פתאום נדמה לך.....

[jinjer121]

פתאום נדמה לך.....

שכולם סביבך מאושרים. פתאום נדמה לך, שהנשים כולן נישאות על כפיים והגברים כולם יודעים לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון. פתאום נדמה לך שכולן התחתנו בגיל המתאים, עם האדם המתאים, מתוך בחירה אמיתית ושיקול דעת נבון. ורק את תקועה בזוגיות הזו שאת לא יודעת להגדיר, בכאוס הזה שמלווה אותך כבר כ"כ הרבה זמן, עם האדם הזה שפעם חשבת שאת אוהבת והיום את כבר לא בטוחה. אותו אחד שהיום רוצה לפרק, להתגרש, לעזוב אותך מחד; ולא עושה דבר בכיוון, לא עוזב, לא פותח בהליך, יוזם איתך סקס כמעט כל לילה, מגניב נשיקות וחיבוקים ואפילו מעט קנאה מאידך; אבל לא שוכח לשים כל הזמן את הדברים בפוזיציה של "הכי טוב שניפרד, אני רוצה להיפרד, זו את שלא רוצה לכן איני עושה דבר. אני מחכה שתגידי כן". אבל "כן" אומרים ל"האם תינשאי לי?" לא ל"האם תתגרשי ממני?" לא? ואת תוהה לאן את לוקחת את הזוגיות הזו. לייעוץ? בשום פנים ואופן ("אני לא זקוק למישהו שיגיד לי איך לנהל את חיי"). לשיחות איתו על המצב? אין מצב.... זה הרי תמיד נגמר ב"רגע! אז מה בעצם את רוצה? להתגרש? נתגרש! הרי אמרתי לך שזה מה שאנחנו צריכים!" לסופ"ש זוגי שאולי יקרב? גם שם היית. ואת רוצה לצרוח: "די!!!" ובעצם, די למה? לזוגיות? לטירוף? לחוסר הוודאות? לדמעות? כן, כן, כן וכן. עד כאן, תמצית חיי בחודשים האחרונים. זוגיות במשבר, משבר בזוגיות - בהחלט. האם אעבור מכאן לפורום "נשואים נשואות" או "גרושים גרושות"? אינני יודעת עדיין. אני רק יודעת שהזמן שעובר מחזק אותי יותר ויותר וגם זה משהו, לא? ובכל מקרה, כמובן, תודה על ה"הקשבה".

 

[שלמהאחד]

כן , די!!!

 

[seeyou]

פתאום נדמה לך !../images/Emo140.gif

שרק את תקועה בזוגיות !! בגדול בני אדם מחולקים לשלוש קבוצות -אנשים שיספרו שאצלם הכל בסדר,טוב... -אנשים שלרוב לא טוב להם ולא חשוב על מה מדובר-מרגישים שסתם דופקים אותם -אנשים שלוקחים מהחיים מה שמתאים להם,במצב מסויים,בזמן נתון... את כותבת בצורה פילוסופית ולכן התשובה שלי קצת פילוסופית לכולנו יש מטרות בחיים ובטוח שגם במערכת נשואים רצוי להגשים כמה שיותר אבל בדעה צלולה שאי אפשר הכל. שני אנשים יושנים באותה מיטה ולכול אחד חלומו האישי...לכן אם נבין שלא ניתן לשנות את האדם השני החיים בצוותא יהיו יותר נעימים. אומרים שיותר קל להמנע ממחלה מאשר לטפל בה גם בזוגיות יש מיליונים של אי התאמות...מדובר ב שני אנשים זרים!!! אשר מחליטים ללכת ביחד למטרה משותפת If a small problem is overlooked, it could develop into a big disaster as ant can multiple making tunnels in the dam to allow water soak in and consequently bring it to a collapse If a problem can be solved, there is no need to worry about it;If a problem can't be solved, there is no use to worry about it If you don't like something, change it. If you can't change it, change your attitude. Don't complain.- - Maya Angelou המשך יום נעים יוסי נ.ב גבר דומה ליהלום חומר גלם ערכו נקבע על ידי המלטש(האישה!)

