Tambourine Man
New member
פרק שני
פרק שני. אנה נסעה לאסוף את יוליה ואלכס מהלימודים. בדרכם חזרה הביתה אמרה אנה לילדה "ילדים, אנחנו נוסעים לארץ ישראל בקרוב". יוליה ואלכס לא ניסו להתנגד למעבר על אף שגם הם לא רצו אבל אי אפשר היה להתנגד לכך כי ידעו הם שאנה רוצה מאוד לבקר את סופיה. אנה שמה שלט למכירה על האוטו ועל הדירה. "חודש הבא אנחנו עוזבים" אמרה להם, "יוליה את תפסיקי ללכת ללימודים, מחפשים עבודה בתור מלצרית בקפה במורד הרחוב את תעבדי שם, אלכס אתה תמשיך ללכת לימודים, אני אמצא עוד עבודה, כך נוכל לעזוב את המקום מהר יותר לבקר את סופיה". אנה חיפשה בעיתונים עבודה ראויה לעבוד בה בשעות אחרי עבודתה במפעל אך היא לא מצאה עבודה, בליית ברירה היא עבדה בניצול גברים, כך היא קראה לזה. בלילות שילדיה היו הולכים לישון היא הייתה הולכת ומנצלת גברים, הכסף שעשתה בזה היה טוב היא לא חדלה עד שהצליחה להשיג כרטיסים טיסה לה וילדיה. הגיע מכתב מרומן, הוא מספר שהוא מצא דירה רואיה למגורים והוא מחכה שהם יבואו לארץ. בסוף החודש לקחה אנה את דמי הפיצוי שלה מעבודתה במפעל והלכה לקנות כרטיסי טיסה לארץ ישראל. הכרטיסים לא זולים, אך אחרי שקנתה אותם היא לא התחרטה אף לא לרגע. אנה לקחה מונית הביתה, את האוטו מכרה וחודש הבא יכנסו הדיירים החדשים לדירתה של אנה. אנה ארזה את דבריה ואת דברי ילדיה, אלכס חזר מהלימודים, "אלכס לך לישון מחר יום גדול" אלכס הלך לישון. בלילה חזרה יוליה עם הכסף שעשתה במשך כל החודש. תעירי את אחיך, אנחנו צריכים להגיע לנמל התעופה. אנה העירה את אלכס, "אלכס קח מהר את התרופה שלך! "גערה בו בזריזות אנה, פן ישכח. אלכס, יוליה ואנה ישבו במטוס, כל אחד במחשבות שלו, אנה לא ידעה אבל יוליה קנתה ספר שמלמד עברית ומדי פעם בהפסקות בעבודה או לפני השינה למדה אנה לדבר עברית. יוליה עוברת על הדברים שלמדה, שלום, תודה, מה נשמע. אלכס מסתכל דרך החלון על הארץ ועל הים כולו התרגשות, ואנה, אנה מלאת חששות בפני ארץ ישראל. ברוכים הבאים לארץ ישראל מכריז הקברניט. אנה וילידיה ירדו מהמטוס בדרכם לאולם הכניסה שם נתקלו ברומן. רומן קפץ על ילדיו בהתרגשות ועל אנה, אנה מהירה לנער אותו מעליה, רומן נישק את ילדיו וחיבק אותם חזק חזק, שנה וחצי לא ראה רומן את ילדיו. "מה שלומך אנה? איך הייתה הטיסה?" שאל רומן בהתרגשות. "בסדר, בסדר, איפה המכונית שלך ? צריך להעמיס את הדברים ולהגיע לדירתך אני עייפה". רומן החזיק במזוודה של אנה, אך אנה סירבה שיגע לה במזוודה פן יברח לה עם הכסף הטמון במזוודה. אנה יצאה לחניה ושאלה את רומן "היכן מכוניתך?" רומן הצביע על מגרש החנייה מספר שלוש שבו עמדו שתי מכוניות. הביטה אנה על אחת המכוניות, וצחקקה לה, "מה זאת הגרוטאה הזאת מי נוסע בה מעניין אם היא נוסעת בכלל? הגלגלים שלה בכלל לא מנופחים ותא המטען שבור, היא בטח עומדת פה ליופי, הישראלים האלו, טעם משונה יש להם", ועמדה ליד מכוניתו של רומן שלפתע זוג ישראלים הגיע ונכנס לאוטו, אנה צעקה לרומן "רומן רומן גונבים לך את האוטו", "לא אנה האוטו השני זה האוטו שלי", אנה הביטה בגרוטאה שלפני רגע צחקה עליה, היא לא ידעה כיצד