיפה
 

Harrington

Well-known member
מנהל
"תדע כל משפחה עבריה בידי מי הפקידה את היקר לה מכל"...
תודה, צה"ל.
בתחום הזה (הבריאותי) מאז ומתמיד הייתה בעיה בצה"ל. אמנם יש לזה הסברים שונים, אך כמות הפשלות שם מדהימה ותמיד הייתה כזאת. אני לא יודע לומר אם המקרה הזה הוא אחד מאותן פשלות 'שגרתיות' שנובעות מטיפשות מפקדים ואי-קבלתם את העובדה שלא כולם משקרים, אבל הצבא הוא ממש לא גוף שהייתי סומך עליו בדברים האלה.
 

GoldenEyes

Well-known member
בתחום הזה (הבריאותי) מאז ומתמיד הייתה בעיה בצה"ל. אמנם יש לזה הסברים שונים, אך כמות הפשלות שם מדהימה ותמיד הייתה כזאת. אני לא יודע לומר אם המקרה הזה הוא אחד מאותן פשלות 'שגרתיות' שנובעות מטיפשות מפקדים ואי-קבלתם את העובדה שלא כולם משקרים, אבל הצבא הוא ממש לא גוף שהייתי סומך עליו בדברים האלה.
אכן כך,
בן של חברים שלי שירת בעיר הבה"דים , קיבל התקף אלרגיה , בכל העיר הזאת אין רופא אחד לרפואה , הזעיקו אמבולנס , עד שהגיע , כבר נפטר.
 

משתפרת1

Well-known member
המשך הפרשה:
הגרון המשיך להיות מגורה, ביום ראשון הפסיקה להרגיש ריח. בשני בבוקר חברה נוספת מהקפסולה שלה אומתה כחולה. הנכדה התקשרה לחופ"ל וביקשה הפניה לבדיקה. האידיוט אמר לה לא! ולא נימק מדוע. לצה"ל יש מוקד בו קובעים תורים למומחים, היא עקפה את החופ"ל, טלפנה למוקד, הם בדקו את הפרטים וכמה שעות אחרי כן קבעו לה תור לבדיקה במרחק 60 ק"מ מהבית- כבר למחרת, ביום שלישי (אתמול). היא נסעה, נבדקה (הפעם לא חפרו לה באף עד אמצע המוח), חזרה וקיבלה הודעה שחברה שלישית שלה אומתה כחולה.
נו, ברור שכעת הגיעה התשובה שהילדה חולה מאומתת. עוד לא הגיעה אליה שיחת התחקיר, ענין של זמן.
בקרוב בוודאי יודיעו לנו שעלינו להתבודד...
"תדע כל משפחה עבריה בידי מי הפקידה את היקר לה מכל"...
תודה, צה"ל.
הבוקר החופ"ל האידיוט התקשר לשאול אם יש לה חום. היא לא אמרה לו שעברה בדיקה בלי הפניה שלו, אבל כעת הוא יקבל את התשובה של הבדיקה. מקווה שילמד משהו.
תוך זמן קצר אחרי קבלת התשובה שהיא חולה מאומתת הגיעה אליה טבלה בה רשמה את מי שפגשה מאז שבאה הביתה ביום חמישי (אנחנו, ההורים, האח וחברתו), ולכולנו היתה צריכה להודיע להכנס לבידוד. מפיקוד העורף עדין לא שמענו.
לפני כמה דקות הגיע אל הבית שלנו ואן לבן בו תא הנהג מופרד מהחלק האחורי. נתנו לה התראה חצי שעה לפני כן לארוז מזוודה. היא יצאה והואן הזה לוקח אותה (ביחד עם חתיכה ענקית מהלבבות שלנו) למלונית קורונה של הצבא. במלונית כבר נמצאות 4(!) מחברותיה למגורים בבסיס, ומי יודע כמה עוד מחר. הן מחכות לה בזרועות פתוחות. עדיף לה, היא תוכל להיות בחברת חברותיה וחיילים אחרים במקום להיות כלואה בחדרה. עדיף לנו, שכל אחד מאיתנו בקבוצת סיכון, כמה מאיתנו ממש בסיכון גבוה. בכל זאת יש איזה קוועץ' בבטן כשלוקחים את הילדה שלנו. מקווה שמצבה ימשיך להיות קל.
 

מ ש ה 53

Well-known member
ואני חוזר על משנתי: קבילה כולל שמו של החופ"ל. שישלם את המחיר.
 

