ראשית בבקשה, בשמחה ../images/Emo13.gif
שנית, עוד שתי הערות: אם ממילא תוכלי לגמור את הקשר רק בעוד כמה חודשים, את תלויה בגורם חיצוני. זה נותן לך אופציה פשוט לשבת ולחכות, דוקא מתוך ידיעה שמה שקורה כרגע הוא לא נורא, כי הוא אולי יגמר בעוד כמה חודשים. לפעמים דוקא 'זמניות' מאפשרת להיות מפוייסים יותר עם הקשיים. חוץ מזה אני רוצה לחדד נקודה: את מצביעה על חוסר התקשורת בינייכם כ'בעיה העיקרית'. הצורך בתקשורת מסוג מסויים, או בתקשורת בעלת אופי מסויים, שונה בדרך כלל בין בני זוג בדיוק כמו צרכים אחרים. בדיוק כמו שלפעמים אחד מבני הזוג רוצה לישון עם חלון פתוח בגלל האוויר והשני רוצה חלון סגור בגלל השקט, ובדיוק כמו שיש אנשים שרוצים לבלות את כל זמנם עם בן הזוג ויש כאלו שמעדיפים לבלות בלעדיו יותר או פחות, גם בעניין התקשורת, הצרכים שונים, וצריך להתפשר. ארחיק ואומר, שבהכללה גסה (וכן, אני יודעת שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל, והכללות נכונות רק לרוב מהמקרים) נשים זקוקות יותר מגברים לסוג תקשורת 'כזה' כלומר לשיחות עם בן זוגן על טיב יחסיהם. גברים זקוקים לכך פחות. (כמובן שזה לא ממש משנה. מה שחשוב ביחסים שלכם הוא מה הצרכים שלך ושלו, ולא מה קורה 'בדרך כלל'). לא ברור לי אם את מדברת על 'תקשורת' בינייכם כמטרה כשלעצמה כחלק מהקשר, או כאמצעי לפתרון בעיות. אם את מתייחסת לשיחות כאמצעי ל'תיקון', תביאי בחשבון שאולי העובדה שהוא לא מעוניין כמוך בשיחות יחסינו לאן, לא בהכרח מצביעה על כך שהוא לא מעוניין לשנות. יתכן שפשוט זה אמצעי שקשה לו להעזר בו. אם את מתייחסת לשיחות כחלק הכרחי מן הקשר, והקשר בעייתי בעינייך בעיקר כי השיחות הללו לא מתקיימות כרצונך, רק שימי לב, שזה לא ברור מאליו ששיחות כאלו מוכרחות להיות חלק מקשר זוגי טוב. (אולי הן כן חייבות להיות חלק מקשר שלך). במקרה כזה כמובן, כמו בכל נושא אחר בו יש לבני הזוג צרכים וציפיות שונים מן הקשר, צריך להחליט כמה מוכנים לוותר ומה קשה מדי. זהו, ושוב בהצלחה
שנית, עוד שתי הערות: אם ממילא תוכלי לגמור את הקשר רק בעוד כמה חודשים, את תלויה בגורם חיצוני. זה נותן לך אופציה פשוט לשבת ולחכות, דוקא מתוך ידיעה שמה שקורה כרגע הוא לא נורא, כי הוא אולי יגמר בעוד כמה חודשים. לפעמים דוקא 'זמניות' מאפשרת להיות מפוייסים יותר עם הקשיים. חוץ מזה אני רוצה לחדד נקודה: את מצביעה על חוסר התקשורת בינייכם כ'בעיה העיקרית'. הצורך בתקשורת מסוג מסויים, או בתקשורת בעלת אופי מסויים, שונה בדרך כלל בין בני זוג בדיוק כמו צרכים אחרים. בדיוק כמו שלפעמים אחד מבני הזוג רוצה לישון עם חלון פתוח בגלל האוויר והשני רוצה חלון סגור בגלל השקט, ובדיוק כמו שיש אנשים שרוצים לבלות את כל זמנם עם בן הזוג ויש כאלו שמעדיפים לבלות בלעדיו יותר או פחות, גם בעניין התקשורת, הצרכים שונים, וצריך להתפשר. ארחיק ואומר, שבהכללה גסה (וכן, אני יודעת שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל, והכללות נכונות רק לרוב מהמקרים) נשים זקוקות יותר מגברים לסוג תקשורת 'כזה' כלומר לשיחות עם בן זוגן על טיב יחסיהם. גברים זקוקים לכך פחות. (כמובן שזה לא ממש משנה. מה שחשוב ביחסים שלכם הוא מה הצרכים שלך ושלו, ולא מה קורה 'בדרך כלל'). לא ברור לי אם את מדברת על 'תקשורת' בינייכם כמטרה כשלעצמה כחלק מהקשר, או כאמצעי לפתרון בעיות. אם את מתייחסת לשיחות כאמצעי ל'תיקון', תביאי בחשבון שאולי העובדה שהוא לא מעוניין כמוך בשיחות יחסינו לאן, לא בהכרח מצביעה על כך שהוא לא מעוניין לשנות. יתכן שפשוט זה אמצעי שקשה לו להעזר בו. אם את מתייחסת לשיחות כחלק הכרחי מן הקשר, והקשר בעייתי בעינייך בעיקר כי השיחות הללו לא מתקיימות כרצונך, רק שימי לב, שזה לא ברור מאליו ששיחות כאלו מוכרחות להיות חלק מקשר זוגי טוב. (אולי הן כן חייבות להיות חלק מקשר שלך). במקרה כזה כמובן, כמו בכל נושא אחר בו יש לבני הזוג צרכים וציפיות שונים מן הקשר, צריך להחליט כמה מוכנים לוותר ומה קשה מדי. זהו, ושוב בהצלחה