פתטית!

[רוצה מאד]

פתטית!

מהרגע שהתחלנו לצאת,החלטת שתעשי הכל ע"מ לקשור אותו חזרה אליך, לסינור שאף פעם לא היה לך. את לא יודעת לבשל, נראית נורא- כל כך מוזנחת, שיניים משחירות, שיער שיבה, שמנה מאד- בקושי עולה אלינו את המדרגות. ציפורני רגלים לא מסודרות, עור יבש נראה מהסנדל. איך את יוצאת ככה מהבית? מגעיל להסכל עליך. אז ניסית וניסית ומה קיבלת? חתונה. את עדיין מנסה. זה לא ילך לך. אני שומעת אותו מדבר אליך- כאילו מגרוני וכולי מתמלאת נחת. את מנסה בכח- בכי, שכנועים, נידנודים, "צריך לדבר" על כל שטות,מתחקרת אותו כמו שוטר, משקרת, מנסה בדרך לא דרך. לא יעבוד! את רק עושה הפוך. הוא יודע הכל. המשחקים שלך לא עובדים עליו יותר. נגמר לו. לא כיף לא לדבר איתך. זה לא דו שיח- זו חקירה. היית בבי"ח כי שכחת לכבות את להבת הגז. הוא ישב מולך ומה את עשית? חולת נפש- הוצאת את רגליך אט אט מהשמיכה והתחלת ללטף אותו עם הרגל חשבת שלא נשים לב? משוגעת. גם הליטופים ה"אקראים" נגמרו, אם שמת לב, ממש בהתחלה. זו לא אהבת אם- זו אמא משוגעת שגורמת לבנה שנאה כלפיה, רחמים ותסכול. אז מה אם הבעל ברח? אז מה אם את לבד? זו בחירתך. הודת לא פעם ולא פעמיים שאת לא רוצה חברים. בעיה שלך! הוא לא בעלך. הפתעה- הוא ב ע ל י. אוהב אותי, מאהב אותי. כרגע אני עוד משתדלת להיות אמפטית אליך, מתוך רחמים כמובן, אבל חכי. כשיהיה נכד את תדעי אחרונה- פה גדול- לא משתפים אותך בכלום. את חושבת שיהיה לך יותר טוב? חושבת שתהיה בייביסיטר? שוב- טעות. אני לא סומכת עליך! הבן שלך לא סומך עליך. ניסינו, אני ניסיתי, יזמתי ביקורים, ארוחות, חגים. את אפילו לא עושה אוכל חג. למה שאטרח ואבוא בשביל סלט דלוח ובשר בקר? חג זה מיוחד- לא כלים חד פעמים. גרמת לי לבכות בחג האחרון. רציתי לאמא שלי, שהשוחן אלצה היה מלא כל טוב, צלחות יפות, אוכל חג ואנשים שאנו אוהבים. משחקת אותה "שבת שלום"- צורה לשבת שלך. זה כל כך כפוי, כל כך מזויף. למה? למה שלא תוציאי שוב את האמא שהוא זוכר. הוא לא יודע מה השתנה בך. אל תאשימי אותי. גם זה לא יצליח ולמה? כי נתתי מעצמי המון, באתי, טיפלתי, התקשרתי, דאגתי, יזמתי ומה קיבלתי? כלום. אפילו מתנה לחתונה לא הבאת. אפילו מזל טוב היה לך קשה להגיד. את מתקשרת רק לפלאפון שלו, מתאמת פגישות ע"מ "לראות אותך, לדבר איתך"- על מי את עובדת? לפחות שימי לב למילים שלך. את תמשיכי עם ההצגות שלך ("אוהבת את שניכם"). אני את האמת שלי יודעת. גם הבן יודע. מעריך את העבודה הקשה, הבכי והעלבון שקיבלתי ממך. זה נגמר. אין תירוצים. מספיק. תרפי. די.

 

[Night Light]

כל זמן

שהבן שלה מגבה אותך ורואה אותה כמו שהיא, מצבך טוב.