 

[jinjer121]

יוסי

"מדובר בשני אנשים שונים אשר מחליטים ללכת ביחד למטרה משותפת". בהחלט נכון, אבל לאחר כ"כ שנות נישואים (קצת יותר מעשור), כבר לא מדובר בשני אנשים כ"כ זרים ושונים, לדעתי. אני חושבת שאני לא מנסה לשנות אותו, אני חושבת שניסיתי לשנות אותי, אבל את כל זה רק אני חושבת. אי אפשר לדעת מה הוא באמת חושב כי מסריו סותרים. ולשיחה עמוקה ואמיתית לא ניתן להגיע איתו. כמו שאמרתי - המשבר גדול, ההחלטה קשה ובאמת נדמה לי שרק אני תקועה בזוגיות המעיקה הזו (אני יודעת שלא, אבל נדמה לי וזהו.....) תודה!

 

[seeyou]

גם אחרי 50 שנה-זרים ושונים!../images/Emo24.gif

ה-DNA של אף אחד לא משתנה! אנו משתנים בציר הזמן,כול אחד במסלול שלו,בקצב שלו... סליחה עדיין לא ברור לי למה את מתכוונת כאשר את טוענת "תקועה בזוגיות המעיקה " 101% (!!!) מכלל הנשים מרגישות בצדק או לא אותו דבר... לפעמים זה בגלל ההורמוניים. את מכירה את השיטה של שיכנוע העצמית? כאשר אני הייתי ב-DAWN מסיבה כזו או אחרת הייתי מדקלם לעצי ,מספר פעמים ביום: Day by day in every way I'm better and better מוזר,אבל הרבה פעמים זה עזר... יוסי

 

[jinjer121]

101% מהנשים מרגישות

בצדק או לא, אותו הדבר? וואו! תרשה לי לא להתחבר למשפט הזה. אני לא מרגישה ככה כל שנות נישואי, אלא רק בחודשים האחרונים וזה בגלל משבר באמת רציני ועמוק שעובר עלינו. אני לא מרגישה מקופחת, אלא באמת מרגישה תקועה. לא יודעת מה אני רוצה ומה לא רוצה. הורמונים? נו, באמת! אתה מצייר את המצב כאילו אנו הנשים, אף פעם לא מרוצות משום דבר ועל הכל יש לנו תלונות. אני מאוד חולקת עליך. מטבעי אני טיפוס אופטימי, מנסה לראות תמיד, אבל תמיד, את חצי הכוס המלאה, משתדלת לשנן לעצמי שאם התעוררתי בבוקר, אני בריאה ועומדת על שתי רגלי - אשרי וטוב לי. ואתה יודע מה? אני מכירה עוד נשים כמוני. במקרה שלי הפרטי - הבעיה העיקרית היא בצד השני (קדימה, ריקושטים.....). הבעיה המשנית היא בי, שאני לא מסוגלת להחליט ולעשות את הצעד המתבקש. ד"א - זה ממש לא מוזר שהמשפט שאתה משנן לעצמך מדי פעם עוזר. אני מאמינה גדולה בשכנוע עצמי.

 

[המיתבונן]

