../images/Emo58.gifUncharted Waters
לשם שינוי, ערוץ 10 החליט לשדר פרק של דוסון קריק שבוע שני ברצף. לצערנו, הנסיגה ברמה מאז הפרידה לא השתנתה. מדובר בפרק בנים-בנות, ואם נמשיך במסורת ההשוואות לעונה הראשונה, מדובר במקבילה ל"Roadtrip", רק שאצל הבנים העיסוק הוא ביחסי אבות-בנים, נושא שזכה להתייחסות ראוייה רק אצל פייסי. זה אחד משיאיו (הבודדים) של הפרק. מערכת היחסים הבעייתית של פייסי עם אביו רק נרמזה לאורך כל העונה הראשונה, ובכל זאת הצלחנו להבין כי מערכת היחסים הזו אחראית לחלק גדול מהדברים שהופכים את פייסי לפייסי. היה ברור שהכרחי להתייחס בהרחבה וישירות למערכת היחסים הזו בעונה השנייה ואפילו ההתייחסות שניתנה בעונה השנייה נראית לא מספקת. הסצנות של פייסי ואביו נהדרות ורק מבליטות את הפער ביניהם לשאר הפרק. למה? כי אם מתעסקים ביחסיו הבעייתים של פייסי, זה לא אומר שצריך להכיל את זה על כל השאר (ואם כבר לייחד פרק לאבות, איפה לעזאזל מייק?). דוסון ומיץ'? למי אכפת? וג'ק? בוא נתחיל שהוא די עצבן. פתאום כולם התחילו לאמץ את מנטרת ג'ואי: "לא משנה כמה החיים שלך חרא, אצלי יותר גרוע" והטיחו אותה בפני דוסון כאילו אין לו זכות דיבור עד שתדרוס אותו משאית והוא יחלה בסרטן (אולי בעוד כמה שנים, הוא כבר יהיה מסכן מספיק...). אם פייסי עצבן בגישה, ג'ק בכלל הפגין חוצפה שלא נראתה מאז... "The Dance", בעצם. כשחושבים, ג'ק של העונה השנייה די מעצבן. אם אצל הבנים, היה את פייסי ואביו, אצל הבנות היה... אבי? גם זה לא ממש. נתחיל עם הסיבה לכינוסם של הבנות שנראית קצת מלאכותית, הגיבוש שנראה קצת הזוי, והפתיחות המלאכותית בסיום שאלוהים יודע מאיפה הגיעה. מילא ג'ן, אני אאימן לאנדי, אבל ג'ואי? וזה עוד אחרי פרק שבו נראה שחזרנו לעונה הראשונה. לא, לא באיכות, לצערי, אבל ביחסים של ג'ואי עם ג'ן בהחלט. כמו במקבילה מהעונה הראשונה, גם כאן היריבות המיתולוגית היא במרכז החלק הנשי, אך לצערנו, זה יותר ג'ואי בגרסתה הפחות אהובה של "detention", עם הרבה קנאה, טינה והצטרפות צבועה לצחוקים של אבי. אבל אם זה הצליח להיות חמוד בעונה הראשונה (וגם להניב רגע שיא נהדר), פה זה סתם תמוה. ג'ואי מההתחלה באה בגישה קנאית לג'ן כשהיא כועסת כשתפסה את מקומה כידידתו, מפיקתו, אהובתו ומה לא של דוסון. להזכירכם, ג'ואי בחרה שלא למלא את התפקידים האלו, ואם רצתה יכלה לחזור למלא אותם ברגע, הכעס שלה הוא לא שג'ן ממלאת אותם במקומה, אלא רק שהיא ממלאת אותם, וכאילו במעין רפלקס שקשה להתגבר עליו, מקנאת בג'ן כשהפעם הקנאה הזו נראית חצופה מתמיד. גם הפיוס לא מציל את קו העלילה הזה (ואולי הורס אותו יותר) שללא ספק ממשיך את קו העלילות חסרות ההיגיון. אנדי בפרק הזה לא עשתה כלום חוץ מלעצבן (בפרקים כאלו אני תוהה, לאן לעזאזל נעלמה אותה אנדי של הפרקים הראשונים? זאת שהפגינה קצת שנינות וסרקזם בריא ולא היתה רק פקעת נוירוטיות מהלכת. אני מאשים את הכדורים), ג'ן היתה בוגרת, חכמה, וצודקת, וגרמה לדו קרב הנושן והמרתק מהעונה הראשונה להראות משעמם וחד צדדי. למרבה הפלא, גם אבי אכזבה. מה שהתחיל כעוד פרק עם אבי, עם מפגן עקיצות טיפוסי, הפך למפגן אנושיות של אבי, שגורם למיני מחווה מהפרק שעבר להראות כמו... סתם מעשה רגיל של אבי. מילא שיש באבי אנושיות, מילא שירמזו לנו את זה עם מחוות שבשתיקה, אבל שאבי תשפוף ככה את הלב? שכל שטניותה תיעלם? שבשני משפטים יקיאו לנו את כל מטרתה, מהותה, מניעיה ורצונה של אבי? מה קרה לקצת סאבטקסט? ועוד הטרמפ? אם בפרק שעבר זה נראה לא ממש אמין, פה זה מדע בידיוני. נראה היה שהכוונה היתה להתניע תהליך של הזרקת אנושיות באבי כדי להפוך אותה ליותר מאשר טראבלמייקרית, אלא דמות עמוקה, אולי אפילו קבועה, אולי אפילו עם קשר עמוק עם אחד מהדמויות. (אז בהזדמנות זו, בוא נודה למוניקה קינה, שלא העניקה לכותבים לחבל בדמוצה של אבי יותר משכבר עשו). בסה"כ פרק סתמי. בעתיד בדוסון קריק יבינו שאם יש לך רק עלילה אחת על אבות גרועים, אפשר לעשות מזה פרק לבד. האמת, כרגע אני לא בטוח מה פחות גרוע (בתיאוריה. מעשית, אין ספק מה יצא יותר גרוע...)