פשוט עייפה מהם

קטי30

New member
אוהבת אותך אישה../images/Emo25.gif

הרבה כוח יקרתי
 
את יודעת..

אני בדר"כ כשמנסה לענות לאחרים.. לוקחת את עצמי מה ואיך היתי נוהגת.. אבל ככול שאנסה כאן..אני רחוקה מלהבין מצב.. רק ש.. מעבר למרחק הפיזי שלך..מהילדים נוצר עכשיו עוד סוג של מרחק..המחלה שלך וחוסר היכולת רצון נוחות של הילדים להתמודד איתה.. זה קשה כשחיים יחד..זה בטח קשה כפליים..כשהכל מתבצע דרך שיחות ולא קרבה פיזית מוחשית.. לך עם כל הקושי אסור לתת למחלה להרחיק אותך מהם לפחות מהצד שלך.. מבינה שזאת עוד התמודדות נוספת מעבר .. אבל אומרים ש..כשיש אדם חולה במשפחה כל המשפחה עוברת תהליך של אבחנה גילוי והחלמה.. את בקצב יותר מהיר מהם להחלמה.. להם יקח יותר זמן.. תראי את לא ממש קרובה אלהם כדי לנטוע בהם תקווה כמו שאת נוטעת כאן..בנו ולי זה ברור שאת מחלימה.. את לא קרובה אלהם כדי לעזור להם.. וכאן.. מה שלוקח ממך אנגיות להחלים צריך להיות בבמתנה.. לזמן המתאים שלך ושלהם.. אוהבת.. ואת לא ממש יודעת כמה אנרגיות של כח את מעבירה בהתמודדות שלך..
 
תודה על המילים דגנית

חוששת שאת קושרת לי כתרים שאינם שלי. בכל אופן לקחת את הדברים שלך גם. בעצם כל אחד כאן אמר דברים נכונים ... חושבת לסוע לאחי להוואי לכמה זמן אחרי הטיפול השלישי... ואחר כך כבר אעשה חושבים. את הילדים הייתי רוצה להביא בקיץ...שיהיו יותר מחודש אני כבר אהייה בהקרנות..וזה לא נורא כלכך.. מחר מתחילה קורס חדש..ממשיכה לחיות את החיים. תודה דגנית.
 

my sunshine

New member
|חיבוק הביטי

מסביבך, נכון שיש הרבה אנשים שאינם יודעים איך לקבל את מחלתך? כאלה שפתאום מתרחקים, מתעלמים , מדברים על הכל ולא על זה? לאנשים מאוד קשה להתמודד עם מחלה של מכר, כל שכן עם מישהו כל כך קרוב. לכן, אפשר להבין את ילדייך. הם לא באמת יודעים מה לומר, מרגישים שאת לא אומרת הכל אולי אפילו נדמה להם שהסיפורים הרגילים שלהם חסרי משמעות כשאת עוברת דבר כל כך קשה. אני בטוחה שהם אוהבים אותך ודואגים. מציעה לך לשוחח איתם ישירות. לומר את שאת מרגישה ולבקש שיגידו את שעל ליבם. כי את תקבלי את זה. אם לא תדברי, הם לא יידעו כיצד את מרגישה. קשה לעשות את הצעד הראשון, אבל אחריו הדברים ייראו אחרת. מיכלי, מחזקת אותך מכאן, למרות המרחק הרב מחזיקה לך אצבעות לבריאות. המשיכי להיות כמו שאת. את מדהימה.
 
למעלה