ניתוח אניה (../images/Emo58.gif7x05)
עכשיו שהיה לי קצת זמן לעכל את הפרק ולישון עליו, הנה כמה מחשבות קצת יותר מחודדות על השדה לשעבר- -לשעבר
(סורי על האורך … פשוט כל כך אהבתי כל שנייה מהפרק הזה, ואלה עדיין ממש לא כל המחשבות שלי..) - הפלאשבק למיוזיקל. ברגעים כאלה אני ממש לא מבינה אנשים שקוראים ספויילרים. רק להיזכר במה שעבר עלי בזמן הסצנה הזאת בצפייה ראשונה: קודם כל, זאנדר ישן וממלמל "רק רציתי שיהיה לנו סוף שמח"... ואז הכתובית "סאנידייל 2001" המחשבה הראשונה שלי הייתה- המממ.. זה בטח פלאשבק למה שקרה *אחרי* המיוזיקל (כידוע, זה מה שזאנדר אומר בסוף הפרק), ואז כשאניה התחילה לתהות אם זה היה מוזר, כל הקטע עכשיו עם השירה והקוקוס, החיוך הכי ענק נפרש לי על הפנים בזמן שהבנתי לאט לאט מה הולך לקרות--- OMG OMG!!! היא הולכת לשיר!! נכון?? OMG זה כל כך ענק!!--- היה בערך מה שעבר לי בראש לשתי שניות, ואז כשהיא פתחה את החלון ושמעה ברקע את "סאגת החרדל נמשכת"... "אוי לא! חרדל על החולצה! (חר-דל) החולצה האהובה עלי! זה לעולם לא יצא" אני חושבת שהבהלתי כמה שכנים עם צעקות האושר שלי LOL ואז היא התחילה לשיר שיר חדש לגמרי.. (גם הוא "retro pastiche" כמו שהיא תתלונן אח"כ, שכל השירים שלהם היו מיושנים...) וכל כך מתוק, אבל באותו הזמן גם כל כך עצוב, ולא רק בגלל שאנחנו יודעים מה יצא לה מכל הציפיות האלה... היא לא יודעת מי היא. לא הייתה לה שום דרך להגדיר את עצמה כבת אדם , היא לא מרגישה שאפילו יש לה אישיות מספיק בשביל לעמוד בפני עצמה. בפלאשבק הראשון אנחנו מגלים שההתנהגות שלה כיום לאו דווקא קשורה לעובדה שהיא שכחה "איך להיות אנושית"... היא תמיד הייתה ככה! גם כנערה אנושית היא הייתה משונה, לקחה כל מה שאומרים לה בצורה מילולית מדי ואנשי הכפר ה...הולנדי (?) שלה לא אהבו אותה- הם חשבו שהיא מעצבנת, וכמובן זה שהיא הטילה כשפים לא עזר. (גם שימו לב לשם המקורי שלה- Aud, שמבוטא בדיוק כמו Odd- "מוזרה") מאוד הגיוני שבמצבה היא קיבלה את ההצעה של ד´הופרן במשך 1200 שנה היא הייתה שדת נקמה נערצת, ולפי פלאשבק אחר בפרק- זה כל מה שהיא הייתה. בשביל עצמה ובשביל העולם, זה היה הדבר היחידי שהגדיר אותה, ולא היו לה שום תחומי עניין אחרים מלבד הנקמה. אחרי שאיבדה את הכוחות, היא די הסתובבה בעולם בלי שום כיוון… ואז היא התאהבה בזאנדר. במשך שנתיים היה לה משהו קרוב למטרה בחיים. זאנדר הכניס אותה לסקוביז, פתאום היא נלחמת לצד הטובים, יש לה עבודה והיא מרוויחה כסף, ואפילו עוזרת להציל את העולם מדי פעם. ואז זאנדר מציע לקחת אותה לשלב הבא- נישואין. היא כל כך מאושרת מהפרוספקט של להפוך לאשתו, אבל- כפי שמראים לנו בשיר- היא הכי מאושרת מהמשמעות של כל העניין לגביה- להפוך להיות "אישתו של". כמו שהיא שרה (בהתלהבות)- “but who am I?- now I reply… I´m The Mrs!!i" (תודה ישי על המילים, ד"א!) כל השיר נורא מרגש, אבל הקטע שהכי ניפץ לי את הלב לרסיסים היה כשהיא, פתאום לבושה בשמלת הכלה שלה, יוצאת למרפסת… השמחה בקול שלה והניצוץ הזה של אושר בעיניים, "אני אהיה האישה" (נו, אי אפשר לתרגם את זה) זה באמת נתן לה הרגשה שבכך שהיא תהפוך ל "אישתו של זאנדר" היא תהפוך ל"מישהי". ועם כל מה שמשתמע מזה, בסופו של דבר נראה שזאנדר עשה לה רק טוב כשעזב אותה במזבח (לטווח הרחוק כמובן. לטווח הקרוב זה רק הזיק). איזה מין חיים אלה, אם ככה היא באמת הרגישה? עכשיו, אחרי כל מה שהיא עברה, ואחרי שהיא הבינה ששדת נקמה שוב היא כבר לעולם לא תוכל להיות- הגיע הזמן שלה להתבגר, אבל באמת. למצוא את עצמה ולגלות מי היא כאדם בפני עצמו, בלי קשר להגדרות היא חייבת להפסיק לחפש *מה* היא, ולנסות לגלות *מי* היא אני בכל אופן, אהיה אתה לאורך כל הדרך.
אני לא מאמינה, אבל סיפור ההתפתחות הנפשית של אנייה כרגע הפך להיות הסיפור שהכי מעניין אותי בסדרה. סוף סוף היא יותר מסתם "קומיק רליף", קריקטורה שקיימת רק בשביל בדיחות על סקס וכסף, ומשמשת כתחליף ירוד לחוסר הטאקט של קורדי. אני כל כך מחכה לראות איך יפתחו את הדמות שלה מפה. הפרק הזה היה צעד ענק בכיוון
(ושוב, אם זה עוד לא ברור-10/10) I
Aud
