פתח תקווה

[דבר דעה]

הכול אפשרי, זה לא אומר שזה נכון.

 

[שירז7]

צריך קצת אמונה בלב

מדוע אתם נהנים להכחיש אירועים יוצאים מן הכלל שקרו,מן הסתם שדאוד אבו יוסף עלה על הרכבת החיג'אזית,חצה את ירדן,והגיע לדמשק בלי בעיות,ואח"כ רכב בחזרה לעבר ירושלים ובדרך נקלע לאמלבס ופגש יהודים,מה הבעיה? גם את המיתוס שהיו פה ביצות שמעתי כבר כל מיני חכמולוגים שהכחישו זאת. זה ישנו בכתובים,זה עובר מאב לבן וצריך קצת אמונה בלב.

 

[דבר דעה]

זה לא קשור להכחשה.

הענין הוא שכול התשובות האפשריות שעלו לגבי מוצאו של דאוד אבן יוסף הן ספקולציות בלבד. זה בעיקר מפני שאין לנו מידע נוסף לגבי אותה מסורת פתח תיקוואית. באותה מידה הוא יכל להיות יהודי ממוצא אחר, שגרתי יותר, פולין או כורדיסטאן, אך הרפתקן באופיו, שנדד הרחק מביתו, התמקם באחת מארצות המדבר באזור, התאקלם, חיי את מרבית חייו שם, ובאופן חד פעמי נדד לא"י והציג את עצמו בפני אנשי המקום כבדאווי יהודי. זה אפשרי, אך לא נתמך במידע נוסף לכן ספקולציה (אם כי המוצא הפולני הוא פחות סביר). נקודה נוספת. אם מוצאו של דאוד אבן יוסף מחדר מות למה לא ידוע לנו דבר על הסיפור, מקרב יהודי חדר מות? או יהודי תימן? ומה עם יהודי תימן שעלו בעליה הראשונה? האם להם יש מסורות על הסיפור? אם כן, מה הן? אם לא? למה ניתק הנ"ל מגע עמם ולא ניסע ליצור קשר עמם? כרגע, עם המידע הקים (ליתר דיוק, העדר המידע הקים) כול תשובה תהיה בגדר ניחוש. אני אישית סביור שהמסורת אמיתית. ולכן מסקרן אותי מה מסתתר מאחוריה.

 

[שירז7]

לא ספקולציות

יהודה ראב מפ"ת,זה שחרש את החריש הראשון במושבה,פגש אותו פנים אל פנים,והוא מספר את הסיפור,דאוד אבו-יוסף יצא לחפש את סוסתו הגזעית שהיה קשור אליה מאד,ושנגנבה ממנו.ובנדודיו הגיע לאמלבס - היא פתח-תקווה. הזכרתי את תימן וחצר-מוות כסברה כאילו מוצאו משם בגלל שהיה שם ריכוז יהודי גדול,על זה אין לי קבלות,אבל מה שיש בידי ואני מחזיקה בו ברגע זה,הוא ספר היובל למלאת 50 שנה ליסוד פ"ת,בספר הזה נכתבו קורותיהם של ראשוני מייסדיה ובוניה של פ"ת,ובתוכם גם אבו-יוסף, שאחרי שפגש את אחיו היהודים בני אירופה,התנדב להישאר עימהם בפ"ת למשך שנה אחת כדי להגן עליהם מפני הערבים ואח"כ חזר למשפחתו בערב. הספר הודפס בשנת תרפ"ט 1929 אבל מעולם לא יצא לאור ולא הופץ,הוא נגנז. ספר זה נמצא ברשותם של מעטים,ביניהם גם אנוכי, (קיים עוד ספר היובל במלאת 75 שנים לפ"ת שיצא לאור בשנת תשי"ג 1953,הוא הופץ ונמכר בחנויות ספרים,ורבים רכשו אותו.) ובכן בספר הראשון למלאת 50 שנה לפ"ת ישנו פרק שלם על דאוד אבו-יוסף שכתבו אנשים שחיו ביננו או בדור הורינו,הם לא היו מבזבזים פרק שלם על דמות אגדית שמפקפקים בקיומה. הסיבה העיקרית שהספר נגנז הייתה כעסם של מתיישבים ותיקים בפ"ת שבאו אחרי המייסדים הראשונים ושלא הכלילו אותם בכרך הזה,והבטיחו להם להוציא לאור כרך שני,אבל זה לא יצא לפועל,ולכן נגנז גם הכרך הראשון,משהו שקוראים לו מלחמות היהודים.תאר לעצמך מה היה קורה לו היו מדפיסים פרק שלם על דמות וירטואלית במקום על אחד או שניים מהותיקים. גם על זה יש בידי אסמכתא. אתה שואל מדוע יהדות תימן לא יודעת עליו,ובכן אף אחד לא ערך מחקר בקרב יהדות תימן,וגם היו עוד יהודים תימנים שעלו ארצה באותה תקופה כמו בשנים 1909\1882 אם לא שואלים - לא יודעים.

