פרק ב' שלי פרק א' שלו

[שניקי 2011]

פרק ב' שלי פרק א' שלו

נעים מאד

אני בת 33 גרושה,יש לי שתי ילדות מדהימות
הוא בן 36 רווק
הכרנו לפני שנה וכבר חצי שנה שאנחנו גרים יחד אצלי
הזוגיות שלנו כיפית, מעניינת ומפרה, אנחנו נהנים יחד, אני מרגישה שהוא אוהב אותי ואת הילדות, כמובן שגם אנחנו אותו... אנחנו יוצאים לטיולים, צוחקים ובגדול הכל בסדר.
דיברנו לפני כמה ימים על ילדים נוספים ולדבריו אנחנו צריכים לחכות עוד שנה בערך עד שנתחיל, אני חייבת לומר שזה קצת אכזב אותי, בכל אופן ילדתי את הראשונה בגיל עשרים ואת השניה לפני 5 שנים ואם נתחיל להכנס להריון רק בעוד שנה, זה יוצא שאני מגדלת תינוקות בערך 20 שנה

מעבר לעובדה של הגיל של שנינו...
ובכלל.. פתאום זה גרם לי לחשוב שאולי הוא לא מסוגל להתחייב
שאולי לא טוב לו כמו שאני חושבת...
ואז עלתה בראשי שוב השיחה שדיברנו לפני חודש... בה הוא אמר שהוא עדיין לא מרגיש מוכן להתחייב עד הסוף אבל הוא מרגיש שהוא מתקרב לשם.
מעניינת אותי דעתכם... האם אני בוחרת לעצום עיניים ולא לראות את מה שאני צריכה?

 

[chili3]

האמת לא מבינה לגמרי למה לרוץ

אצלנו זה בדיוק הפוך
שנינו רוצים ילד משותף
אבל אני רוצה לחכות עוד קצת (אני בת 35 אגב) והוא מעדיף עכשיו בגלל שהוא בן 39 ולדבריו ולא רוצה להיות אבא מבוגר מידי
ולמה אני מעדיפה לחכות? כי אני רוצה להנות עוד קצת מהזוגיות שלנו לבד
זה נכון שיש לנו ילדים מנישואים קודמים (לשנינו) אבל עדיין יש לנו ימים ושבתות לבד וזה משהו שלא יהיה כשיהיה לנו ילד משותף (נקבל את חזרה רק בפנסיה)
מאוד רוצה שנעשה שנינו טיול קצר בחו"ל (עד עכשיו לא יכולנו להרשות לעצמו כלכלית ודווקא עכשיו מצליחים לחסוך ולראות את הכיוון החיובי בדרך לחלום התאילנד)

יכול להיות שבן זוגך רוצה להנות עוד קצת מהזוגיות שלכם בלי המחוייבות של ילד משותף
לא בטוחה שזה מעיד עליו שהוא לא 'רציני'
ואת רק בת 33, אין סיבה שתכנסי ללחץ

 

[שניקי 2011]

מה שאת אומרת

נשמע מאד הגיוני

ואני אכן נהנית מהשבתות שלנו ואנחנו אכן חוסכים לטיול לחו"ל שיהיה בשנה הבאה...
אולי אני סתם בלחץ...
תודה..

 

[chili3]

 

[mother cat]

המממ....

מה שאמרו לך כבר נשמע לי מאד הגיוני.
אני מבינה מאד את הרצון לחכות עוד קצת, להנות מהלבד ומהזוגיות.
מטריד אותי רק שאני לא מבינה את המשפט האחרון - הוא מתקרב ללהרגיש מוכן להתחייב *לך* או להתחייב לילד? זה שונה... את זה הייתי מבקשת שיסביר, אבל מעבר לזה הבקשה לחכות נראת לי הגיונית. לא כולם מוכנים לכל דבר בדיוק באותו זמן וילד צריך להגיע לעולם בו שני הוריו רוצים אותו.

 

[זהב טה ו ר]

נראה לי שאת מאד מאד ממהרת

הכנסת לביתך, עם ילדה בת 5 וילדה בת 13, גבר שהכרת בקושי חצי שנה.
את מכירה אותו בקושי שנה, וכבר לחוצה על ילדים משותפים.
את בקושי בת 33 וכבר חוששת שאת נהיית מבוגרת מדי לעוד ילדים.

לאן את ממהרת????

 

[שניקי 2011]

אולי

אחרי נישואים של 10 שנים זה הדבר היחיד שאני מכירה...
ואולי בגלל שלקח לי זמן להכנס להיריון בשניה (7 שנים) ואני חוששת שזה יקרה שוב
אני כנראה צריכה להרגיע

תודה.

 

[זהב טה ו ר]

כמה זמן עבר מאז שנפרדת מבעלך?