להגיב. היא נכנסה למושב האחורי עם ילדיה ואת המזוודות היא הניחה במושב הקדמי. רומן הסיע אותם לביתו, בניין שנראה די ישן, למעשה חשבה לעצמה אנה שהוא עומד להתפורר ועליה להיזהר שלא לקפוץ. "אני גר בקומה הראשונה, הדלת השמאלית" אמר רומן לאנה בזמן שהוא נותן לה את המפתחות. תעלי לשם אני אדאג למזוודות. אנה לקחה את המזוודה שלה ועלתה. היא הסתכלה על הבית. רומן הצליח לסדר אותו שיראה בית ראוי, עדין היה חסר לו הרבה על מנת שיהיה ראוי בשבילה, אבל זה המקסימום שרומן הצליח . רומן עלה עם שאר המזוודות. "נו מה את אומרת?", "בדירה הזאת יש רק שלושה חדרי שינה!" רומן הביט בה ואמר לה "כן, חדר אחד לי ולך, חדר אחד לאלכס וחדר אחד ליוליה", עוד לפני שסלדה היא מהרעיון שהם צריכים לישון ביחד ישר קפצה ואמרה לו בלהט "אבל מה עם סופיה? איפה סופיה תישן? אתה מביא אותי למקום המתפורר הזה בגלל סופיה, שחיה פה ואתה לא מסדר לה חדר? הרי בלי סופיה בכלל לא היינו גרים פה!" רומן הביט בה כאל מישהי אחוזת דיבוק, הוא לא ידע מה להגיד לה, הוא חשב שהיא התגברה והכירה באמת. יוליה ואלכס השפילו מבטם, הם לא ידעו מה להגיד. מי צודק בסיפור אימא או רומן? הם לא נקטו צד. כל אחד נכנס לחדר החדש שלו, הם סגרו את הדלתות, אך עדין יכלו לשמוע את אימם רוטנת ורוגזת על הדירה ועל האי התחשבות של רומן בבתם סופיה. רומן הזיל דמעה ואמר לאנה "בסדר אני ואת נישן בסלון ונסדר לסופיה חדר" אנה עדין לא התלהבה מהרעיון שהיא צריכה לישון איתו, ונוסיף על זה שעכשיו אין להם חדר. אך לא הייתה לה ברירה. היא ישנה איתו בסלון.
פרק שני. אנה נסעה לאסוף את יוליה ואלכס מהלימודים. בדרכם חזרה הביתה אמרה אנה לילדה "ילדים, אנחנו נוסעים לארץ ישראל בקרוב". יוליה ואלכס לא ניסו להתנגד למעבר על אף שגם הם לא רצו אבל אי אפשר היה להתנגד לכך כי ידעו הם שאנה רוצה מאוד לבקר את סופיה. אנה שמה שלט למכירה על האוטו ועל הדירה. "חודש הבא אנחנו עוזבים" אמרה להם, "יוליה את תפסיקי ללכת ללימודים, מחפשים עבודה בתור מלצרית בקפה במורד הרחוב את תעבדי שם, אלכס אתה תמשיך ללכת לימודים, אני אמצא עוד עבודה, כך נוכל לעזוב את המקום מהר יותר לבקר את סופיה". אנה חיפשה בעיתונים עבודה ראויה לעבוד בה בשעות אחרי עבודתה במפעל אך היא לא מצאה עבודה, בליית ברירה היא עבדה בניצול גברים, כך היא קראה לזה. בלילות שילדיה היו הולכים לישון היא הייתה הולכת ומנצלת גברים, הכסף שעשתה בזה היה טוב היא לא חדלה עד שהצליחה להשיג כרטיסים טיסה לה וילדיה. הגיע מכתב מרומן, הוא מספר שהוא מצא דירה רואיה למגורים והוא מחכה שהם יבואו לארץ. בסוף החודש לקחה אנה את דמי הפיצוי שלה מעבודתה במפעל והלכה לקנות כרטיסי טיסה לארץ ישראל. הכרטיסים לא זולים, אך אחרי שקנתה אותם היא לא התחרטה אף לא לרגע. אנה לקחה מונית הביתה, את האוטו מכרה וחודש הבא יכנסו הדיירים החדשים לדירתה של אנה. אנה ארזה את דבריה ואת דברי ילדיה, אלכס חזר מהלימודים, "אלכס לך לישון מחר יום גדול" אלכס הלך לישון. בלילה חזרה יוליה עם הכסף שעשתה במשך כל החודש. תעירי את אחיך, אנחנו צריכים להגיע לנמל התעופה. אנה העירה את