 

[דבר דעה]

אני אסביר שוב, בקצרה.

הסיפור של יהודה ראב מקובל עלי ואני לא חולק עליו. אבל כול הערכה אחרת לגבי דאוד אבן יוסף, מאין הגיע ולאן הלך, היא בגדר ספקולציה כי אין כול מידע נוסף למעט הסיפור של יהודה ראב. אם בספר שלך יש מידע נוסף, אז אדרבא.

 

[שירז7]

עוד נסיון שכנוע

אנחנו לא מצליחים להגיע לעמק השווה,אבל אין דבר,זה עושה את החיים מעניינים יותר,אז אותו הדבר אפשר להגיד על כל דמות אחרת מאותה תקופה,אפילו אירופאית,ובכל זאת על דאוד אבו-יוסף אפילו שהגיע מארץ נחשלת כמו ערב הסעודית,יש לנו מידע רב יותר מאשר על אנשים רבים אחרים שעברו פה בארץ,בחלקם נשארו והתבססו,ובחלקם האחר היו גם כאלה שלא הסתדרו פה וחזרו לארצות מוצאם ונשארו אלמונים ואיש לא יודע דבר עליהם. דרך-אגב עיינתי בעוד פרק בספר הזה,בו מסופר על עוד שומר בשם יעקב בן מימון זרמתי. והוא פותח את הפרק כך: השומרים הראשונים בפ"ת בשנתיים הראשונות להיווסדה היו ארבעה: שלשה יהודים ואחד ערבי. הראשון מהשלשה היה יהודה ראב,השני-יהודי ספרדי מיפו,יעקב מימון,ממשפחת המימונים הספרדית המפורסמת,והשלישי הבדוי היהודי ממדבר ערב,דאוד אבו-יוסף. ושמו מוזכר בנשימה אחת עם איזכור שמותיהם של שני שומרים מהמשפחות המפורסמות והמיוחסות ביותר בארץ,האם זה כבר מזיז אצלך משהו? נוסף לזה אני נאלצת לגלוש לפרטיות שלי,מה שלא התכוונתי לעשות,ובכן סבא שלי חי והסתובב בפ"ת באותם ימים,ומכיוון שסבא שלי נפטר בגיל צעיר ולא זכיתי להכיר אותו,שמעתי את הסיפור מהורי שהם ודאי שמעו ממנו,אז מדוע לא להאמין להם? מכיוון שפלשתי לפרטיותי,ואת הנעשה אין להשיב,אגלה לך שלקראת יום ירושלים שיחול בסוף השבוע,אני רוצה להכניס לפורום עוד סיפור אמיתי מראשית ההתיישבות היהודית בירושלים,גם סיפור זה שמעתי בילדותי מאמי,וכנראה שהתיחסתי לזה באותו אופן שאתה מקבל את סיפורו של דאוד אבו-יוסף,עד שמישהו מהמשפחה עלה לירושלים,ישב בארכיון הציוני,נבר במסמכים,וגילה את הסיפור הזה במסמך של ממשלת המנדט,בדיוק כפי שסיפרה לי אמי בילדותי.