 

[נויה של 4]

../images/Emo45.gif כתבת מקסים!!!

 

[מנורה]

זה שאת כותבת יפה אין כל ספק

אבל מתוך המילים זועק כאב כעס ועלבון ובאמת נשאלת השאלה האם ניסיתם לברר מדוע היא היגיעה למה שהיגיעה. לי נראה שהיא זקוקה לטיפול כי המצב רק יחמיר

 

[רוצה מאד]

אני יודעת

שהגירושין שלה לא היו בצורה טובה- קורה להרבה- לא תירוץ

לאחר "תחקיר" משפחתי שערכתי- היא החליטה מאז ומתמיד שהיא מקדישה את חייה לילדים ושום דבר אחר לא חשוב- לא אכפת לה שבעלי היה מנתק לה את הטלפון לפעמים, היא כל הזמן סולחת כי "זה מה שאמא עושה"- אותי אמא שלי חינכה שאמא זה בנאדם ואי אפשר להתייחס כעניין מובן מאילו.

ככה טוב לה להראות- גם שבעלי מעיר לה- היא פותרת אותו ב"אין לי כסף"- שטויות.

היא הודיעה שהיא לא רוצה חברים- אז ילדים הם תחליף? לא! ניסיתי. באמת. מכל הלב. הרי לא הרגשתי ככה לפני- כל הבוז שאני חשה כלפיה הוא תוצר של ההתנהגות שלה. שום תירוץ לא מצדיק התנהגות כפייתית כזו. נתתי לה את היד- היא רוצה את כל הגוף. זה לא יקרה. יש גבול לכל אדם, לא? למזלי הרב, בעלי תומך בי מהרגע הראשון ועומד לצידי באשר קורה. אמנם היה קשה לו בהתחלה לראות את כל המניפולציות והשקרים והוא נתן צ'אנס אבל הגיע הזמן ההתפכחות הגיעה גם אליו.

היא מתקשרת לפעמים בלילות ומנתקת. היא לא רוצה טיפול וזה לא יעזור. דברי איתה מצד אחד- יצא מהצד השני. חבל לי על בעלי שלא מבין מה קרה לאמא הבסדר שהוא הכיר וכעת מאוכזב ומתבייש בה.

 

[מנורה]

אי אפשר לשנות אף אחד כל אחד

יכול לשנות את עצמו בלבד. המשיכי להיות כפי שאת רגישה ונעימה זה לא נראה לי פתרון חכם להיות ביצ'ית כשזה ברור שחמותך זקוקה לעזרה היא אישה מתוסכלת מרגישה קורבן ומנסה שתרגישו אשמים. אולי תנסו במקום להעיר להגיד מה אתם מרגישים והיה ולא יהיה שינוי אולי לקבל יעוץ מקצועי כיצד לפעול. נתק מאד כואב וההרגשה שאתם מסתובבים איתה הורסת מבפנים. לא קל אבל חמות לא בוחרים

 

[ניני51]