משתפרת1

Well-known member
סוף הסיפור: צה"ל החליט שאחרי 10 ימים במתקן הבידוד לחולי קורונה החיילים לא חולים, והם נשלחים בחזרה ליחידותיהם. ה-10 ימים של נכדתי היו צריכים להסתיים היום (שבת) אחה"צ, אז במקום זה הוציאו אותה מהמתקן אתמול בבוקר. ברור שלא נניח לה להסחב אל הרכבת ולנסוע בתחבורה ציבורית. אבא שלה נסע והחזיר אותה הביתה. מיד כשהגיעה לבשה טרינינג נקי מהארון והכניסה את כל מה שהיה איתה במתקן ששורץ וירוסי קורונה למכונת הכביסה. בהמשך כיבסה גם את מה שנשאר בחדרה בו היתה בבידוד עד שלקחו אותה מפה.
היא מרגישה טוב, עם תופעות לואי אופינייות. חוש ריח פגום, חולשה. זה יקח זמן. אמרו לה שברור שבדיקת מטוש תצא חיובית, אך היא כבר לא מדביקה ויכולה לחזור לבסיס.
הייתי רוצה לכתוב "תם ונשלם" , מקווה שאכן כך יהיה. עם זאת אני בכלל לא מצטערת שאבא שלה נסע לאסוף אותה ולא אני, אני גם שמחה שאת ארוחת השבת היא סעדה הפעם עם המשפחה מצד אביה ולא איתנו. מקווה שהנסיון המצטבר בצבא יוכיח את עצמו ושהיא אכן לא מדביקה כעת.
אז תם והלואי שגם נשלם.
 

GoldenEyes

Well-known member
סוף הסיפור: צה"ל החליט שאחרי 10 ימים במתקן הבידוד לחולי קורונה החיילים לא חולים, והם נשלחים בחזרה ליחידותיהם. ה-10 ימים של נכדתי היו צריכים להסתיים היום (שבת) אחה"צ, אז במקום זה הוציאו אותה מהמתקן אתמול בבוקר. ברור שלא נניח לה להסחב אל הרכבת ולנסוע בתחבורה ציבורית. אבא שלה נסע והחזיר אותה הביתה. מיד כשהגיעה לבשה טרינינג נקי מהארון והכניסה את כל מה שהיה איתה במתקן ששורץ וירוסי קורונה למכונת הכביסה. בהמשך כיבסה גם את מה שנשאר בחדרה בו היתה בבידוד עד שלקחו אותה מפה.
היא מרגישה טוב, עם תופעות לואי אופינייות. חוש ריח פגום, חולשה. זה יקח זמן. אמרו לה שברור שבדיקת מטוש תצא חיובית, אך היא כבר לא מדביקה ויכולה לחזור לבסיס.
הייתי רוצה לכתוב "תם ונשלם" , מקווה שאכן כך יהיה. עם זאת אני בכלל לא מצטערת שאבא שלה נסע לאסוף אותה ולא אני, אני גם שמחה שאת ארוחת השבת היא סעדה הפעם עם המשפחה מצד אביה ולא איתנו. מקווה שהנסיון המצטבר בצבא יוכיח את עצמו ושהיא אכן לא מדביקה כעת.
אז תם והלואי שגם נשלם.
בשורות טובות ומשמחות
שתמיד יהיו כאלו
 

מ ש ה 53

Well-known member
סוף הסיפור: צה"ל החליט שאחרי 10 ימים במתקן הבידוד לחולי קורונה החיילים לא חולים, והם נשלחים בחזרה ליחידותיהם. ה-10 ימים של נכדתי היו צריכים להסתיים היום (שבת) אחה"צ, אז במקום זה הוציאו אותה מהמתקן אתמול בבוקר. ברור שלא נניח לה להסחב אל הרכבת ולנסוע בתחבורה ציבורית. אבא שלה נסע והחזיר אותה הביתה. מיד כשהגיעה לבשה טרינינג נקי מהארון והכניסה את כל מה שהיה איתה במתקן ששורץ וירוסי קורונה למכונת הכביסה. בהמשך כיבסה גם את מה שנשאר בחדרה בו היתה בבידוד עד שלקחו אותה מפה.
היא מרגישה טוב, עם תופעות לואי אופינייות. חוש ריח פגום, חולשה. זה יקח זמן. אמרו לה שברור שבדיקת מטוש תצא חיובית, אך היא כבר לא מדביקה ויכולה לחזור לבסיס.
הייתי רוצה לכתוב "תם ונשלם" , מקווה שאכן כך יהיה. עם זאת אני בכלל לא מצטערת שאבא שלה נסע לאסוף אותה ולא אני, אני גם שמחה שאת ארוחת השבת היא סעדה הפעם עם המשפחה מצד אביה ולא איתנו. מקווה שהנסיון המצטבר בצבא יוכיח את עצמו ושהיא אכן לא מדביקה כעת.
אז תם והלואי שגם נשלם.
קודם כל, אני שמח לשמוע שזה נגמר וגם נגמר ללא הדבקה של בני הבית לדורותיהם.
צר לי לשמוע שזו הדרך בה מתנהל הצבא, וכולי תקווה שלהבא הלקח נלמד.
ובנוסף, איני חוזר בי מההצעה שהצעתי כבר בעבר: להגיש קבילה מפורטת, שתכלול גם את תיאור מחדלו של החובש.
 