 

[יעל בוגין]

שירז, ספרי את הסיפור

יהיה מעניין לדעת ולהכיר משהו שלא הכרנו קודם.

 

[שירז7]

עדות בפני ועדת חקירה

לאחר פרעות תרפ"ט הקים חבר הלאומים בארץ ועדת חקירה שבראשה עמד סר וולטר שאו הידועה כ"ועדת שאו" או "ועדת הכותל", וזאת לאחר סדרה ארוכה ועקובה מדם של פרעות שנעשו ע"י כנופיות ערבים מוסתות ומצוידות במקלות,גרזינים וסכינים, הם פעלו ע"י הכותל המערבי ובשכונות ירושלמיות מרוחקות מהמרכז,ומשם התפשטו המהומות לחברון בה נרצחו 67 גברים נשים וילדים. הערבים טענו בפניה שהכותל שייך להם ואסור ליהודים להתפלל שם,והיהודים טענו ההפך שהכותל הוא שריד מבית המקדש ושייך לעם היהודי. במהלך הדיונים הוזמנו עדים,אחד מהם היה יוסף בן עקיבא גודשמידט,אחיה של סבתא שלי דינה, הוא הציג את עצמו בפני הלורד ארליי שחקר אותו,כ"יוסל קיבעס"(בנו של עקיבא) וכך הוא מופיע במסמכים הכתובים אנגלית. הוא העיד שבשנת 1894-95 ריצף את סמטת הכותל המערבי,ולעדותו היה משקל רב כדי להטות את הכף לטובת היהודים,והם הורשו להתפלל שם ,ועשו זאת עד מלחמת תש"ח כמעט באין מפריע. אני כתבתי על אירוע זה ששמעתי מאמי במסגרת זכרונות משפחתנו שנמצאת בארץ כ-160 שנה,ובעקבות זאת עלה בן-דודי עו"ד אברהם אמיתי,נכדו של ר' יוסל קיבעס לירושלים,לארכיון הציוני וגילה שם את המסמכים מועדת החקירה הנוגעים לסבא שלו. על קיר ביתו של עו"ד אמיתי תלוי ציור של סבא שלו,שצוייר בידי הפסלת והציירת בתיה לישנסקי שכנראה הייתה נוכחת באולם בית המשפט והתרשמה מהזקן ומעדותו. להלן עדותו של העד הנ"ל בתרגום מאנגלית לעברית PALESTINE COMMISSION ON THE DISTURBANCES OF AUGUST 1929 אני הח"מ יוסף בן עקיבא גודשמיט, תושב ירושלמי,יליד ירושלים, בן 70 שנה,הנני מוסר את הפרטים הידועים לי בענין הכתל המערבי: אני זוכר לפני 40-35 שנה כשנרצפה על ידי הרצפה ע"י הכתל הקיימת עכשו. מקודם היתה הרצפה מבלטות דקות מאבן דקה ויפה כמו שיש אבל לא חזקה. כשהתחילו לתקן את רצוף הרחובות בכל העיר העתיקה - עשו קודם את התעול (תעלות השופכין)וזה נמשך 3-2 שנים עד שהגיעו אל הכתל המערבי.כשהגיעו אל הכתל המערבי עקרו את הרצפה וחפרו תעלת שופכין ובנו אותה מאבנים, כשראיתי את זאת התחלתי לצעוק והתנגדתי להעברת התעלה דרך כל ארך הכתל. הלכתי אל שני אנשים שהיו הגדולים בירושלים,והם ר' זלמן בר' נחום המנוח וגם ה' יצחק רוקח המנוח,אני עם שנים האחרונים שהיו גדולי העיר,הלכנו אל הכתל וראינו את התעלה. הם החליטו ללכת אל ראש העיריה סלים אפנדי אל חוסיני. הלכנו כלנו אל סלים אפנדי חוסיני וטענו,כיצד יתכן שבמקום קדוש ליהודים יסדרו תעלת שופכין ותחת רגלי המתפללים תהא קיימת תעלה? סלים אפנדי חוסיני ראש העיריה נתן צו תיכף לשבור את התעלה. ושברו את התעלה.למחרת הלכנו עוד פעם אל ראש העיריה והודינו לו על הצו שלו, ושאלנו אותו בדבר הרצפה מה דעתו, כיצד הוא רוצה לרצף ובאיזה מין אבנים? הוא השיב: באבנים פשוטות כמו כל הרחובות.אמרנו לו: לא יפה בשביל העולם שבמקום קדוש כזה תהיה רצפה מאבנים פשוטות. על זה השיב סלים אפנדי כדברים הללו:אתם מתפללים שם וזה משמש לכם בית-הכנסת ושאנחנו ניתן את הוצאות הרצוף. אנחנו (העיריה) לא נוציא כסף בשביל זה.אם אתם רוצים תביאו מרצפות משלכם כרצונכם ותעשו כאות נפשכם. ה"ה רוקח ור' זלמן הנ"ל שלחו אותי לבית-לחם לקנות בלטות בשביל הרצפה.הלכתי לבית-לחם והבאתי משם בלטות ואלו הן שנמצאות עכשיו על המקום. כאשר הבאתי את הבלטות, סלים אפנדי חוסיני קרא לה"ה רוקח וזלמן בר' נחום ואמר להם: אם אתם מרצפים את הרצפה בעצמכם הרי דרוש לכם רשיון מאת הממשלה. שנים האחרונים הגישו בקשה אל הפח'ה והפח'ה עשה עליה את הערות הדרושות והבקשה הועברה אל העיריה,והעיריה נתנה את הרשיון הדרוש. הכסף שהיה דרוש לתשלום מחיר האבנים ושכר העבודה ניתן מאת היהודים,הן אנשים פרטיים והן הכוללים. אני הייתי שמש בחברה קדישא והייתי קונה אבנים בשביל מצבות,ולכן נמסרה לידי קנית אבנים.אבני בית-לחם חזקות מאד ולכן בחרתי באלו. אני הייתי מבקר את הכתל המערבי לפעמים קרובות ותכופות מאד. בעת עצירת גשמים היו יוצאים אל הכתל ואמרו סליחות ותקעו בשופר,בעת מחלות או גזרות על היהודים בחו"ל היו מתפללים ע"י הכתל. בית הקאדי היה על גבי המחכמה והוא וגם כל חברי המחכמת היו שומעים משם את קול השופר והתפילה של תקון חצות,ומעולם לא הפריעו ולא מיחו. מים הייתי רואה תמיד ע"י הכתל,במים השתמשו בשביל רחיצת הידיים לצרכי הכהנים שעלו על הדוכן לברך את הקהל. ספסלים ארוכים הייתי רואה תמיד ע"י הכתל ותמיד היו מכניסים את הספסלים לחצר הסמוכה למשך הלילה.