השכנוע העצמי

די נמאס לי, הלכתי בעצם זחלתי, ולא סתם זחלתי אלא בזחילה אינדיאנית, על גחוני, אט אט, לא בין שיחים, אלא ברחוב, על המדרכה, זחלתי ולא היה איכפת לי שכל ההולכים ושבים מביטים בי, מתגודדים סביבי, מנסים לפענח את מעשיי, ומדוע אני כה זוחל. וכשהיפנו אלי את השאלה, מתוך רצון טוב לעזור לי, השיבותי זה עניין של שיכנוע עצמי, שאלו אותי- במה אתה משוכנע? השיבותי, בסוף דרכי כבר לא אסבול. שאל אותי אחד- ממה אתה סובל, ביקשתי אותו שיקרב את ראשו, הוא התכופף, לחשתי לו לאוזנו, ובלי להסס, החל זוחל אף הוא על ידי, ראהו איש אחר, גם לאוזנו לחשתי, גם הוא החל זוחל , וכך החלו זוחלים איתי, תושבי העיר, גם אלו אשר מבקרים בעיר, זחלנו וזחלנו כולנו משוכנעים. הגענו עד לרחבה, בפתח הרחבה יצאו אלינו עובדי המקום, בא אלי נציג וועד העובדים, הביט בנו משתומם, על הרחבה, על גרם המדרגות, כולנו שכובים על ארץ, חבולים , שותתי דם מסריטות האספלט, הביט ממרום עמידתו, ביקשתיו שיקרב אל אוזני, ובלחישה, ביקשתיו שיקרא למנהל, הלך ובא חזרה בלווית המנהל. זה האחרון, קרב אלי לחשתי לו לאוזנו, הוא קם, הביט בכולנו השוכבים על ארץ, מבטו משתומם, גבותיו אל-על, אמר לי , בקול רם- אותי לא שכנעת. אמרתי לו- אבל את עצמי שכנעתי. אמר לי- זה לא משכנע כלל שאת עצמך שכנעת, את המינוס בבנק לא שכנעת אותי למחוק. קמנו כולנו, החילונו כהמון סוער זועקים- אבל השתכנענו השתכנענו..... נכנס מנהל הבנק לא פנים הבנק, נכנסו גם עובדיו, סגרו אחריהם את הדלת, שהמיזוג לא יברח החוצה, נשארנו אנו על רצפת רחבת המדרכה, עומדים, שותקים, ולפתע הבינותי- כולם מביטים בי במבטים מאשימים- טוב, חברה!!! זה בסך הכל שיכנוע עצמי, אל תעשו מזה עניין!!! מילמלתי בנימה מתנצלת, נכנסתי לבנק, לקחתי מספר מהמתקן אשר בצד, עמדתי בתור שבין שני החבלים, וכשהגיע תורי, הוצאתי מכיסי את המזומנים, כיסיתי את המינוס, וחזרתי הבייתה. לפחות ניסיתי מלמלתי לעצמי.

 

[seeyou]

את המינוס בבנק לא שכנעת אותי למחוק

לא מזמן מחקו חובות של הקיבוצים! כל שנה מוחקים בבנק חובות אבודים-אך לא לבודדים אם באמת תצליח לארגן מצב של זחילה כאשר "כול תושבי העיר,אזרחי המדינה, גם אלו אשר מבקרים בה, יזחלנו כנגד מדיניות הבנקים זה כן יעזור למחוק את המינוס! אבי היה אומר אל תישן אם אתה חייב 10000 ש' KCBE אבל אם החוב שלך עובר את המיליון-תישן טוב,אחרים שנתנו את הכסף שלא ישנו! תמיד תגנוב מספיק על מנת שתוכל לשלם לעו"ד הטוב ביותר לצאת זכאי! יוסי

 

[meshi4]

../images/Emo45.gif

שני אנשים זרים שמחליטים ללכת למטרה משותפת כל כך התחברתי למשפט הזה-אתה לא מתאר לעצמך. המשמעות של-זריםבגילי מאוד חזקה.בשונה משנות ה-20 שאז המטרה ברורה יותר.

 

[איש המערות]

הדשא של השכן ירוק יותר

וכך כנראה אומר גם השכן על הדשא שלך... לגופו של עניין, חשוב להבין מה משרת הדפוס שאת מתארת אצל בעלך. נראה שמצד אחד הוא מאד חושש ל"מעמדו" אצלך ומכאן כל היוזמות לקרבה, אבל מאידך הוא מפתח הגנה מפני דחייה שלך על ידי הקדמת תרופה למכה ודיבור על גירושין כרצון שלך אבל ביוזמה שלו. לדעתי חשוב שתלבנו ממה בעלך פוחד ומדוע. אולי "משבר גיל" כזה או אחר? בהצלחה.

 

[jinjer121]

נתת לי המון חומר למחשבה

הוא בהחלט חושש ל"מעמדו" אצלי ומכאן נובעת התנהגותו, ובהחלט ניתן לשייך את זה למשבר גיל, לדעתי, אולם נושא הליבון הוא הבעייתי. לא ניתן בשום פנים ואופן להגיע איתו לשיחת הבהרה, שיחה ש"תיגע" היכן שצריך משום שהוא ישר עובר לעמדת התגוננות ובמקביל תקיפה. לא סובל ביקורת (כולנו, לא?) ולא מוכן להודות שאולי משהו גם בו לא ממש בסדר ושאולי צריך לתקן. בקיצור - דד אנד לדעתי.

