פתיחות עד הסוף המר
בס"ד שלו´ ליוצרי האתר. אני בחורה דתית הדוגלת בדמוקרטיה, ליברליזם ופתיחות לדעתו של האחר. הייתי רוצה לשתף אתכם בעניין קטנטן בחיי. במשך שנתיים הייתי עורכת של עיתון באולפנה (בית ספר לבנות) שלי. הגיליונות הראשונים שלי עסקו, כפי שאתם ודאי מסוגלים לתאר לעצמכם, בכל מה שקשור למושגים מפוצצים כמו "ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל - החוט המשולש שלעולם לא ינתק." כמובן שאין צורך לציין כי דעה שמאלנית-חילונית לא העזה להניח רגלה על מפתני עיתוני. לאחר שהוצאתי חמישה גיליונות לערך, נקראתי להגיע אל רבניתי הנהדרת שאותה אני אוהבת מאוד. היא אמרה לי שעיתון ברמה כל-כך גבוהה כשלי לא יכול להמשיך בקו המגמטי בו הוא נוקט. "הצגת דעה אחת בלבד הנה שטיפת מוח השוללת מן הקורא את יכולת החשיבה העצמית." מאותו יום ואילך, לא נכנסה אף פרשנות או דעה לעיתון שלי כאשר לא הונחה לצידה הדעה שכנגד. כאשר קראתי את סעיפי משנתכם אמרתי: "אה! סוף סוף אנשים שלא מפחדים לשמוע גם דעה אחרת!" אבל עכשיו, לאחר שהבנתי כי אתם מקיאים לחלוטין כל סממן דתי מקרבכם, אני רוצה לשאול אתכם האם אין זו צביעות לנופף בדגל הדמוקרטיה כאשר אתם מטיפים לא להתקרב ל"מיסיונרים דתיים." אין אלוקים? אם כך, מדוע שלא תתנו לגולש העצמאי והאינטיליגט להבין זאת בעצמו? אם קיומו של האלוקים הוא המצאה פרדוקסלית ומעוותת של האדם מדוע שלא תניחו לחילוני הנאור להבין זאת בעצמו? או שאולי - אתם לא כל-כך בטוחים בזה? עכשיו מונחות לפניכם 2 אפשרויות. האחת - להעיף לכל הרוחות את מה שכתבתי ולא להעלות גם בסיוטכם הנוראים ביותר לחשוב על הדברים. או - להתחיל לפתוח את הראש לדברים אחרים. אני עצמי "חצי חוזרת בתשובה" ועד שלא ראיתי בדיוק כיצד נראה העולם החילוני לא יכולתי למצוא מזור בעולם הדתי. הרמב"ם אומר שרק ע"י שלילת הימצאות כל גורם אחר אפשר להוכיח את הימצאותו של מי שנפח בנו נשמה (אופס, מצטערת אם השפעתי עליכם לרעה). שורה תחתונה - אני מציעה לפרסם מכתבים מסוג זה ועוד רבים אחרים באתר שלכם כדי שגם אני וגם רבים מסוגי (וגם אתם), נרגיש בו נוחות של ממש ולא נוחות מזויפת. יש לי מאמרים רבים בנושאי הימצאות האלוקים בשואה ובעולם, למה שלא נפרסם את שניהם כך יוכל כל קורא אובייקטיבי להחליט בעצמו מה הוא רוצה ובה הוא מאמין? סומכת עליכם, אחים שלי, שלא תהיו שטחיים.
בס"ד שלו´ ליוצרי האתר. אני בחורה דתית הדוגלת בדמוקרטיה, ליברליזם ופתיחות לדעתו של האחר. הייתי רוצה לשתף אתכם בעניין קטנטן בחיי. במשך שנתיים הייתי עורכת של עיתון באולפנה (בית ספר לבנות) שלי. הגיליונות הראשונים שלי עסקו, כפי שאתם ודאי מסוגלים לתאר לעצמכם, בכל מה שקשור למושגים מפוצצים כמו "ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל - החוט המשולש שלעולם לא ינתק." כמובן שאין צורך לציין כי דעה שמאלנית-חילונית לא העזה להניח רגלה על מפתני עיתוני. לאחר שהוצאתי חמישה גיליונות לערך, נקראתי להגיע אל רבניתי הנהדרת שאותה אני אוהבת מאוד. היא אמרה לי שעיתון ברמה כל-כך גבוהה כשלי לא יכול להמשיך בקו המגמטי בו הוא נוקט. "הצגת דעה אחת בלבד הנה שטיפת מוח השוללת מן הקורא את יכולת החשיבה העצמית." מאותו יום ואילך, לא נכנסה אף פרשנות או דעה לעיתון שלי כאשר לא הונחה לצידה הדעה שכנגד. כאשר קראתי את סעיפי משנתכם אמרתי: "אה! סוף סוף אנשים שלא מפחדים לשמוע גם דעה אחרת!" אבל עכשיו, לאחר שהבנתי כי אתם מקיאים לחלוטין כל סממן דתי מקרבכם, אני רוצה לשאול אתכם האם אין זו צביעות לנופף בדגל הדמוקרטיה כאשר אתם מטיפים לא להתקרב ל"מיסיונרים דתיים." אין אלוקים? אם כך, מדוע שלא תתנו לגולש העצמאי והאינטיליגט להבין זאת בעצמו? אם קיומו של האלוקים הוא המצאה פרדוקסלית ומעוותת של האדם מדוע שלא תניחו לחילוני הנאור להבין זאת בעצמו? או שאולי - אתם לא כל-כך בטוחים בזה? עכשיו מונחות לפניכם 2 אפשרויות. האחת - להעיף לכל הרוחות את מה שכתבתי ולא להעלות גם בסיוטכם הנוראים ביותר לחשוב על הדברים. או - להתחיל לפתוח את הראש לדברים אחרים. אני עצמי "חצי חוזרת בתשובה" ועד שלא ראיתי בדיוק כיצד נראה העולם החילוני לא יכולתי למצוא מזור בעולם הדתי. הרמב"ם אומר שרק ע"י שלילת הימצאות כל גורם אחר אפשר להוכיח את הימצאותו של מי שנפח בנו נשמה (אופס, מצטערת אם השפעתי עליכם לרעה). שורה תחתונה - אני מציעה לפרסם מכתבים מסוג זה ועוד רבים אחרים באתר שלכם כדי שגם אני וגם רבים מסוגי (וגם אתם), נרגיש בו נוחות של ממש ולא נוחות מזויפת. יש לי מאמרים רבים בנושאי הימצאות האלוקים בשואה ובעולם, למה שלא נפרסם את שניהם כך יוכל כל קורא אובייקטיבי להחליט בעצמו מה הוא רוצה ובה הוא מאמין? סומכת עליכם, אחים שלי, שלא תהיו שטחיים.