 

[האייל הקורא]

שירז

כאחד שמתעסק בהיסטוריה (של האזור)...הפקפוק הוא על בסיס אישי אלא על ניסיון לראות עד כמה הסיפור הוא אמין אישית אני מאמין לכל מה שכתבת אני נאלץ דבר ראשון לפקפק בכל סיפור עד שיוכח אחרת ... היות ועבודת ההיסטוריון היא כמו עבודה של בלש לנסות ולהגיע לחקר האמת ולא כל מה שצץ על פני השטח הוא האמת ... אישית אני אשמח לשמוע את הסיפור המשפחתי שלך על ירושלים

 

[דבר דעה]

שירז, כבר אמרתי חזור ואמור,

אני מקבל את סיפורו של יהודה ראב על דאוד אבן יוסף. אני לא אומר שלא היה אדם כזה ששמר בפתח תקוה.

 

[שירז7]

ובכן היה אדם כזה ששמר בפ"ת.

השבח לאל, הצלחנו לגאול את השומר הגיבור דאוד אבו-יוסף מהגורל שאיים עליו להיות כוכב בסדרות פעולה כמו "פרשי-הגליל",אפשר היה גם לשבץ אותו ב"חסמבה" או "הרי-פוטר", ולהחזירו לפנתיאון הלאומי של החלוצים,החולמים והלוחמים וכל גיבורי החיל.