פשוט נמאס לי...
בוקר טוב וסליחה על הכותרת הדרמתית אבל זאת התחושה שלי...אין בוקר אחד שאני קמה ואני ממש בסדר...אני לא יכולה לברוח מזה ואני אומרת בלי בושה שהכאבים היומיומים הכניסו אותי לדכאון... אני יודעת שיש אנשים שסובלים יותר ממני אבל זה לא מנחם אותי... בשנתיים האחרונות יש לי בנוסף הר של בעיות (לא קשורות לאנדו'), איתן אני מתמודדת לבד...גם עם האנדו' אני מתמודדת לבד... אני צריכה עידוד כי מי שלא סובלת מזה לא יכול להבין כנראה...יש לי אחלה חברות והורים (הנמצאים בחו''ל) אבל הם לא מצליחים להבין...הם מנסים להבין אך לא מסוגלים עד הסוף... אז סליחה שאני מתלוננת כל הזמן כאן...אני מרגישה ממש נודניקית אבל אני מרגישה שרק כאן יש מי שתבין אותי בלי שאסביר יותר מדי... החלום שלי: לקום בבוקר ולהרגיש טוב...כמו שאמורים להרגיש בגיל 38...להיות מסוגלת לעבוד במרץ ולתת לילדים מה שמגיע להם ופשוט בשביל עצמי להעביר יום בלי כאבים ובלי הרגשת חולי... תודה בנות על האפשרות לפרוק כאן קצת ושוב סליחה ! מאחלת לכולם יום נפלא...
בוקר טוב וסליחה על הכותרת הדרמתית אבל זאת התחושה שלי...אין בוקר אחד שאני קמה ואני ממש בסדר...אני לא יכולה לברוח מזה ואני אומרת בלי בושה שהכאבים היומיומים הכניסו אותי לדכאון... אני יודעת שיש אנשים שסובלים יותר ממני אבל זה לא מנחם אותי... בשנתיים האחרונות יש לי בנוסף הר של בעיות (לא קשורות לאנדו'), איתן אני מתמודדת לבד...גם עם האנדו' אני מתמודדת לבד... אני צריכה עידוד כי מי שלא סובלת מזה לא יכול להבין כנראה...יש לי אחלה חברות והורים (הנמצאים בחו''ל) אבל הם לא מצליחים להבין...הם מנסים להבין אך לא מסוגלים עד הסוף... אז סליחה שאני מתלוננת כל הזמן כאן...אני מרגישה ממש נודניקית אבל אני מרגישה שרק כאן יש מי שתבין אותי בלי שאסביר יותר מדי... החלום שלי: לקום בבוקר ולהרגיש טוב...כמו שאמורים להרגיש בגיל 38...להיות מסוגלת לעבוד במרץ ולתת לילדים מה שמגיע להם ופשוט בשביל עצמי להעביר יום בלי כאבים ובלי הרגשת חולי... תודה בנות על האפשרות לפרוק כאן קצת ושוב סליחה ! מאחלת לכולם יום נפלא...