צֵל

[נחליאלי]

צֵל

....... נכתב ב- 84 לפתע מול עינַי הוא: יש אפל של אין-אור ניבט אלי קודר בצלמי. אני (בבעתה): מהר! דלי אור! לשפוך עליו! לכבותו! (ובהערכה): "להעז להיות אינוּת מחיצת המשי שבין החומר לאנרגיה..." (הרי אף ישותהּ - אוורירית כל כך עד כי עלַי להתרכז מאוד כדי לחוש את התרפקותה החלושה עלי, במרוצתה הנואשת אל בור הצֵל שאליו היא עורגת לשווא, מנסָה לפלס את דרכהּ מבעדי - ולא תגיע). מרתיע אותי שהוא דומה לי כל כך. מחקה כל זיע, אורב לשולַי, גורר אותי אליו לאפלת תשליל הקיימים, ליקום האינויות שמהן נגזרה (לרגע חולף) מציאוּת היֵשים.

 

[ילדה קטנה ותמימה]

חזק...

ומצמרר... אהבתי, ילדה.

 

[*קסנדרה]

והצל הזה הוא אני

נחליאלי הצלחת, חברי להאציל את הצל (מלשון אצילות). כקוראת הצלחת להעביר לי את התחושה הכי קרובה לזו שאני מכירה כשהצל שלי רודף אחרי בלילות או מלווה אותי ביום. קסנדרה