תמהני עליך מיסטר... מאד!
בוא ננתח ת'עניין. הקרבה עצמית עבור מטרה, ראויה להערכה עצומה, אך תלוי עבור מה... אדם המקדיש את חייו, עבור אידאולוגיה אווילית, אותה ייצר ופיתח לעצמו, מתוך דמיונו הקודח, לא יתכבד בעינינו, להיפך, נבוז לו, לנתב תכונה נפלאה שכזו, למקום כ"כ אווילי? פיגור!! כעת נדון, האם המטרה של "ביטול רצונו מפני רצון קונו", הקיימת לדעתך, אצל אותם "צדיקים אמיתיים", היא מטרה "נעלה" (כהגדרתך...) או מפגרת? ברור שמפגרת, זאת כולנו (?) יודעים כאן בפורום... אין "קונו", וודאי שאין "רצון", השאלה אם בהתאם לנסיבות ולשטיפת המוח, עליהן גדל וחונך אותו "צדיק", הוא בכ"ז ראוי להערכה, או לא? תשובתי היא, לא ולא!! עצם העובדה שאינו קולט את השקר והצביעות, הבערות, הנבזות, הקיימת בדת ובמייצגיה, עצם הנכונות להשליך, לסגף את חייו, עבור התאוריות המגוחכות עליהן חונך, מלמדות על העדר חשיבה, דעה עצמית, טפשות ונאיביות שאין דומה לה... המציאות תוכיח, שגם בענייני דעלמא, אותם אלו המסגפים עצמם עבור קונם, תמימים עד לכאב... רחמים? כן!! הבנה? אוליי הערכה?? למה??? להיפך, דווקא האברכים ה"עובדים" את השם, רק בגלל שמסתכלים עליהם, מוערכים בעיניי פי כמה, הם עמדו על דעתם!! רק שהם "אנוסים". כן, אנוסים כמוני וכמוך... למחצה לשליש ולרביע. ועוד רבר, ידוע לך בטח, המשפט אותו הטביע ר' ברוך מרדכי אזרחי, "המקסימום המתבקש הוא המינימום הנדרש" כך שגם לפי אמונתם, הם סך הכל עושים את המינימום... אלא אם כן, עצם העובדה שהם מאמינים ב"מקסימום המתבקש" ראויה להערכה בעיניך... זה כבר ממש צע"ג, להעריך אמונה כ"כ מטומטמת?