מכופף ונועץ
New member
פרשת השבוע - פרשת בא
בשבוע שעבר קראנו פרשת "בא".
ובשבת הקרובה נקרא פרשת "בשלח".
בפרשות אלו יוצאים בני ישראל ממצרים.
וביד רמה.
בפרשת בא אומר הכל יכול למשה "בא אל פרעה"
כששולחים אדם למישהו, אומרים לו לך אליו.
לא אומרים בא, אלא למישהו שאתה רוצה שיבוא איתך.
וכך, אומר הכל יכול למשה, בא איתי אל פרעה.
בא נלך אליו.
ובאמת בכל אחת משלוש המכות הבאות - ארבה, חושך ומכת בכורות - פרעה נשבר ומנסה לנהל משא ומתן עד שנכנע.
אחרי הארבה הוא אומר "מי ומי ההולכים" וכשאומר לו משה כולם הולכים, אומר לו פרעה תשאירו רק את הטף, שאין דרך הטף לעבוד את ה'.
אחרי החושך אומר פרעה "רק צאנכם ובקרכם יוצג", תשאירו משהו שנדע שתחזרו. אומר לו משה, הכל הולך איתנו "לא תשאר פרסה" וגם אתה תיתן בידינו עולות וזבחים. אה, כן, ואנחנו לא חוזרים, חבוב.
אז פרעה כועס, ואומר למשה "לך מעלי" ויותר לא תראה אותי "כי ביום ראותך פני תמות".
ומשה, שניסי ניסים מתרחשים באמצעותו, אומר לו "כן דיברת".
והכתוב מעיד "גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם."
הכל יכול אומר למשה, עוד מכה אחת אביא על פרעה ואז לא רק שיסכים אלא יגרש אתכם.
ואז באה מכת בכורות.
שהיא מכה מופלאה.
בדם החל ובבכורות סיים.
גם מכת דם וגם מכת בכורות הן מכות שלא ניתן להסביר.
צפרדעים, יכולות להתרבות, בייחוד אם שרשרת המזון נפגמה, שהרי הן משריצות ראשנים, לאלפים ולרבבות.
גם כינים, יש במציאות, ולעיתים יש מכות כינים קשות.
גם חיות רעות באות והולכות.
וכך גם מגיפת הדבר. אבעבועות. וברד. וארבה. כל אלו קיימים במציאות. וגם אם הם חריגים מאוד, ניתן לנסות להסבירם.
ואפילו חושך, קיים במציאות. ישנו לילה. ישנם ליקויי מאורות. ישנו אובך קיצוני וסופות חול שאינן מאפשרות לזוע.
אבל מים לא הופכים לדם.
ואין דבר בעולם שיכה דווקא בכורות.
אין הסבר למוות כזה של בכורות דווקא.
ומסביר הכל יכול למשה שמכה זו, לא תיעשה באמצעות משה ומטהו, אלא הוא עצמו יכה מכה זו.
כמו שאנו קוראים בהגדה. אלפי שנים אחר כך.
אני ולא שליח.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל"
למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל.
אפליה פר אקס לאנס.
ועל מנת שלא תקטרג מידת הדין "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה"
ולמה שיעשה הכל יכול אפליה בין ברואיו, בני ישראל והמצריים?
אבל זה מה שהכל יכול רוצה לעשות. הוא רוצה להפלות. הוא בחר בעם. ואותו הפלה מכל העמים.
אז הכל יכול נותן לנו מצוות שנתעסק בהן.
ומהי המצווה הראשונה?
קביעת הלוח העברי.
"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
לכם.
אתם תפעלו על פי חודשים של הירח.
שהרי אלמלא הירח אין מושג של חודש במציאות.
ישנו סיבוב הלבנה שהוא 29 ימים וחצי ועוד קצת, אך זו אינה מגעת (X12) כדי תקופת סיבוב הארץ סביב השמש (365).
ונמצא שחודש אינו מרכיב של זמן בשנה.
ומכאן, בא סידור זמני השנה ומועדיה על פיהם מוסדרים החיים לאורך כל השנה בכל הקשור להוראות התורה, חגים ומועדים.
מה שיורד מן השמיים היא השנה כשלעצמה, כלומר תקופת סיבוב הארץ סביב השמש, אבל הסדרת תקופה זו לחודשים ולמועדים זה תפקיד של עם ישראל והנהגתו.
במילים אחרות - קידוש הזמן עצמו.
ואחרי מכת בכורות
וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.
ואחרי כמה פסוקים
וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
מה זה הארבע מאות שלושים הזה?
זוהי הגזרה שבישר הכל יכול לאברהם אבינו.
אחרי שכרת עימו ברית.
ובזו הלשון.
"ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על-אברם; והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו. יג ויאמר לאברם, ידוע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם--ארבע מאות, שנה. יד וגם את-הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי; ואחרי-כן ייצאו, ברכוש גדול."
ולכן, רגע לפני שיוצאים, מבקש הכל יכול בקשה ממשה.
מבקש.
לא דורש.