 

[מ י ר י 2 2]

אני חושבת שאת צריכה לשאול אותו

באופן פשוט וישיר.
אני חושבת שאחרי שנה של זוגיות, אחרי חצי שנה של מגורים משותפים, הוא כבר יכול (וצריך) לקבל החלטה האם עתידו איתך והאם העתיד הזה כולל ילדים.
תשאלי פשוט, תדאגי לקבל תשובה פשוטה, ותקשיבי טוב למה בדיוק הוא אומר לך (ולא לרחשי ליבך)
בהנחה שברור לו שעתידכם משותף, ושהעתיד הזה כולל בתוכו ילד משותף, זה נראה לי בסדר שזה יקרה עכשיו ובסדר שזה יקרה עוד שנה. אבל כל תסריט עתידי צריך להיות החלטה משותפת של שניכם. ובכל מקרה החלטות כאלה טבען שהם מתקבלות לאחר לא מעט שיחות ו"חפירות", כך שסביר שתדברו על זה שוב ושוב.
ואם בשלב הזה לא ברור לו שעתידכם משותף ו/או לא ברור לו אם הוא רוצה ילד (איתך או בכלל) הייתי חותכת.

 

[ivgy1980]

יש לך טעות. זה ממש לא כך.

 

[מ י ר י 2 2]

לא הבנתי מה הטעות...

 

[ivgy1980]

אחרי חצי שנה ממש לא הכל ברור,

ובטח שלא האם כן או לא להביא ילדים יחד.

 

[אנה לנקין]

החלטה האם עתידך עם מישהו

זו החלטה את מקבלת בכל יום שבו את בוחרת להשאר בזוגיות הזו.
ועובדה, אנשים מתחתנים ומתגרשים, מולידים ילדים יחד ואז בוחרים לחיות בנפרד...

חצי שנה או שנה זה מעט מאוד זמן בשביל לדעת משהו.

 

[Chanel51]

לטעמי את רצה.

לי ולבעלי. לקח שש שנים של זוגיות בפרק ב כדי להחליט על ילדים משותפים.
שנה וחצי לקח לנו לעבור לגור יחד
ארבע שנים לחתונה
ושנתיים נוספות אחרי החתונה כדי להחליט שאנחנו רוצים ילדים.
ולא, לא היה כאן עניין של חוסר מחויבות, להיפך.
להבדיל מנישואי הראשונים שכל ההחלטות היו בוסריות וחפוזות, בפרק ב שלי רציתי לקחת את הזמן ולהיות בטוחה בכל צעד שאני עושה, מה גם שהוא רב השפעה לא רק עליי, אלא גם על ילדיי.
החיפזון מן השטן.

 

[זהב טה ו ר]

 

[אנה לנקין]

אתם ביחד רק שנה,

גרים יחד רק חצי שנה...
לא בא לך להנות קצת מהזוגיות שלכם קודם?

ילד זו מחוייבות לכל החיים והגיוני שמישהו צריך קצת יותר זמן משנה אחת של זוגיות בשביל לעשות את הצעד הזה.
הבנזוג שלי אומר שהוא בחיים לא היה מביא ילד עם אישה שחי איתה פחות מ5 שנים... אז הנה, קצת פרופורציות.

אם את שואלת אותי, את ללא ספק בוחרת לעצום עיניים ולראות רק את הרצונות והפחדים של עצמך...

 

[מ י ר י 2 2]

רק רוצה לציין

שקצב זה עניין אישי ומותאם לכל זוג
אצלנו גם הכל היה די מהר, עברנו לגור ביחד אחרי חצי שנה, התחתנו שנה אחר כך, ושנה וחצי אחרי החתונה נולדה לנו בת.
לנו הקצב הזה התאים.
רק תזכרי שילד משותף מביא לסיום את תקופת "ירח הדבש" של הזוגיות, של שבתות שלמות בלי ילדים, והזוגיות צריכה להיות כבר מבוססת טוב בשביל זה.

 

[זהב טה ו ר]

אה... אבל את הבאת ילדים לזוגיות הזו?

ז"א ילדים שלך מזוגיות קודמת?

לי אין בעיה עם זוג שמחליט לגור ביחד אחרי חודש ולהתחתן אחרי חודשיים,
אלא אם יש ילדים בסיפור - ובעיקר ילדים שגרים עם ההורה המדובר
ואז לדעתי צריך לחכות, להכין, לבחון, לחשוב ולחשוב שוב....

 

[מ י ר י 2 2]

הבאתי

וגם הוא
מסתבר שיש דברים שאין להם כללים

 

[ivgy1980]

לעניות הבנתי הצרה

שנה וחצי הן פרק זמן מועט בשביל הפול גז שאת רוצה.
יש לך בכל מקרה את הבנות המקסימות שלך, את בהכרח צריכה עוד?
כלומר, האושר שלך בזוגיות בהכרח נגזר מזה שיש או אין ילדים משותפים?