פרק בתהילים

פרק בתהילים

בוקר טוב, רציתי לשאול , איזה פרק בתהילים עלי לקרוא למען בריאות. בתודה מראש.
 

יוסי ר1

Active member
תהילים על חולה

נהוג לקרא לחולה ל"ו מזמורים: ב', ו', ט', י'ג, ט'ו, י'ז, י'ח, כ'ב, כ'ג, ס'ה, ל' ל'א, ל'ב, ל'ז, ל'ח, ל'ט, מ'א, מ'ט, נ'ה, נ'ו, ס'ט, פ'ו, פ'ח, פ'ט, צ', צ'א, ק'ב, ק'ג, ק'ו, קט'ז, קי'ח, קמ'ב, קמ'ג, וכן את הפסוקים המכילים את שם החולה מתוך פרק קי'ט בתהילים. אגב, יש מנהגים שונים, כך שלענ"ד כל פרק שתבחרי לקרא יהיה יעיל באותה מידה בריאות שלימה!
 

ע מ י ש

New member
כשאתה צודק אז אתה צודק

כל פרק שתבחרי לקרא יהיה יעיל באותה מידה
 

פלגיה

New member
כל פרק יהיה יעיל

וכל תפילה שבאה מהלב (גם אם לא נוסחה על ידי דוד המלך) תהיה יעילה. ועמיש - לפעמים תפילה יעילה יותר מאנטיביוטיקה (למרות שאני לא חושבת שצריך לוותר על אנטיביוטיקה)
 

masorti

New member
למה כן?

הפרק הוא קינה על חורבן ירושלים ובקשת נקמה. אין שם שום קשר לרפואה, וגם לא שבח והלל לאל. למה שהאל ישתכנע לרפא מישהו בגלל שהוא מקונן על חורבן ירושלים והגלות בבבל?
 

יוסי ר1

Active member
למסורתי, לא חשבתי להכנס לויכוח

(שהיה ברור לי שיצוץ) בדבר יעילותה של תפילה, או לקשר בין תוכן התפילה לתוצאה המצופה, אבל שאלתך עוררה אותי בכל זאת לקצה תשובה. חלק נכבד באמונת אנשים הוא כי מילמול טקסט מקודש, אמור לקדם את עניניו של הממלמל. הדוגמא שהבאת היא עוד בגדר שאלה שאפשר לחפש עליה תשובה הגיונית, יחסית לטקסטים האחרים שנהוג לאמר. האמונה גם מכתיבה לאנשים למלמל קטעים מהזהר, כשהם אינם מבינים לא את השפה ולא את המשמעות וודאי לא את המשמעות הנסתרת, אבל מאמינים שעצם הריטואל שהם מבצעים יקיים את המטרה שלשמה בוצע. ידוע לכל, שמי שמאמין במה שהוא עושה, מגיע להחלמה מהירה יותר ממי ששוכב חסר תקווה ואמונה. ולא משנה מה ההסבר שתתן לתופעה, מבחן התוצאה קובע באופן מובהק שזה עובד. אגב, לא מצאתי בתנ"ך משפט מצמרר יותר מהמשפט שבפרק, "אשרי שיאחז וניפץ עולליך אל הסלע". מה המשורר היה צריך לחוות, לראות, כדי להוציא משפט נורא שכזה!
 

masorti

New member
תשובה...

