אני רוצה שכולכן דמיינו את זה שניה:
הבחור שאת מחבבת, לא ממש מכירה אבל מחבבת (ג'ושוע לדוגמה...) בדיוק נפרד מחברה שלו. את רואה אותו במסיבה, שתוי לגמרי, הרוס, גמור. את ניגשת עליו אחרי המסיבה בניסיון לעזור לו. אתם הולכים עליו הביתה, ואת מתחילה לדבר איתו. הוא אומר לך שהוא לא רוצה לדבר איתך, ומנשק אותך. את מרחיקה אותו ממך ואומרת שאתם לא צריכים לעשות את זה כי הוא במקום פגיע. הוא עונה לך שהוא גם רוצה את זה, לא בגלל שהוא פגוע וכשיגיע הבוקר לא יהיו לו שום רגשות עוינים כלפייך. את מנסה עוד קצת אבל הוא ממשיך להגיד לך שהוא רוצה אותך, והוא קצת מדוכא אבל לא לגמרי. את בסוף משתכנעת, אתם שוכבים. ואת כמובן ברקיע השיבעי כי זה בחור שאת ממש ממש מחבבת. בבוקר, את מתעוררת כשהוא כבר לבוש ועומד לעזוב. את שואלת אם הוא יתקשר עלייך והוא אומר שכן. עובר יום, יומיים, שלושה ימים, את בנתיים רק חושבת על כמה הוא חמוד ואיזה לילה מעולה היה לכם אבל הוא לא מתקשר. ועכשיו תרחיש שני: את רואה את אותו בן במסיבה, רואה כמה הוא שתוי ומדוכא ומחליטה לנצל את המצב. את לוקחת אותו לחדר שלך, הוא לא ממש מתנגד אבל את רואה שהוא עושה את זה בעיקר כי הוא במצב נפשי נורא וקל להשפיע עליו. אתם שוכבים, בבוקר הוא מסתלק. אחרי שבועיים פתאום את רואה אותו בחנות ווידאו ושואלת אותו למה הוא לא אתקשר, אומרת לו שאת מחבבת אותו והכל. הוא בתגובה מתחיל להתרגז אלייך, להגיד שהלילה הזה היה סתם וכו'. מה יותר הגיוני?