התיש הקדוש
בין המעטים, שהורשה להם להיכנס אל רבי מנדל בימי "הסתגרותו", היה רבי יצחק מוורקי. לאחר שלא היה זמן רב אצל הרבי בא שוב לקוצק, דפק על דלת חדרו של רבי מנדל, נכנס פנימה ובירך אותו: "שלום עליכם, רבי!" "למה אתה קורא לי רבי?" נהם כנגדו הקוצקאי, "הרי אינני רבי. כלום אינך מכיר אותי עוד? הרי אני הנני התיש! התיש הקדוש הנני. כלום אינך זוכר עוד את המעשה?
יהודי אחד זקן אבדה לו בדרך לבית המדרש קופסת הטבק העשויה מקרן התיש.
הוא היה מיילל: 'לא די לנו הגלות והחשכה, והנה אבדה לי אבידה זו. אוי ואבוי לי על אובדן קופסת הטבק העשויה מקרן התיש!'
והנה פגש את התיש הקדוש. התיש הקדוש היה נודד על פני האדמה וראשי קרניו השחורות נשקו את הכוכבים. כששמע את יללתו של היהודי הזקן, הרכין עצמו אליו ואמר:
'חתוך מקרני כמה שנחוץ לך לקופסה'. חתך הזקן כדברו, ועשה לו קופסה ומילא אותה טבק. אחר כך הלך לבית המדרש והציע לכל האנשים סביבו קמצוץ טבק. האנשים הריחו והריחו, וכל מי שהריח קרא: ' מה נהדר הטבק! זה בא לו מן הקופסה. מה נהדרה הקופסה! ומנין היא?' סיפר להם הזקן על דבר התיש הקדוש נדיב הלב. מיד יצאו איש אחרי אחיו אל הרחוב וביקשו את התיש הקדוש. התיש הקדוש נדד על פני האדמה וראשי קרניו השחורות נשקו את הכוכבים. ניגשו אליו איש אחרי אחיו וביקשו רשות לחתוך משהו. פעם אחר פעם הרכין עצמו התיש לפני המבקש. קופסה אחר קופסה נעשתה ונתמלאה טבק. תהילת הקופסאות נתפשטה למרחקים. על כל פסיעה ניגש מבקש אל התיש הקדוש.
נטול קרניים נודד התיש הקדוש על פני האדמה