 

[איש המערות]

אולי לא את באופן ישיר צריכה ללבן

יכול להיות שאם את עצמך תנסי "ללבן" איתו מה עובר עליו הוא לא ירגיש בנוח אלא כילד ננזף (סתם שאלה של ניחוש פרוע - את מורה במקרה?). אולי צד שלישי, קרוב מספיק אבל אובייקטיבי, נייטרלי ואמין יהיה זה שיציע את עזרתו (אולי את יכולה "לבשל" הצעה כזו, אבל בתנאי שלאחר הבישול תכבדי את הדיסקרטיות שלו ולא תבקשי לדעת פרטים על תוכן השיחות). אם את רוצה לדבר איתו ישירות, אל תדברי איתו על מה שלא בסדר אצלו אלא על מה שאת היית רוצה בקשר, על התיסכול שלך שאינך יודעת איך להגיע לכך ועל זה שאת צריכה את עזרתו כי את לבדך לא יודעת איך לשפר. בקיצור - ותרי על שליטה ונסי לתת לו את עמדת הכח. דברי על ייעוץ כאופציה לחוות דעת נוספת ולא כעל "תיקון" שלו. בהצלחה.

 

[jinjer121]

../images/Emo6.gif

הצחיק אותי מאוד הקטע עם המורה. לא, אני ממש לא מורה (גם לא אוהבת את המקצוע). אבל אולי יש משהו בסגנון שלי שמעט מטיף, מעט מתלהב ונסחף. יכול להיות. אין ספק שגורם שלישי יכול לחולל פלאים לדעתי, אבל כמו שאמרתי - הוא לא מוכן בשום פנים ואופן, וכל נסיונותי לארגן מישהו מהמשפחה, שינסה לדבר איתו או ללוות אותו בתקופה הזו - אפשר לומר שנכשלו. חבל לי, חבל לי מאוד שרק בגלל תקשורת לקויה אנחנו כנראה עומדים לפני פרידה שהיא אולי נמנעת, אבל צריך רצון של יותר מצד אחד להשקיע ולעבוד על מנת שהדברים יצליחו. בכל מקרה - תודה על ההתיחסות.

 

[איש המערות]

אז נותר לך רק לוותר על שליטה במהלך

מה יש לך כבר להפסיד? אני חוזר על הסיפא של תגובתי הקודמת - "אם את רוצה לדבר איתו ישירות, אל תדברי איתו על מה שלא בסדר אצלו אלא על מה שאת היית רוצה בקשר, על התיסכול שלך שאינך יודעת איך להגיע לכך ועל זה שאת צריכה את עזרתו כי את לבדך לא יודעת איך לשפר. בקיצור - ותרי על שליטה ונסי לתת לו את עמדת הכח. דברי על ייעוץ כאופציה לחוות דעת נוספת ולא כעל "תיקון" שלו."

 

[המשכינה שלום]

הסתכלות פנימה

אחד הכללים הבסיסיים בהצלחת הנישואין היא הסתכלות פנימה ולא החוצה. הכנסת העולם החיצון לתוך הזוגיות שלנו רק תעורר קינאה ויאוש. אין שני בתים שניבנים בצורה דומה. כל אדם הוא מיוחד ואין שני לו וכך גם לגבי בני זוג, אין שני זוגות דומים ולכן כל השוואה שנעשה רק תהרוס את מה שכבר בנינו בעמל רב.

 

[האחות תרזה]

העסק מאוד פשוט...

כפי הנראה, אין ברירה אלא לפעול: א. הזמיני אותו לפגישה במקום נחמד בו ניתן לשוחח בניחותא. ב. העלי את הדברים בצורה הברורה ביותר, תוך ניסיון לא להגיע לעימות. ג. אם לא ניתן להגיע לתחילת תהליך של הבנה וברור מעמיק, הציעי לו פרידה לתקופה מסויימת, לניסיון, ולחשיבה, מנקודת מבט שונה. פשוט, אה?

 

[niva99]

חוסר הודאות.

