בשבילך, גרסה מצונזרת../images/Emo140.gif:
באיחור אופנתי מגיע אלינו פרק התעלומה העונתי של דוסון קריק. למרבה האירוניה, ההפוגה הזו באה בין שני חלקי הפרק הכפול שאם אני לא טועה, הוא היחיד מסוגו בדוסון קריק (כמובן להוציא את הפינאלה). החיבור הזה נראה די מיותר, והפתיח רק מדגיש זאת. אם סיום ה"המשך יבוא" בפרק הקודם נראה תמוה, אז בפרק הנוכחי גם נזנחה מסורת הפתיחים בחדר של דוסון למען יצירת ההמשכיות בין הפרקים. בסדר, אז יש זיקה עלילתית די חזקה בין שני הפרקים, זה לא אומר שצריך לעשות פרק כפול, במיוחד שהם כה שונים באופיים. בעוד שהפרק הקודם היה די שגרתי, פה מדובר בפרק עם "נושא". אם עשיתי בעבר השוואות לפרקי העונה הראשונה, ההשוואה המתבקשת כאן היא ל"the scare". פרק שהוא סוג של מחווה לז'אנר מסויים, כשמה שמוביל אותו הוא מתח לא פחות מדרמה. למרות החיזוק שאבי מהווה בפרק (אחד משיאיה), הוא עדיין נופל מ"the scare", באופן טבעי שהרי אימה תמיד באה לוויליאמסון יותר בקלות. הפתיח כפי שכבר אמרתי מאכזב, ובמקום להוסיף קצת קלילות נדרשת לאווירה המתוחה רק מרצין את העסק. מיד אחריו מגיעה ההשראה הקולנועית שמהווה מבוא לפרק. אין ספק שאת זה היינו צריכים לראות בחדר של דוסון בפתיח. הפרק כולו בנוי על טוויסט חביב, כזה שעין חדת אבחנה היתה אולי יכולה לזהות מההשראה הקולנועית שדוסון הציג. כאשר אנחנו צופים באבי מנסה לפצח בחינניות את התעלומה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר. זה מעין "ורוניקה מארס" למתחילים. אל תבינו אותי לא נכון, זה מבוצע מצויין, ואבי נהדרת, אבל בשביל הדרמה התכנסנו, והיא, איך לומר?, לא משהו. הבעיה היא שלא הזניחו אותה, אלא ההפך, בניגוד ל"the scare", היא תפסה חלק מרכזי, והפרק לא לקח הפסקה מהעלילה. תחילה ניגע בדוסון וג'ן, שיחסיהם נקטעו באופן סתמי, כזה שאפילו לא יכולנו לחזות בו למען ההפתעה הנחוצה. את פייסי ואנדי קצת יותר קשה להבין. פייסי מתנהג מוזר, ומספק הסברים מקושקשים שיכולים רק להזכיר לנו את ג'ואי לפני כמה פרקים. רק שפה זה טיפה יותר מוזר כי ההשתפכות לא נראית ממש טבעית, וגם הסוף הטוב גורם לנו לתהות מה לעזאזל קרה פה, ולמה היינו צריכים את זה? התשובה היא כנראה בשביל התעלומה, וזו אחת הבעיות המרכזיות של הפרק שהרשה לז'אנר, שהיווה לו השראה, לתמרן את העלילה. "the scare" אולי לא שילב כ"כ הרבה דרמה, אבל כשעשה זאת, עשה זאת באופן מעודן, ובמקום. הוא לא סטה לשומקום רק כדי לשרת את האימה שבפרק אלא נשאר נאמן לרוח העונה. מה שכן משותף לשני הפרקים הוא הרבה פאן, רק שפה יש לפאן שם והוא אבי. לומר שאבי גונבת את ההצגה בפרק הזה זה האנדרסטייטמנט של השנה. דווקא הסיום שלה בעייתי. צעדה האנושי והמפתיע של אבי בסיום סודק את תדמיתה הקרה והשטנית של אבי, ומעורר את השאלה, למה זה טוב? כמובן שדמות מורכבת ועמוקה תמיד עדיפה, אבל את אבי שלנו אנחנו אוהבים אכזרית וביצ'ית ללא מעצורים ובטח שללא מצפון. ואם כבר החלטם להעניק לה אחד, אז שהתהליך יהיה אמין. זה אחד מתחלואי העונה השנייה, חוסר הסבלנות לנימוקים. לפני שאני אאמין שיש באבי אנושיות, אני צריך להבין מה מניע את השטניות שבה, ומה גורם לכך להשתנות, איזה שיחה, סצנה קלה, בטח שיותר ממשפט וחצי (מצויין אמנם) של ג'ן. אפילו הייתי מעדיף תגובה אינסטינקטבית של אבי למאורעות עצמם (מה שלא היה, היא היתה אדישה לחלוטין עד שג'ן באה) מאשר שהדבר היחיד שישפיע עליה יהיה דווקא ג'ן. ולסיום, דוסון וג'ואי. לאחר הפסקה קלה, הסדרה חוזרת לגעת בקשר המדמם הזה. הפרק הזה מכיל שתי סצנות מקבילות של דוסון וג'ואי מחכים בגשם. בראשונה אנחנו רואים המשך ישיר ואוויר מהפרקים האחרונים של דוסון רודף אחרי ג'ואי בפאתטיות ג'ואי מפגינה ריחוק ודרכם מתפצלת לאחר מכן. אח"כ המתיחות ביניהם עולה בעקבות החשיפות שגילו (ג'ואי, כשדוסון מחטט ביומן אז יש מהומות עולם, אבל להציץ בתסריט של דוסון מותר?), ומתפוצצת לבסוף יחד עם כל המטענים שהצטברו, בעוצמה כזו שהבהירה לכולם, אם היה להם איזשהו ספק, באיזה זוג העונה הזו עוסקת. ג'ן הבינה את הרעיון ולכן נמנעת מלהיות עם דוסון, ג'ק, וסיבותיו שמורות עימו, מתעקש להשאר עם ג'ואי למרות זאת. הסצנה האחרונה של דוסון וג'ואי, כאמור, מקבילה לראשונה, רק שהפעם דוסון פונה יותר בעדינות, ולבסוף, דוסון וג'ואי צועדים יחד, מבלי לחכות להפוגה של הגשם. יש תחושה שהסערה המטאפורית שאפפה את השניים בפרקים האחרונים שככה, ואל מול הסערה האמיתית שממשיכה ברקע נוצרת סוג של ניגודיות. ניגודיות שמעבירה שלא חייבים לחכות לשוך הסערה, שלמרות הכל אפשר לדבר לנהל סוג של קשר, כי הקשר בין דוסון וג'ואי יותר חזק מקצת גשם (מטאפורי או אמיתי) והוא ודאי לא יחסל אותו.