רוצה מאוד, שלום, אם הייתה לי כלה

כמוך הייתי "מתגרשת" מהבן שלי. ולא הייתי רואה לא אותו ולא אותך לעולמים. את רק נשמעת נפלאה ותומכת ומבינה. אבל באמת את מביאה את הבן שלה לראות כמה שהאמא שלו לא בסדר. פתאום בעלך- הבן שלה, רואה את כל ה"מניפולציות" שאמא שלו עושה לו. פעם זה לא הפריע לו. פעם היא הייתה אמא נהדרת, עד שאת באת והראת לו כמה היא נוראית. נכון יש אמהות שיותר קשורות לבנים שלהם, ויש גם כאלה שכל עולמם זה הילדים. אבל זאת לא סיבה ל"גרש" אותה ממכם. וזה בדיוק מה שאת עושה. מסכן בעלך שצריך לבחור בין אמו לבין אשתו. אבל אולי הוא דוקא נהנה מזה. אני מצטטת אותך "אמנם היה קשה לו בהתחלה לראות את כל המניפולציות והשקרים והוא נתן צ'אנס אבל הגיע הזמן ההתפכחות הגיעה גם אליו. " אין דבר נכון ולא נכון במערכות יחסים. יש מערכות שעובדות ויש מערכות שלא עובדות. המערכת שהייתה לבעלך עם אמו הייתה מערכת טובה, עד שאת הופעת. אני שוב מצטטת אותך "חבל לי על בעלי שלא מבין מה קרה לאמא הבסדר שהוא הכיר וכעת מאוכזב ומתבייש בה. " לצערי את גרמת לבעלך לראות באמו משהו שצריך להתבייש בו. את הראת לו כמה שהיא לא בסדר. כאילו מה? פתחת לו את העיניים? מה קרה? קודם הוא לא תפקד לפני שאת באת? תדעי לך שיש לאשה המון השפעה על ראיית ה"מציאות" של בעלה. הגברים הם עם מאוד פשוט בחשיבה, ולכן לא בעיה לשנות את דרך חשיבתם. זה בסדר אם זה נוגע להרמוניה ביניכם. אבל זה מאוד לא בסדר לנתק את הבן מאמו. את כל הזמן עושה את זה לצערי, ומסכסכת בין בעלך לאמו. אין לי מושג מדוע את עושה את זה. אולי את צריכה להרגיש שבעלך הוא רק שלך? כמו שבעלך היה פעם רק של אמו? אם זה כך אז יש תחרות ביניכן על ליבו של הבן. והוא מאוד "נהנה" מהמצב. כי שתי נשים חשובות נלחמות על תשומת ליבו. איזה כייף לו. לדעתי הוא גם מעודד את המצב. בזה שהוא לא ממתן אותך ביחס לאמו, מבחינה זאת הוא הוא לא נוהג בחוכמה. חמותך היא מסוג הנשים שאם תגרשי אותן דרך הדלת הן תחזורנה דרך החלון. אין להן כבוד עצמי בגרוש, מה שחשוב להן זה שלילדים שלהם יהיה טוב, והיא צריכה לדאוג לזה. לכן אין לה שום כבוד עצמי כשזה מגיע לילדים שלה. היא תעשה הכל, אבל הכל שלבן שלה יהיה טוב. לעולם לא תצליחי להוציא את חמותך מחייך, למרות שאת בתת מודע מאוד רוצה להתפטר ממנה, כי היא מהווה מכשול להכניס את בעלך תחת חסותך לגמרי, גם כן בצורה כפייתית. בעלך בחר לו אשה שמאוד דומה לאמו. כן זאת את. תחשבי על זה ותסיקי מסקנות. את יכולה עדיין להשתנות, את זאת שצריכה ללכת לטיפול, לא חמותך. גזע זקן יכול להשבר ברוח חזקה, בעוד שגזע צעיר מתכופף בקלות ולא נשבר. חמותך היא מבוגרת לטיפול, את עוד צעירה. לכי לטיפול עם בעלך בקשר לחמותך, אחרת לא תוכלי לחיות את חייך בשלווה. לא תוכלי להתפטר מחמותך, לכן את חייבת לקבל אותה כמות שהיא ללא כעסים. וזה דורש טיפול מיקצועי. יספיקו לכם 10 פגישות טיפוליות. החיים שלך יראו אחרת. חמותך תחזור להיות האשה הנפלאה והמסורה כפי שבעלך הכיר אותה לפני שאת הופעת. והיא גם תהיה סבתא מדהימה ומסורה כי אלה הם חייה, כמו שאמרת, אין לה חברים רק משפחה. בהצלחה.

 

[שש שבע]

כל מילה בסלע!!!!!!!!