משתפרת1

Well-known member
קודם כל, אני שמח לשמוע שזה נגמר וגם נגמר ללא הדבקה של בני הבית לדורותיהם.
צר לי לשמוע שזו הדרך בה מתנהל הצבא, וכולי תקווה שלהבא הלקח נלמד.
ובנוסף, איני חוזר בי מההצעה שהצעתי כבר בעבר: להגיש קבילה מפורטת, שתכלול גם את תיאור מחדלו של החובש.
הילדה נזהרת. היא חשופה לתלונה משמעתית בגלל שעקפה אותו וזימנה תור לבדיקה באופן ישיר. ככה זה בצבא.
מה שכן, מרגע שאובחמה כחיובית אותו אידחוט הפסיק להתקשר לשאול לשלומה.
 

מ ש ה 53

Well-known member
הילדה נזהרת. היא חשופה לתלונה משמעתית בגלל שעקפה אותו וזימנה תור לבדיקה באופן ישיר. ככה זה בצבא.
מה שכן, מרגע שאובחמה כחיובית אותו אידחוט הפסיק להתקשר לשאול לשלומה.
בכל מקרה, בכל פיקוד יש קצין רפואה פעילה, שאחראי בדיוק על הדברים האלה, וככל שחובש סורח והדבר מגיע לידיעתו, לא יהיה חשש לעקיפת סמכות, בעיקר כאשר גם הוכח שהיא צדקה. מעבר לזה, לכל חייל שהוא, ישנה הזכות להגיש קבילה אצל נציב קבילות הצבא, ללא תלות בדרגתו, במקום השירות שלו או כל סיבה אחרת. אז נכון. הנציב שולח צוות לחקור ולפעמים קורה שהנחקר מזייף נתונים במהלך החקירה, דבר שגורם לכך שהנציב מודיע לקובל שהקבילה אינה מוצדקת [הייתי פעם בסרט כזה]... אבל בסך הכל, הנציב עושה עבודה טובה.
 

משתפרת1

Well-known member
בכל מקרה, בכל פיקוד יש קצין רפואה פעילה, שאחראי בדיוק על הדברים האלה, וככל שחובש סורח והדבר מגיע לידיעתו, לא יהיה חשש לעקיפת סמכות, בעיקר כאשר גם הוכח שהיא צדקה. מעבר לזה, לכל חייל שהוא, ישנה הזכות להגיש קבילה אצל נציב קבילות הצבא, ללא תלות בדרגתו, במקום השירות שלו או כל סיבה אחרת. אז נכון. הנציב שולח צוות לחקור ולפעמים קורה שהנחקר מזייף נתונים במהלך החקירה, דבר שגורם לכך שהנציב מודיע לקובל שהקבילה אינה מוצדקת [הייתי פעם בסרט כזה]... אבל בסך הכל, הנציב עושה עבודה טובה.
ברגע שהיא קובלת, היא תחטוף תלונה על עקיפת סמכות. בדיעבד היא צדקה, אבל ההיגיון איננו הצד החזק של הכללים בצבא. עדיין עקיפת הסמכות קיימת. מין מאזן אימה.
 