אלכס, "אלכס קח מהר את התרופה שלך! "גערה בו בזריזות אנה, פן ישכח. אלכס, יוליה ואנה ישבו במטוס, כל אחד במחשבות שלו, אנה לא ידעה אבל יוליה קנתה ספר שמלמד עברית ומדי פעם בהפסקות בעבודה או לפני השינה למדה אנה לדבר עברית. יוליה עוברת על הדברים שלמדה, שלום, תודה, מה נשמע. אלכס מסתכל דרך החלון על הארץ ועל הים כולו התרגשות, ואנה, אנה מלאת חששות בפני ארץ ישראל. ברוכים הבאים לארץ ישראל מכריז הקברניט. אנה וילידיה ירדו מהמטוס בדרכם לאולם הכניסה שם נתקלו ברומן. רומן קפץ על ילדיו בהתרגשות ועל אנה, אנה מהירה לנער אותו מעליה, רומן נישק את ילדיו וחיבק אותם חזק חזק, שנה וחצי לא ראה רומן את ילדיו. "מה שלומך אנה? איך הייתה הטיסה?" שאל רומן בהתרגשות. "בסדר, בסדר, איפה המכונית שלך ? צריך להעמיס את הדברים ולהגיע לדירתך אני עייפה". רומן החזיק במזוודה של אנה, אך אנה סירבה שיגע לה במזוודה פן יברח לה עם הכסף הטמון במזוודה. אנה יצאה לחניה ושאלה את רומן "היכן מכוניתך?" רומן הצביע על מגרש החנייה מספר שלוש שבו עמדו שתי מכוניות. הביטה אנה על אחת המכוניות, וצחקקה לה, "מה זאת הגרוטאה הזאת מי נוסע בה מעניין אם היא נוסעת בכלל? הגלגלים שלה בכלל לא מנופחים ותא המטען שבור, היא בטח עומדת פה ליופי, הישראלים האלו, טעם משונה יש להם", ועמדה ליד מכוניתו של רומן שלפתע זוג ישראלים הגיע ונכנס לאוטו, אנה צעקה לרומן "רומן רומן גונבים לך את האוטו", "לא אנה האוטו השני זה האוטו שלי", אנה הביטה בגרוטאה שלפני רגע צחקה עליה, היא לא ידעה כיצד להגיב. היא נכנסה למושב האחורי עם ילדיה ואת המזוודות היא הניחה במושב הקדמי. רומן הסיע אותם לביתו, בניין שנראה די ישן, למעשה חשבה לעצמה אנה שהוא עומד להתפורר ועליה להיזהר שלא לקפוץ. "אני גר בקומה הראשונה, הדלת השמאלית" אמר רומן לאנה בזמן שהוא נותן לה את המפתחות. תעלי לשם אני אדאג למזוודות. אנה לקחה את המזוודה שלה ועלתה. היא הסתכלה על הבית. רומן הצליח לסדר אותו שיראה בית ראוי, עדין היה חסר לו הרבה על מנת שיהיה ראוי בשבילה, אבל זה המקסימום שרומן הצליח . רומן עלה עם שאר המזוודות. "נו מה את אומרת?", "בדירה הזאת יש רק שלושה חדרי שינה!" רומן הביט בה ואמר לה "כן, חדר אחד לי ולך, חדר אחד לאלכס וחדר אחד ליוליה", עוד לפני שסלדה היא מהרעיון שהם צריכים לישון ביחד ישר קפצה ואמרה לו בלהט "אבל מה עם סופיה? איפה סופיה תישן? אתה מביא אותי למקום המתפורר הזה בגלל סופיה, שחיה פה ואתה לא מסדר לה חדר? הרי בלי סופיה בכלל לא היינו גרים פה!" רומן הביט בה כאל מישהי אחוזת דיבוק, הוא לא ידע מה להגיד לה, הוא חשב שהיא התגברה והכירה באמת. יוליה ואלכס השפילו מבטם, הם לא ידעו מה להגיד. מי צודק בסיפור אימא או רומן? הם לא נקטו צד. כל אחד נכנס לחדר החדש שלו, הם סגרו את הדלתות, אך עדין יכלו לשמוע את אימם רוטנת ורוגזת על הדירה ועל האי התחשבות של רומן בבתם סופיה. רומן הזיל דמעה ואמר לאנה "בסדר אני ואת נישן בסלון ונסדר לסופיה חדר" אנה עדין לא התלהבה מהרעיון שהיא צריכה לישון איתו, ונוסיף על זה שעכשיו אין להם חדר. אך לא הייתה לה ברירה. היא ישנה איתו בסלון.