 

[רוצה מאד]

ניני,

היא הפכה להיות כזו עוד הרבה לפני. את לא יודעת בת כמה אני- מה עברי, בן כמה בעלי- מה עברו- למה לרוץ למסקנות נמהרות ולא נכונות? את יודעת שהיתה לו משהי לפני שברחה כי לא ידעה להתמודד עם זה? למה לא שאלת? אני לא היא. אם את דומה לחמותך- אני מקווה שהיא אשה מדהימה. פעם היה לי חבר עם אמא מהממת

היינו הולכות יחד לשוק, מדברות המון, נפגשות לבד- כמו חברה טובה עם שכל ונסיון של אמא (אוצר!). אני לא "אנטי חמות"- להיפך. יש מקרים שחמות יכולה להיות כאם, לעזור, להיות שם בשבילי ואני שם בשבילה ולזה קיויתי. את מאד טועה. אני לא פתחתי לא את העיניים. הוא מספיק נבון לראות זאת בעצמו והוא עושה את ההחלטות שלו. הוא אדם מאד חכם. מאד אינטלגנט ורגיש לסביבה. אל תשפטי אותו. זו מערכת שהחלה לקרוס כבר מס' שנים, בערך מאז שהוא יצא מהבית ועד היום אני שומעת סיפורים- גם ממנה, גם מהדודה- על מניפולציות שהיתה עושה לו. כשאמרתי שהוא זוכר את האמא שהיתה לו- הכוונה היתה מסיפורי ילדות והתבגרות. לא שנה, שנתיים אחורה. אם את מדמיינת אותי מפטפטת לו באוזן כל היום ו"מטפטפת" עליה- את טועה שוב. חבל. הוא בכלל לא צריך "לבחור"- עצם המחשבה היא מזעזעת ושגויה. מדברי אין שום מסקנה רעה שכזו. להיפך! מה שמעוות זה, שאמא שלו החלה להשוות בפניו את כמות תשומת הלב שנתנת לה מול התשומת לב שנתנת לי. אם זה נראה לך טוב- אולי משהו אצלך לא בריא. אם כזו תלות נראית לך בסדר- אז גם אני לא הייתי רוצה חמות כמוך. מה גם, שהסברתי שלא באתי עם הרגשות שנוצרו לי. הם תוצר (לצערי) של התנהגות מסויימת. אני מקווה שאת לא מלטפת את בניך בצורה שהיא היתה מלטפת אותו. אני מקווה שאת לא מתקשרת לבניך בלילה ומשקרת להם. אני מספיק בוגרת ע"מ לדעת בין טוב לרע ולדעת שדברים משתנים. אם את לא מכבדת את חייהם הפרטיים של ילדים ומצפה שבנך/בתך יעמדו לרשותך כשם שפעם, ברווקותם, היו עושים, אזי אני חושבת שזה מעשה לא הוגן ולא חכם. החיים דינמים. המשפחות שאנו יוצרות בבגרותנו לא מנותקת מההורים, אבל היא עדיין יחידה פרטית (כמו הסמל של אאודי

). מה לעשות שסדר העדיפויות משתנה? לך לא השתנו אף פעם סדר העדיפויות? את נשארת זמינה באותה מידה גם כשהתחתנת וכשנולדו לך ילדיך? בטוחני שלא. האם ההורים קיבלו עדיפות משנית- לא! אבל יש לך משפחה משלך, זוגיות שצריך לטפח וגם העולם הפרטי של כל אחד מאיתנו. אני מקוה שדעתך השתנה כי רצת לשפוט (בניגוד למה שכתבת קודם) וחבל. אני לא צריכה טיפולים. תודה. מה שהיה עוזר לי זה עור מחוספס יותר

 

[ניני51]