המוטיב החוזר בפוסט שלך זה אני מול כולם (הזוגיות שלי מול שלהם). אז ככה ,לעולם אין לדעת איך זה באמת אצל כולם.(ב-ד' אמותיהם). אותי באופן אישי מעניין הטריגר שגרם לכל המצב הזה. כדי לדעת האם יש תקווה לתקן. מה שאת חווה עכשיו זה לא סוף הדרך מבחינת מע' היחסים ביניכם. עושה רושם שבעלך לא סגור מספיק בשביל להיות אופרטיבי ולפעול למימוש. הוא נוהג ככלב הנובח אך אינו נושך. הוא מודע היטב לאפקט איום הגירושין לגביך ומנופף בו כבסמרטוט אדום לעיני שור-משהו שאת אומרת או עושה לא נראה לו מיד הוא שולף את הכרטיס האדום שלו כרוצה לומר לך:"אהה,גברת עד כאן"! אם לא תפעלי כרצוני -את אצלי על תנאי-(להלן גירושין). ואני אומרת : איפ יו וואנט שוט ,שוט דונט טואק. ממה שהספקתי להתרשם יש בך הכוחות להתמודד עם "האוצר". מאחלת לך שתגיעי למנוחה ולנחלה.

 

[niva99]

מגיבה כאן

לא הצלחתי לפתוח ההודעה עקב וירוס במחשב. מחכה בכליון עיניים לתקן על מנת לקרא את הודעתך.

 

[ססילי]

סדר בבלאגן

נדמה לי, שכדאי להפריד בין שתי שאלות: 1. את מעוניינת בכלל להשאר איתו ולעבוד על הקשר? או שאת מעדיפה להפרד? (יתכן שבהחלטה הזו מעורבים גם גורמים 'אחרים' כמו ילדים) 2. איך מבצעים את מה שהחלטת, כלומר - מה עושים כדי לעבוד על הזוגיות או לחילופין איך מזיזים את הפרידה. הרושם שלי הוא שלך בעצמך לא ברור אם את רוצה להמשיך את הקשר הזה או להפסיק אותו, ובמידה מסויימת, היית רוצה שהוא יחליט בשביל שניכם. אולי כי עצם ההתלבטות קשה ואין לך תשובה, ואולי כי אם הוא היה בוחר להתגרש, ה'אחריות' לא היתה עליך, ועמה רגשות האשם (כמובן שרגשות אשם אינם קשורים ל'אשמה' בהכרח. לפעמים הם מופיעים במקומות מיותרים.) בשלב הזה, כשאת פוסחת על שני הסעיפין, נדמה לי שקשה מאד לעשות את המאמץ הדרוש לשיפור הקשר. זה דורש התכוונות ומאמץ אמיתי ומלא מצד שניכם. זה לא קורה כשאחד מכם עם רגל אחת בחוץ. אם החלטת שהקשר הזה שווה לך מאמץ, אני רוצה רגע לקחת צעד אחורה ממה שכתבת, ובלי להכיר אותך בכלל, להעיר שהמצב שאת מציגה כאן הוא מאד חד צדדי. ברוב המכריע מאד של היחסים הבעייתיים שאני מכירה, שני הצדדים 'אשמים', שני הצדדים עושים דברים קשים אחד לשני, ושני הצדדים במידה מסויימת אטומים לעמדת הצד השני ומתבצרים בעמדתם. כמו בכל משא ומתן, כדי להתקרב אליו, לא רק הוא צריך לשנות דפוסי התנהגות ומחשבה, אלא גם את. אם את מצפה ששיפור הקשר יהיה מתוך 'להבהיר לו' כמה ואיך הוא לא בסדר - קשה לי להאמין שזה יעבוד. את שולטת בעיקר על החלק שלך. מה את יכולה לשפר בהתנהגות כלפיו? מה הוא אומר לך על איך שאת מתנהגת שנדמה לך שהוא ממציא או שאת לא מקשיבה? אולי אם תלכי צעד (או שניים) לכיוונו, תוכלי משם לקבל ממנו יותר הקשבה גמישות ומוכנות להתאים גם את עצמו. אני לא בטוחה ש'ייעוץ' מתאים לך, יועץ לא יכול לעזור אם שני בני הזוג לא מעוניינים ומסוגלים להעזר בו, ובשביל זה הם צריכים להאמין בו. אבל יועץ לא אמור 'להגיד לך איך לנהל את חייך'. היועץ אמור לתווך בעדינות ואולי להראות לכם מכיוון אובייקטיבי, אחד את הצד של השני. דוקא כאן ביקשת עיצה - מאנשים שלא מכירים אותך ואת בעלך, ששמעו את הסיפור מכיוון אחד בלבד ושאינם מחוייבים לניטרליות, ולכן, לדעתי, לפתרון סכסוכים, עצתם מועילה פחות. (ואולי אני טועה, וביקשת רק אוזן קשבת, וכל מה שאני כותבת עכשיו הוא מיותר?) אם בלב ליבך את מעדיפה להפרד ורק חוששת מהעשיה ואולי דוחה אותה, כדאי לך לדעתי להגיע להכרה שכך הדבר, ולוותר על הציפיה שהוא ידאג לעבודה המלוכלכת. לא כי זה התפקיד שלך בלבד, אלא בגלל שכמו שאת מתארת את המצב, עושה רושם שזה פשוט לא יקרה. כלומר, הוא כפי הנראה, לפחות במצב הנוכחי, לא יקום וילך. אם יש לעשות מעשה, לא נותר לך אלא לעשות אותו בעצמך. כך או כך, אני מקווה שהדברים יתבהרו ותמצאי את הפתרון המתאים

