פתטית!
מהרגע שהתחלנו לצאת,החלטת שתעשי הכל ע"מ לקשור אותו חזרה אליך, לסינור שאף פעם לא היה לך. את לא יודעת לבשל, נראית נורא- כל כך מוזנחת, שיניים משחירות, שיער שיבה, שמנה מאד- בקושי עולה אלינו את המדרגות. ציפורני רגלים לא מסודרות, עור יבש נראה מהסנדל. איך את יוצאת ככה מהבית? מגעיל להסכל עליך. אז ניסית וניסית ומה קיבלת? חתונה. את עדיין מנסה. זה לא ילך לך. אני שומעת אותו מדבר אליך- כאילו מגרוני וכולי מתמלאת נחת. את מנסה בכח- בכי, שכנועים, נידנודים, "צריך לדבר" על כל שטות,מתחקרת אותו כמו שוטר, משקרת, מנסה בדרך לא דרך. לא יעבוד! את רק עושה הפוך. הוא יודע הכל. המשחקים שלך לא עובדים עליו יותר. נגמר לו. לא כיף לא לדבר איתך. זה לא דו שיח- זו חקירה. היית בבי"ח כי שכחת לכבות את להבת הגז. הוא ישב מולך ומה את עשית? חולת נפש- הוצאת את רגליך אט אט מהשמיכה והתחלת ללטף אותו עם הרגל חשבת שלא נשים לב? משוגעת. גם הליטופים ה"אקראים" נגמרו, אם שמת לב, ממש בהתחלה. זו לא אהבת אם- זו אמא משוגעת שגורמת לבנה שנאה כלפיה, רחמים ותסכול. אז מה אם הבעל ברח? אז מה אם את לבד? זו בחירתך. הודת לא פעם ולא פעמיים שאת לא רוצה חברים. בעיה שלך! הוא לא בעלך. הפתעה- הוא ב ע ל י. אוהב אותי, מאהב אותי. כרגע אני עוד משתדלת להיות אמפטית אליך, מתוך רחמים כמובן, אבל חכי. כשיהיה נכד את תדעי אחרונה- פה גדול- לא משתפים אותך בכלום. את חושבת שיהיה לך יותר טוב? חושבת שתהיה בייביסיטר? שוב- טעות. אני לא סומכת עליך! הבן שלך לא סומך עליך. ניסינו, אני ניסיתי, יזמתי ביקורים, ארוחות, חגים. את אפילו לא עושה אוכל חג. למה שאטרח ואבוא בשביל סלט דלוח ובשר בקר? חג זה מיוחד- לא כלים חד פעמים. גרמת לי לבכות בחג האחרון. רציתי לאמא שלי, שהשוחן אלצה היה מלא כל טוב, צלחות יפות, אוכל חג ואנשים שאנו אוהבים. משחקת אותה "שבת שלום"- צורה לשבת שלך. זה כל כך כפוי, כל כך מזויף. למה? למה שלא תוציאי שוב את האמא שהוא זוכר. הוא לא יודע מה השתנה בך. אל תאשימי אותי. גם זה לא יצליח ולמה? כי נתתי מעצמי המון, באתי, טיפלתי, התקשרתי, דאגתי, יזמתי ומה קיבלתי? כלום. אפילו מתנה לחתונה לא הבאת. אפילו מזל טוב היה לך קשה להגיד. את מתקשרת רק לפלאפון שלו, מתאמת פגישות ע"מ "לראות אותך, לדבר איתך"- על מי את עובדת? לפחות שימי לב למילים שלך. את תמשיכי עם ההצגות שלך ("אוהבת את שניכם"). אני את האמת שלי יודעת. גם הבן יודע. מעריך את העבודה הקשה, הבכי והעלבון שקיבלתי ממך. זה נגמר. אין תירוצים. מספיק. תרפי. די.
מהרגע שהתחלנו לצאת,החלטת שתעשי הכל ע"מ לקשור אותו חזרה אליך, לסינור שאף פעם לא היה לך. את לא יודעת לבשל, נראית נורא- כל כך מוזנחת, שיניים משחירות, שיער שיבה, שמנה מאד- בקושי עולה אלינו את המדרגות. ציפורני רגלים לא מסודרות, עור יבש נראה מהסנדל. איך את יוצאת ככה מהבית? מגעיל להסכל עליך. אז ניסית וניסית ומה קיבלת? חתונה. את עדיין מנסה. זה לא ילך לך. אני שומעת אותו מדבר אליך- כאילו מגרוני וכולי מתמלאת נחת. את מנסה בכח- בכי, שכנועים, נידנודים, "צריך לדבר" על כל שטות,מתחקרת אותו כמו שוטר, משקרת, מנסה בדרך לא דרך. לא יעבוד! את רק עושה הפוך. הוא יודע הכל. המשחקים שלך לא עובדים עליו יותר. נגמר לו. לא כיף לא לדבר איתך. זה לא דו שיח- זו חקירה. היית בבי"ח כי שכחת לכבות את להבת הגז. הוא ישב מולך ומה את עשית? חולת נפש- הוצאת את רגליך אט אט מהשמיכה והתחלת ללטף אותו עם הרגל חשבת שלא נשים לב? משוגעת. גם הליטופים ה"אקראים" נגמרו, אם שמת לב, ממש בהתחלה. זו לא אהבת אם- זו אמא משוגעת שגורמת לבנה שנאה כלפיה, רחמים ותסכול. אז מה אם הבעל ברח? אז מה אם את לבד? זו בחירתך. הודת לא פעם ולא פעמיים שאת לא רוצה חברים. בעיה שלך! הוא לא בעלך. הפתעה- הוא ב ע ל י. אוהב אותי, מאהב אותי. כרגע אני עוד משתדלת להיות אמפטית אליך, מתוך רחמים כמובן, אבל חכי. כשיהיה נכד את תדעי אחרונה- פה גדול- לא משתפים אותך בכלום. את חושבת שיהיה לך יותר טוב? חושבת שתהיה בייביסיטר? שוב- טעות. אני לא סומכת עליך! הבן שלך לא סומך עליך. ניסינו, אני ניסיתי, יזמתי ביקורים, ארוחות, חגים. את אפילו לא עושה אוכל חג. למה שאטרח ואבוא בשביל סלט דלוח ובשר בקר? חג זה מיוחד- לא כלים חד פעמים. גרמת לי לבכות בחג האחרון. רציתי לאמא שלי, שהשוחן אלצה היה מלא כל טוב, צלחות יפות, אוכל חג ואנשים שאנו אוהבים. משחקת אותה "שבת שלום"- צורה לשבת שלך. זה כל כך כפוי, כל כך מזויף. למה? למה שלא תוציאי שוב את האמא שהוא זוכר. הוא לא יודע מה השתנה בך. אל תאשימי אותי. גם זה לא יצליח ולמה? כי נתתי מעצמי המון, באתי, טיפלתי, התקשרתי, דאגתי, יזמתי ומה קיבלתי? כלום. אפילו מתנה לחתונה לא הבאת. אפילו מזל טוב היה לך קשה להגיד. את מתקשרת רק לפלאפון שלו, מתאמת פגישות ע"מ "לראות אותך, לדבר איתך"- על מי את עובדת? לפחות שימי לב למילים שלך. את תמשיכי עם ההצגות שלך ("אוהבת את שניכם"). אני את האמת שלי יודעת. גם הבן יודע. מעריך את העבודה הקשה, הבכי והעלבון שקיבלתי ממך. זה נגמר. אין תירוצים. מספיק. תרפי. די.