רוצה מאוד, אני כותבת בכוונה בצורה

פרובוקטיבית, כדי לעורר תגובות. ואכן זה מצליח. הנה ענית לי בצורה יפה ואינטיליגנטית. אנשים בדרך כלל כועסים עלי. אני כמובן לא כמו החמות שלך. הילדים והנכדים הם לא כל חיי. הם מגיעים אלי פעם בשבוע בשבת ואני משתדלת להגיע אליהם אחרי צהרים אחד באמצע השבוע. אני לא מתערבת בחיי שני ילדי. לשניהם יש זוגיות טובה עם בני זוגם וזה משמח אותי, כי בעיני זה מדד להצלחתי כאם. מצד שני אני גם לא משתדלת יותר מדי לבוא לקראתם חוץ מאשר במשהו גדול באמת. אבל בחיי היום יום, אני מאמינה שכל אחד חייב לעשות את השגיאות שלו. כלתי היא בחורה נחמדה וחביבה, אבל אין לנו דברים משותפים לשיחות. אני משוחחת יותר טוב עם בתי. בתי ובני מבינים אותי יותר טוב. לפעמים בין ילד לילד הוא מצליח לשוחח גם על דברים אחרים מאשר על תינוקות. לשני ילדי יש ראש אינטיליגנטי וכייף לשוחח איתם. כשהיו ילדים תמיד ישבנו לאכול ביחד צהרים ושוחחנו המון. בעלי היה אז בעבודה. לפעמים יוצא לי להיות עם שני ילדי מסעדה. וממש נחמד לנו ביחד, הם לרוב מקניטים אותי בטוב לב, ואני עושה את עצמי נעלבת חחחחחחחח. היחסים בנינו הולכים ומשתפרים עם השנים. לצערי כלתי בפורום כזה בדרך כלל שותקת. כלתי היא אם מאוד טובה ומסורה. הרבה יותר ממני. יש שם משהו שמאוד מוזר לי. המשפחה של הבן שלי אף פעם לא יושבת לאכול ביחד. קודם הילדים אוכלים ואחר כך משכיבים אותם לישון ואחר כך הם אוכלים משהו בשקט. אני חושבת שהם בכלל לא מבשלים לעצמם, רק לילדים. כשהם באים אלינו כולנו אוכלים ביחד ליד השולחן. בקשר למערכת המסובכת בין חמותך לבעלך במישור הגופני. אין אצלינו דבר כזה. אבל יש משפחות שלא רואים בזאת פגם. מה קרה במשך השנים לחמותך שהייתה פעם נפלאה והתדרדרה כל כך? לפי הטלפונים שלה באמצע הלילה יש לה באמת קצת תגובות פראנואידיות. אני לא יודעת מה לייעץ לך, כי השתדלות מצידך לא תשנה את ההתנהגות שלה. זה משהו שהשתבש אצלה. הצעתי היא שלא תשתדלי יותר מדי כי זה לא יעזור. הייתי מייעצת לך לעטות עור של פיל ופחות לרחם עליה, אם את רק יכולה. אבל אמרת שאת לא יכולה. אפילו אני לא הצלחתי להרגיז אותך. את באמת משהו מיוחד.

 

[רוצה מאד]

תודה רבה ../images/Emo140.gif

אני מאמינה בדרך שלי. אני יודעת שאני בנאדם טוב ואם יש משהו שאני דומה לו- אלה הם הורי שהטמיעו בי ערכים למופת. הרגשה חמה ומתוקה עברה בי בתאורי ארוחות הצהרים על ילדיך אז ועכשיו. זה מלבב ומבורך. אמא ואבא הם האהבות הראשונות שלנו ואני מעריכה אם מפרגנת. לשמחתי הרבה, גם בילדותי הייתי יושבת עם אמי, בסופי שבוע עם שני הורי וכיום לפחות פעם בשבוע אנו נפגשים לאכול יחד, באם זה בבית או במסעדה. בעלי מצטרף גם משום שהורי הם אנשי שיחה יפים וקשובים. כיף ונח לדבר איתם-הם צעירים במחשבתם וברוחם ובעלי התקבל לביתם כבן והיחסים בינהם מעוררים קנאה. שמחתי לשמוע איך בעלי אהב את ארוחות הבוקר של יום שבת בביתו דאז עד שיצא מהבית - והכל השתנה. לזכר אז אני מפנקת אותו בארוחת בוקר "שבתית" משודרגת ע"מ שינצור עימו את הזיכרונות הטובים. רק עור של פיל יעזור לי