 

[jinjer121]

ואוו! תודה על תשומת הלב

(וגם על החיבוק בסוף). אני אנסה להתייחס להכל: אני לא יודעת אם אני מעוניינת להישאר ולעבוד על הקשר. יש לי תחושה שאני עובדת על הקשר לבד (היום כבר לא, אבל עד לפני חודשיים בערך - בהחלט כן). ניסיתי כל דרך אפשרית (לדעתי), היה מאוד חשוב לי לשמור ולהזין את הקשר ולנסות לשקם ולתקן את השבר. האדישות שבה התקבלו הדברים על ידו, גרמה לי למעין אפאטיה והיום כבר לא איכפת לי להתעורר עם תביעת גירושין בפרצוף. לגבי רגשות האשם - אין לי בנושא הגירושין. אני יכולה לעשות את הצעד הזה, אולם יש משהו שאני לא יכולה לספר עליו שבגינו אני דוחה את הצעד לעוד כמה חודשים, אחרת כבר הייתי בהחלט קמה ועושה (ואפילו רק כדי להתריס, אינני יודעת...). לגבי שינוי דפוסי התנהגות ומחשבה - אני בכוונה נזהרת ולא יוצאת בהצהרות, אולם אני חושבת שאני מנסה. אני בהחלט מנסה להיכנס לתוכי ולבחון את עצמי ומה אני יכולה לתרום לחיזוק הקשר. לא מה הוא צריך לתקן, אלא איך אני יכולה לעשות דברים שיועילו לשנינו. הבעיה העיקרית לדעתי היא חוסר התקשורת בינינו. אני לא מצליחה להגיע איתו לשיחה אמיתית על מהות הקשר ועל מה שנינו מצפים ורוצים. זה תמיד נגמר בזה שהוא רוצה להתגרש, הוא חושב שזה הכי טוב לשנינו, וכל הבלה בלה הזה. מצד שני, כמו שאמרתי, הוא קרוב לאחרונה יותר מתמיד, אפילו מקנא קצת וזה לגיטימי מבחינתי, אולם בהחלט הייתי רוצה לדעת מה עובר לו בראש, למה ההתנהגות הזו לאחרונה, האם זה "כיסוי" למשהו, או שאולי הוא שקל שוב ורוצה לתקן, להתקרב, לנסות. אין לי מושג וחוסר הידיעה משגע אותי. וצריך להכיר אותו כדי לדעת שהוא באמת אחד שאי אפשר לדבר איתו. הוא מרגיש מותקף ומבוקר, ומיד תוקף חזרה. (אני מקווה שהתשובה שלי מסודרת, פשוט קשה לי לתמצת את מה שיכול לקחת לי חמישה עמודים לפחות..........) ובכל מקרה - המון תודה!