כבר יותר מדיי זמן לא שקט פה... משתדלים כמה שפחות לראות מהדורות חדשות מיוחדות, משתדלים להיקלע פחות למרכזים הומי אדם, משתדלים לפקוע 7 עיניים מחשש לחפץ לא מזוהה... פחד זו כבר לא מילה, זו דרך חיים... אתמול במקרה ישבתי עם המשפחה לראות את "הראשון בבידור" - אתם יודעים שאני לא אוהבת TV.... - ולפתע, לקראת סיום, מבזק חדשות... לכולנו היה ברור מה הולכים להגיד - עוד פיגוע ירי, עוד מרצחים, עוד נפגעים והגרוע מכל - מתים... - רק שתמיד כולנו מקווים שאמן ולא היו שם אחדי הקרובים... - אז ברגע שהסתיים לו מבזק החדשות - עלה המשפט "בואו נעבור כבר לחו"ל" מספר פעמים... - מה שאני רוצה שיקרה הרבה זמן - ללכת מפה, עם כל האדיאולוגיה, עם כל הימניות שבי, עם הרצון לארץ ישראל השלמה והמאוחדת... - אני כבר לא רואה את עצמי חיה פה חיים נורמלים, מתסכל בכלל להתעורר בבוקר, כי אתה כבר לא יודע אם בסוף היום תחיה או תמות.... ואז כשעזבתי את הסלון לטובת המחשב חברה שלי הודיעה לי שאח של ידיד שלנו נמצא שם... רק שהוא בדיוק התקשר ואמר שהכל בסדר ושלא ידאגו... אבל אז היא שוב הודיעה לי שבחור נוסף שהיא מכירה היה ממש ממש קרוב לאירוע - ואיתו כבר לא הצליחו ליצור קשר... מקווה שבסוף הכל יסתדר ושישוב הבייתה בשלום. לבינתיים אני מרכינה ראש למען כבודם של אלו שאינם עימנו עוד. אני כותבת את המילים האלו וחושבת - עצוב שאני בכלל חושבת שאין לי מה להקים בית בישראל - כמה שיגידו שאני עדיין ילדה, לא מבינה... או אני לא יודעת מה, אני עדיין לא רואה. עצוב. ../images/Emo104.gifעוד יבוא שלום עלינו - ועל כולם!../images/Emo104.gif ליאת.