. ניסינו המון דרכים. היא תמיד מוזמנת לביתנו (אני לא אוסרת על ביקוריה, חלילה!). עד לפני כמה שבועות הייתי מארחת מכל הלב- היום אני לא קמה להכין שתיה. למקרה שאת תוהה מה קרה- היא התקשרה לאמי והביכה אותה בשטויות. עברה את הקו האדום מבחינתי. אני שמה קו אדום בין מעורבות להתערבות. למה הדרדרה? הבינה שלבן יש חיים משלו, חברים, חברות, עבודה מצליחה וכעת משפחה משלו וזוגיות שמבוססת על חברות אמיתי, כנות ואהבה. במקביל אני מאמינה שהגרושין השאירו אותה עזובה ומושפלת- למרות שהיא יכלה להלחם עבור איכות חייה ילדיה והיתה מנצחת- גם אז היא בחרה להוריד את הראש ולהיות האשה הקטנה שאולי הוא יחזור אליה. אני מאחלת לכולנו שנה טובה, יחסים טובים והמון אהבה. תכינו אוכל טוב ועזבו את המתנות- זה לא מה שחשוב בחגים- רק המשפחה.

 

[אסתיהאחד]

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו

והזהרי כי אף פעם אינך יודעת מה יקרה לך עם בעלך והאם את לא תתנהגי בדיוק כמוהעקב כאב הנטישה והבדידות. כמו שאתה שופט אחרים יכול להיות מצב שבאותה בוטת ישפטו אותך

 

[ניני51]

היי רוצה מאוד, אני אכן רואה שאת אדם

טוב ומפרגן למשפחתך היום ומשפחתך בילדותך, אבל משהו צרם לי, ואני מצטת אותך "למה הדרדרה? הבינה שלבן יש חיים משלו, חברים, חברות, עבודה מצליחה וכעת משפחה משלו וזוגיות שמבוססת על חברות אמיתי, כנות ואהבה. במקביל אני מאמינה שהגרושין השאירו אותה עזובה ומושפלת- למרות שהיא יכלה להלחם עבור איכות חייה ילדיה והיתה מנצחת- גם אז היא בחרה להוריד את הראש ולהיות האשה הקטנה שאולי הוא יחזור אליה." לדעתי את לוקחת פה את תפקיד הפסיכולוג השופט והתליין, בזה שאת משווה את חמותך להוריך. חמותך הוכתה מכה קשה כשבעלה עזב אותה. וייתכן שבזה שבעלך נישא לך היא גם מרגישה זנוחה ע"י הבן שלה. היא כנראה אישה תלותית. וקשה לה לחיות לבד. לדעתי את לא אוהבת אנשים תלותיים. אחרת היית עוזרת לה לא להרגיש כל כך זנוחה. את אומרת שהיא בחרה להוריד את הראש. יש המון דברים שהם לא ממש בחירה. הם תוצאה של אופי, ואיך שהיא גדלה בילדותה. אין לאף אחד הרבה בחירות בחיים. היא לא יכולה פתאום להיות בן אדם אחר, כמוך למשל, עצמאית, שיוונית, דעתנית. לדעתי את אפילו בזה לנבכיות שלה. היא באמת לא מסוגלת לעזור לעצמה, וגם פסיכולוג לא היה עוזר לה. היא זקוקה לסביבה תומכת יותר. והכוונה למשפחה ואז תפסיק להתנהג מזור אליכם. אולי במקום להתקיף אותה, תרחמי עליה. כי היא באמת מסכנה.

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo24.gifמילים כדורבנות

 

[אסתיהאחד]

אני עדיין לא רואה את היופי בדברייך|

אני רואה בן עם רגשי נחיתות המתבייש באמו אני רואה אמא אומללה המחפשת קרבה והוא זורק אותה לכלבים. אין רע בזה שאמא מוכנה להקריב עצמה לילדיה לדעתי בושה היא דרך ההסתכלות שלכם על מצבה וההתיחסות לזה לא פלא שהורים זקנים מתאבדים מבדידות ורק שלא להיות לעול על ילדיהם

 

[ניני51]

אני מוכרחה לציין שאת כותבת יפה מאוד

אבל לעניין התוכן. למה את צריכה להשתדל כשאין עבור מי? כל עוד את משתדלת עבור חמותך את נותנת לה כוח. תנסי להיות אדישה. אני הייתי רואה את זה כמשהו חולני אצלה. ואם יש מחלה, אז צריך לטפל אצל רופא. בטח לא להתרגז מזה. לא יזיק לך קצת לקחת משהו מתכונת הביצ'יות. זאת תכונה טובה במצבים כאלה. טוב הלב שלך מזמין ניצול מאנשים חסרי מצפון כמו חמותך.