מבקש.
הכ
בשבוע שעבר קראנו פרשת "בא".
ובשבת הקרובה נקרא פרשת "בשלח".
בפרשות אלו יוצאים בני ישראל ממצרים.
וביד רמה.
בפרשת בא אומר הכל יכול למשה "בא אל פרעה"
כששולחים אדם למישהו, אומרים לו לך אליו.
לא אומרים בא, אלא למישהו שאתה רוצה שיבוא איתך.
וכך, אומר הכל יכול למשה, בא איתי אל פרעה.
בא נלך אליו.
ובאמת בכל אחת משלוש המכות הבאות - ארבה, חושך ומכת בכורות - פרעה נשבר ומנסה לנהל משא ומתן עד שנכנע.
אחרי הארבה הוא אומר "מי ומי ההולכים" וכשאומר לו משה כולם הולכים, אומר לו פרעה תשאירו רק את הטף, שאין דרך הטף לעבוד את ה'.
אחרי החושך אומר פרעה "רק צאנכם ובקרכם יוצג", תשאירו משהו שנדע שתחזרו. אומר לו משה, הכל הולך איתנו "לא תשאר פרסה" וגם אתה תיתן בידינו עולות וזבחים. אה, כן, ואנחנו לא חוזרים, חבוב.
אז פרעה כועס, ואומר למשה "לך מעלי" ויותר לא תראה אותי "כי ביום ראותך פני תמות".
ומשה, שניסי ניסים מתרחשים באמצעותו, אומר לו "כן דיברת".
והכתוב מעיד "גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם."
הכל יכול אומר למשה, עוד מכה אחת אביא על פרעה ואז לא רק שיסכים אלא יגרש אתכם.
ואז באה מכת בכורות.
שהיא מכה מופלאה.
בדם החל ובבכורות סיים.
גם מכת דם וגם מכת בכורות הן מכות שלא ניתן להסביר.
צפרדעים, יכולות להתרבות, בייחוד אם שרשרת המזון נפגמה, שהרי הן משריצות ראשנים, לאלפים ולרבבות.
גם כינים, יש במציאות, ולעיתים יש מכות כינים קשות.
גם חיות רעות באות והולכות.
וכך גם מגיפת הדבר. אבעבועות. וברד. וארבה. כל אלו קיימים במציאות. וגם אם הם חריגים מאוד, ניתן לנסות להסבירם.
ואפילו חושך, קיים במציאות. ישנו לילה. ישנם ליקויי מאורות. ישנו אובך קיצוני וסופות חול שאינן מאפשרות לזוע.
אבל מים לא הופכים לדם.
ואין דבר בעולם שיכה דווקא בכורות.
אין הסבר למוות כזה של בכורות דווקא.
ומסביר הכל יכול למשה שמכה זו, לא תיעשה באמצעות משה ומטהו, אלא הוא עצמו יכה מכה זו.
כמו שאנו קוראים בהגדה. אלפי שנים אחר כך.
אני ולא שליח.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה: כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל"
למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל.
אפליה פר אקס לאנס.
ועל מנת שלא תקטרג מידת הדין "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה"
ולמה שיעשה הכל יכול אפליה בין ברואיו, בני ישראל והמצריים?
אבל זה מה שהכל יכול רוצה לעשות. הוא רוצה להפלות. הוא בחר בעם. ואותו הפלה מכל העמים.
אז הכל יכול נותן לנו מצוות שנתעסק בהן.
ומהי המצווה הראשונה?
קביעת הלוח העברי.
"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
לכם.
אתם תפעלו על פי חודשים של הירח.
שהרי אלמלא הירח אין מושג של חודש במציאות.
ישנו סיבוב הלבנה שהוא 29 ימים וחצי ועוד קצת, אך זו אינה מגעת (X12) כדי תקופת סיבוב הארץ סביב השמש (365).
ונמצא שחודש אינו מרכיב של זמן בשנה.
ומכאן, בא סידור זמני השנה ומועדיה על פיהם מוסדרים החיים לאורך כל השנה בכל הקשור להוראות התורה, חגים ומועדים.
מה שיורד מן השמיים היא השנה כשלעצמה, כלומר תקופת סיבוב הארץ סביב השמש, אבל הסדרת תקופה זו לחודשים ולמועדים זה תפקיד של עם ישראל והנהגתו.
במילים אחרות - קידוש הזמן עצמו.
ואחרי מכת בכורות
וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.
ואחרי כמה פסוקים
וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
מה זה הארבע מאות שלושים הזה?
זוהי הגזרה שבישר הכל יכול לאברהם אבינו.
אחרי שכרת עימו ברית.
ובזו הלשון.
"ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על-אברם; והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו. יג ויאמר לאברם, ידוע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם--ארבע מאות, שנה. יד וגם את-הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי; ואחרי-כן ייצאו, ברכוש גדול."
ולכן, רגע לפני שיוצאים, מבקש הכל יכול בקשה ממשה.
מבקש.
לא דורש.
מבקש.
הכ