הוא ונעשה הפרדה בין שני דברים: א. השאלה האם תפילה מועילה במשהו. ב. האם משנה מה תוכן התפילה לצורך היעילות. השאלה הראשונה היא שאלה תיאולוגית של אמונה באל מול כפירה, ולא רלוונטית לפורום ולדיון. הנחת העבודה כרגע היא שיש אל ושתפילה אליו יכולה עקרונית לעזור. התמיהה שלי היתה לגבי השאלה השנייה. תפילה היא פנייה לאל, ותפילה לריפוי היא פנייה בבקשה כלשהי. אם אני פונה למישהו בבקשה שיעזור לי במשהו, אזי יש כמה דרכים לכך: א. בקשה ישירה ("עזור לי"). ב. חלוקת שבחים לגורם שפונים אליו (מה שנקרא בלשון העם להתחנף). ג. תיאור הנאמנות שלי לאותו גורם (קיום מצוות ומעשים טובים), בתקווה שהצד השני יבין את הרמז ויעזור. בתיאור של תהילים קל"ז אין אף אחד מהנ"ל. אפשר אולי בדוחק לומר שבעזרת תיאור המסכנות שלי אני יכול לבקש עזרה ("אני כל כך מסכן בגלות, אז אנא רפא אותי"). אבל אם קוראים את הפרק רואים שרוח הדברים היא קינה נטו ובקשה לנקמה, וכן מדובר על התייחסות לאומית ולא אישית. בקיצור, אין שום הגיון לתאר את גלות בבל כדי לבקש עזרה בריפוי ממחלה. יכול להיות שיש כאלה שחושבים שמלמול טקסט הוא סגולה לריפוי. אלא שזה ייחוס כוח מאגי לחפץ או ללחש, וזה על סף עבודת אלילים. התפילה היא בקשה מהאל ולא הפעלת לחשים וכישופים. (ולגבי הריפוי כתוצאה מאמונה... זו טענה אתיאיסטית המניחה שיכנוע עצמי ולא התערבות של אל אמיתי.)
 

יוסי ר1

Active member
למסורתי, אני חולק על האבחנה האחרונה

שלך למהותה של תפילה.ישנה גישה - עתיקה ממימי הבית השני לפחות, הסוברת כי תפילה היא אמירת טקסט קבוע, וניטרול כל האמוציות תוך כדי. הוצאת הטקסט מהפה ללא שום התכוונות, אלא כתוצר של הכנה מוקדמת, והטקסט אמור לצאת כאמירה ניאטראלית לחלוטין, ואז להשפיע. להרחבה אני מציע לעיין במאמרו של פר' עזרא פליישר (איני זוכר שם מדוייק, ייתכן ששם המאמר הוא "אם עשו שפתיך תנובה" או "בורא ניב שפתיים".)
 

masorti

New member
איו לי ויכוח איתך שקיימת גישה כזו..

לא יודע לגבי עתיקותה, אבל זה לא ממש משנה עקרונית. הטענה שלי היא שגישה זו היא השפעה זרה שחדרה ליהדות בין השאר דרך אמונות עממיות. אמירת טקסט פולחני בצורה אוטומטית לאחר הכנה, וזאת במטרה לתמרן את כוחות השמיים לעשות כרצונך... זו ההגדרה הקלאסית של כישוף. המכשף הוא אדם שפותח את ספר הלחשים, בוחר את הלחש (קרי: הטקסט המקודש) המתאים למטרת הכישוף המסוים, ולאחר הכנה מתאימה (כניסה לטראנס, שחיטת בע"ח, וכדו') הוא אומר את הלחש במדויק. היהדות לא רק שלא מעודדת כשפים (כולל אם הפטרון שיפעיל את הכישוף הוא האל "שלנו" או אחד ממלאכיו), אלא אף אוסרת עליהם במפורש.
 

Marinette

New member
זאת יכולה להיות גם השפעה כוהנית

מקריאה ראשונה, לפחות, זה נשמע לי ככה (פעם ראשונה שאני שומעת על הגישה הזאת בהקשר של היהדות). ביצוע ריטואלים טקסיים (תפילות, או כל ריטואל אחר) באופן 'מתמטי' ו'נייטרלי', כאשר רצף הפעולות הטקסיות שמרכיבות את הריטואל הן העיקר ויש פחות דגש על הרגש שמובע דרכן - כל אלה נשמעים לי מתאימים לדרכי פעולה וחשיבה של כוהנים (בכל הדתות, והיהדות לא יוצאת מכלל זה).
 

יוסי ר1

Active member
ונשלמה פרים שפתינו

במאמר שהזכרתי, מביא פר' פליישר פרשנות עתיקה מימי חורבן בית שני, לפסוק ונשלמה פרים שפתינו. פרשנות זאת משנה את קריאת הפסוק וקוראת ונשלמה פרי משפתינו, כלומר מה שיוצא מהשפתים (תפילה) אמור לצאת כמו שפרי צומח מהעץ, ללא התכוונות. לכך אומרים חז"ל אם עשו שפתיך תנובה, סימן שהתקבל תפילתך. הטענה היא כי על פי שיטה זו, חסידים ראשונים היו שהיו שוהים עה אחת לפני התפילה, היו עסוקים בהכנה מוקדמת (שוהים שעה...), ואז, ברגע השיא, התפילה היתה פורצת מאליה, והמתפלל היה כמדיום להעברת המילים, ללא שיתוף תודעה או כוונה.
 