 

[רותי ים]

זה מאד עצוב

חבל שהיחס בין חמות לכלה הגיע לאן שהגיע ! את צודקת בכל מה שכתבת ואני לא יכולה לדון אותך כי לי אין בעיות כאלו. אבל אני כל הזמן חושבת על חמותך כמה רחמנות עליה ! ורק אל תגידי לי שבעלך הוא בן יחיד כי אז אני ממש אבכה !

 

[רוצה מאד]

אתן מקסימות ../images/Emo140.gif

אני מקווה שאתם בצד שלי ולא עסוקות בלרחם עליה...

דיברנו איתה ושיתפנו אותה ברגשות שלנו. היא החלה לתקוף ולהתגונן. או שהיא מתעלמת או ששבוע זה כיף ואז שוב חזרה כאילו לא היו דברים מעולם. אנחנו לא מנסים לשנות אותה, אנו מנסים להגיע למצב שיהיה לנו כיף לדבר איתה, להיות איתה, להרגיש נח לבקש דברים מבלי שתהיה מזה סצנה, שנרגיש שהיא רגישה לדברים שלנו ולהפסיק לדאוג ל"חיים שלנו גם בנפרד ולא רק כזוג"(לדבריה)- היא מבררת לי על חוגים כל הזמן וחוקרת את בעלי האם יש לו זמן פרטי ומה הוא עושה איתו... קשה לי להיות ביצ'ית ולפגוע. לא אוהבת לפגוע בבני אדם ופעם אחת כשחשבתי שפגעתי בה- הייתי מאוכזבת מעצמי. הוא לא בן יחיד, יש לו עוד 2 אחים ואחות שגם אליהם היא נתפסת אבל פחות. אני מבינה את העבר והמשמעויות שלו, אבל היא בחרה בדרך מסויימת ואף אחד לא צריך לשלם את המחיר. אמא צריכה לדאוג שלבן שלה יהיה טוב במה שהוא בחר ולא שהבן ידאג לטוב של האמא ולדרך שהיא בחרה במודע. לפני מס' שבועות היא עשתה תרגיל מאד לא יפה ולא לרמה, שבעקבותיו בעלי לא רצה לדבר איתה יותר ולא ענה לה לטלפונים. היא התקשרה רצוף לפלא' ולטלפון לפחות 6-7 פעמים ורק בזכותי הוא הרים בסוף. אני לא אשת מלחמה. אני רגישה ואפילו מנסה לפעמים לפתוח דף חלק. יש לי מטען כבד אליה וקשה לי לסלוח מהר ואם שוב יש תעלול- זה חוזר בי אחורה כלא היה. אני תמיד מארחת יפה, אופה, מבשלת, טורחת, אבל גם הסבלנות שלי פוקעת. SORRY

.

 

[אסתיהאחד]

אינך משכנעת אותי שאת אדם טוב

ואני חשה סלידה מהתיחסות בנה אליה. סליחה

 

[אסתיהאחד]

מצטערת אך הרגשתי אמפטיה לחמותך|לב-ש

נכון יש לך את הבן שלה אבל היא לבד ואולי אין לה כסף לטפח את עצמה.ואולי אין לה מצב רוח לשבת או אין לה כסף לקנות מצרכים. זאת האישה שילדה את בעלך האהוב ושמחה לאיד על מצבה.... הגלגל מסתובב ויום אחד תהיי חמות ואינך יודעת מה יהיה מצבך.וילדייך יראו איך כיבדת את אמו של אביהם ואולי ילמדו ממך.... ואת אנה תבואי?