פרשת דרכים...
הי.. יושב לי המון על הראש ועל הלב, אז אני פשוט אשפוך את כל מה שיש,תסלחו לי אם זה יצא קצת מבולגן... אז ככה: אני סטודנטית שנה ג' לכלכלה, אוטוטו מסיימת ת'תואר... הראש שלי פשוט מפוצץ במחשבות על העתיד שלי ומה יהייה, אני ממש מודאגת ומפוחדת.. אני נמצאת כרגע בפרשת דרכים ואני לא יודעת לאן לפנות... אני גרה בירושלים, אני שונאת את העיר הזאת, 24 שנים אני חיה בה ואני ממש רוצה לעזוב אותה, אני ממש לא רואה את העתיד שלי כאן ולא של הילדים שיהיו לי. מה שאומר...להתחיל לחפש עבודה במקום אחר. אבל: חבר שלי משרת בצבא בקבע בדרום, רק בתחילת שנה הבאה (סוף 2008) הוא יעבור לשרת במרכז מה עושים בנתיים? - אם אני אעבור לגור איתו בדרום למשך שנה זה אומר למצוא סתם עבודה זמנית שלא קשורה לתחום שלי אלא סתם עבודה (אין איפה שהוא נמצא עבודות בתחום שלי, בדוק) , ובעצם לא להתחיל ולצבור נסיון... ושנה זה הרבה זמן בשביל לעבוד בסתם עבודה שלא קשורה לכלום.. בקיצור - לא מתאים לי . - מצד שני, אני מפחדת לעבור לגור לבדי במרכז. כל החיים שלי פה, החברים, המשפחה... אני טיפוס מופנם וסגור, ולעבור לבד למקום זר זה לא הכי סיפטי שיש.. וגם יש סיכוי, קלוש אומנם, אבל יש סיכוי שחבר שלי לא ישרת במרכז... - מצד שלישי, לא נראה לי שאני אצליח למצוא עבודה שווה אבל זמנית לשנה בירושלים.. וחוצמזה, דבר אחרון, שגם מטריד קצת , זה שחבר שלי, משום מה , דווקא כן רואה את העתיד שלו כאן, בירושלים, ואני ממש אנטי... זה מצב די בעייתי, כי לא נראה שהוא מוכן לנסות ולגור במקום אחר ..(הוא מאוד קשור למשפחה, ממש תינוק של אמא) אני טיפוס נורא ראלי, כבר התחלתי להריץ תסריטים בראש שבסוף אני מוצאת כאן עבודה ונשארת כאן, ואז גם הוא מתחיל לפתח כאן קריירה ואז כל החיים מתגלגלים לנו בעיר המשעממת הזאת... בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות! אני יודעת שאני צעירה וכל החיים שלי לפני, ומה אני מעסיקה את עצמי בשטויות האלה, ותמיד אפשר לעזוב עבודות ולמצוא חדשות וכל זה...אבל זאת אני, אני חושבת מכל זוית אפשרית על כל עניין, חוסר ודאות יכולה להרוג אותי, אני אוהבת לדעת מה צפוי לי ולא לחיות באפילה, חוצמזה שאני לא הטיפוס הזורם , אני מאוד כבדה וחושבת אלף פעם לפני כל צעד שאני עושה. מה אתם הייתם עושים במקומי?
הי.. יושב לי המון על הראש ועל הלב, אז אני פשוט אשפוך את כל מה שיש,תסלחו לי אם זה יצא קצת מבולגן... אז ככה: אני סטודנטית שנה ג' לכלכלה, אוטוטו מסיימת ת'תואר... הראש שלי פשוט מפוצץ במחשבות על העתיד שלי ומה יהייה, אני ממש מודאגת ומפוחדת.. אני נמצאת כרגע בפרשת דרכים ואני לא יודעת לאן לפנות... אני גרה בירושלים, אני שונאת את העיר הזאת, 24 שנים אני חיה בה ואני ממש רוצה לעזוב אותה, אני ממש לא רואה את העתיד שלי כאן ולא של הילדים שיהיו לי. מה שאומר...להתחיל לחפש עבודה במקום אחר. אבל: חבר שלי משרת בצבא בקבע בדרום, רק בתחילת שנה הבאה (סוף 2008) הוא יעבור לשרת במרכז מה עושים בנתיים? - אם אני אעבור לגור איתו בדרום למשך שנה זה אומר למצוא סתם עבודה זמנית שלא קשורה לתחום שלי אלא סתם עבודה (אין איפה שהוא נמצא עבודות בתחום שלי, בדוק) , ובעצם לא להתחיל ולצבור נסיון... ושנה זה הרבה זמן בשביל לעבוד בסתם עבודה שלא קשורה לכלום.. בקיצור - לא מתאים לי . - מצד שני, אני מפחדת לעבור לגור לבדי במרכז. כל החיים שלי פה, החברים, המשפחה... אני טיפוס מופנם וסגור, ולעבור לבד למקום זר זה לא הכי סיפטי שיש.. וגם יש סיכוי, קלוש אומנם, אבל יש סיכוי שחבר שלי לא ישרת במרכז... - מצד שלישי, לא נראה לי שאני אצליח למצוא עבודה שווה אבל זמנית לשנה בירושלים.. וחוצמזה, דבר אחרון, שגם מטריד קצת , זה שחבר שלי, משום מה , דווקא כן רואה את העתיד שלו כאן, בירושלים, ואני ממש אנטי... זה מצב די בעייתי, כי לא נראה שהוא מוכן לנסות ולגור במקום אחר ..(הוא מאוד קשור למשפחה, ממש תינוק של אמא) אני טיפוס נורא ראלי, כבר התחלתי להריץ תסריטים בראש שבסוף אני מוצאת כאן עבודה ונשארת כאן, ואז גם הוא מתחיל לפתח כאן קריירה ואז כל החיים מתגלגלים לנו בעיר המשעממת הזאת... בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות! אני יודעת שאני צעירה וכל החיים שלי לפני, ומה אני מעסיקה את עצמי בשטויות האלה, ותמיד אפשר לעזוב עבודות ולמצוא חדשות וכל זה...אבל זאת אני, אני חושבת מכל זוית אפשרית על כל עניין, חוסר ודאות יכולה להרוג אותי, אני אוהבת לדעת מה צפוי לי ולא לחיות באפילה, חוצמזה שאני לא הטיפוס הזורם , אני מאוד כבדה וחושבת אלף פעם לפני כל צעד שאני עושה. מה אתם הייתם עושים במקומי?