שוחר1

New member
אל תפגעו: אבל אני לא יודע מה להתפלל

על משתתפי הדיון הזה. שומר פתאים ה' או יוסיף דעת יוסיף מכאוב. כל אדם לפי תחושתו. אם אדם מסויים מרגיש כי דווקה קריאת הקינה מקרבת אותו לקדוש ברוך הוא, מדוע להגיד לו שזה קריאת טקסט פולחני, ריטואלי, ו שהדבר חדר ליהדות מאיזה שהוא מקום אחר? ואם אחר לא מרגיש כך, וצריך טקסט מסויים, שבו הוא אומר "רפאני" זו זכותו המלאה.
 

masorti

New member
סליחה??

בתור אחד מעדה המעריצה את הרמב"ם, אתה אמור לדעת עד כמה הוא החשיב את החקירה למציאת האמת. מי שמרגיש קירבה לאל מקריאת העתון, יכול מבחינתי לעשות זאת. אבל השאלה לא היתה מה משפיע פסיכולוגית על המאמין, אלא מה אכן גורם לאל לעזור. ומבחינה עובדתית, קריאה אוטומטית של טקסט אקראי בתהילים אינה דרך סבירה לפנות לאל. מה אתה רוצה? שנשקר למי ששואל ונגיד שדיקלום טקסטים מקודשים היא הדרך שעליה ממליצה היהדות כמתכון בדוק לקבל עזרה? ומשום מה אני לא מצליח לקשר בין העובדה שאתה אדם מאמין לבין עמדותיך בענין התפילה. אם כל השאלה היא מה האדם צריך, אז מדובר בלא יותר מאשר היפנוט עצמי. זה הטיעון הקלאסי של אתיאיסט הלועג לתפילה, אבל לחלוטין לא סביר אצל אדם מאמין.
 

שוחר1

New member
מסורתי, אני מעריך את דעותיך בדרך

כלל. זכותינו לא להסכים אחד עם השני. ושוב אני חוזר על מה שכתבתי פעם, אני מבקש לא לנתח את אמונתי. הפעם לדעתי שגית מי אנחנו שנקבע איזה תפילה הקדוש ברוך הוא מקבל ואיזה לא? האם אתה לא מאמין שהוא קורא מחשבות אדם?? ואם אותו אדם לא קורא דווקא את המזמור שנראה לך כנכון, אז אתה חושב אולי שהקדוש ברוך הוא יגיד, אופס! זה לא המזמור הנכון, אז אני לא אקבל את תפילת אותו האדם, עד שיאתר את המזמור הנכון. אני לא רואה בגישתך שום רציונליות. אדרבה, בגישה השניה אני רואה יותר רציונליות. כל דרך שבה האדם יכול להביע את כאבו ואת בקשתו, כל עוד היא לא נוגדת את ההלכה. וחברים בואו ניתן לקדוש ברוך הוא להחליט איזה תפילה הוא מקבל, ואיזה לא.
 

יוסי ר1

Active member
לשוחר, אתה יכול להתפלל עלינו גם וגם

כפי שהבנת מקריאת הדברים, שתי השיטות יעשו את המלאכה.
 

א ס נ ת י

New member
גם ביהדות

טקסים, לחשים וכשפים למינהם התחילו כעבודת אלוהים: כמו נחש הנחושת שעשה משה שלימים נהפך לנחושתן והפך לכלי עבודת אלילים, או לראייה בכבד (נדמה לי ששמואל השתמש בדרך זאת לראיית העתיד- מכאן המילה רואה-נביא), שאחר כך נאסרה כי השתמשו בה לעבודת אלילים.
 

יוסי ר1

Active member
לא שמואל ראה בכבד, כי אם מלך בבל

מובא ביחזקאל כא כו "כִּי-עָמַד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-אֵם הַדֶּרֶךְ, בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים--לִקְסָם-קָסֶם: קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים, רָאָה בַּכָּבֵד" יש הטוענים שזה פשר החיצים שיונתן יורה לפני שהוא מודיע לדוד שכלתה מעם שאול להמיתו - יורה חיצים בתור אמצעי ניחוש מאגי...
 
למעלה