נערך לאחרונה ב:

מ ש ה 53

Well-known member
ברגע שהיא קובלת, היא תחטוף תלונה על עקיפת סמכות. בדיעבד היא צדקה, אבל ההיגיון איננו הצד החזק של הכללים בצבא. עדיין עקיפת הסמכות קיימת. מין מאזן אימה.
לפי התיאוריה שלך.... עדיף שהיא תחלה, תדביק ותצא ללא תלונה, מאשר שהיא תלך על הצד הבטוח ותיבדק (ואף תגלה שהיא חולה).
אגיד לך, שהיה לי חבר (בן כיתה), שחש ברע. נשלח להגיע לבי"ח בטרמפים. נסע. המתין בתחנה ונפטר. איני זוכר מה היו הנסיבות המדויקות למותו (כנראה התייבשות), אבל מה שברור, זה שאילו הובהל לביה"ח במהירות (ובזמן), המוות המיותר הזה לא היה קורה. אז לפי הסיפור שלך, שום דבר לא נלמד ולא הוטמע מאז שנות ה-70? ואתם עדיין חוששים מתלונה על "עקיפת סמכות"? מה? אין בידיה מסמכים שהיא אכן חלתה? מה? עד כדי כך הקצין שישפוט אותה אדיוט? בואי ואגיד לך משהו. הבן שלי היה חובש בשירותו הצבאי, והוא השתחרר לפני 6 שנים. מאוחר יותר אשוחח עמו, ואשאל עד כמה נכדתך עלולה "להסתכן" אם היא תעז ותגיש קבילה. אבל בחיאת משתפרת@! יש לי הצעה. על כל קבוצה של X חיילים, יש משכ"ית ת"ש (תנאי שירות), ויש קצינת ח"ן. אז לפני שהיא יוזמת קבילה, הייתי מציע, שהחמודונת תיקח יזמה, ותבקש לפגוש את שתי אלה. אני משוכנע, שהן תדענה לנתב אותה נכון והן גם תוודאנה שהיא לא תועמד חלילה למשפט.
ואספר לך עוד סיפור. גם אני הייתי חובש (בשנות ה-70 ובכל תקופת המילואים הארוכה שלי). בשבוע חורפי אחד, יצאתי כחובש מלווה עם חיילי גולני (שהיו בקורס מכ"ים), לסדרה שעברו בשטח. הם ישנו באוהלים ותורגלו בתנאי גשם זלעפות, קור אימים ובוץ כבד. חייל אחד חטף התקף חום קשה (41-42 מעלות), ואני לא הצלחתי לאזן אותו (עם אקמולים ואופטלגינים, כי אנטיביוטיקה לא הייתה בידי, ולחובש אסור לתת אנטיביוטיקה על דעת עצמו). באותה תקופה, לא היו סלולאריים כידוע, והדרך היחידה שיכולתי לפעול בה, הייתה לנסות ולשוחח עם רופא (במרפאה מאד מרוחקת) בעזרת מכשיר הקשר, שכזה לא היה בידי.
ניגשתי ל"מפקד" התרגיל, שכולה, היה קצין בדרגת סגן, והתחננתי בפניו שיאפשר לי לבצע קריאה לרופא במכשיר הקשר, כי העניין דחוף. בסוף, אחרי שהגעתי אליו פעמיים או שלוש במהלך יום שלם, הוא איפשר לי את השיחה. וכן. הרופא היה מאד מאד עסוק, והוא הבטיח לי שיגיע "רק מחר לקראת ערב". בכיתי בפניו שאיני רוצה לקחת על כתפיי אחריות למקרה מוות חלילה, והוא השיב, שישתדל להגיע "עוד בבוקר". יצאתי סר וזעף מאוהל הקצין, והוא החרה החזיק אחרי: "מקסימום --- פחות חייל". אה.. והחייל הזה, היה מה זה חדור מוטיבציה... הוא כל הזמן אמר לי, שאם וברגע שאעזוב את האוהל (אוהל המרפאה שלי, שאותו הפכתי מחוסר ברירה ל"אוהל בידוד"), הוא ינעל נעליים וייצא לשטח כדי להתאמן עם חבריו (אז כל גיחה שלי החוצה התרחשה רק כאשר הוא החל לנמנם)... וכשהתעורר, הייתי תמיד לצידו ולא חדלתי לדבר איתו, כדי שיישאר בהכרה. טוב. בסוף הגיע הרופא (כנראה כבר באותו ערב), והחייל קיבל מנה גדושה של אנטיביוטיקה. מצבו השתפר במהירות, ולאחר שחומו ירד, הוא חזר להתאמן עם חבריו.
ואם נותרה בך עוד קצת סבלנות, אזמין אותך לקרוא עוד סיפור...
 
למעלה