פרץ = סכנה ../images/Emo35.gif
שוחחתי עם מישהו השבוע בנוגע לבחירות הממשמשות ובאות. אני אישית תומך בשרון, אבל אני לא יכול להתעלם מהמגמה הברורה - הסחף אחרי עמיר פרץ. אמרתי לאותו מישהו, שאני לא מבין את האנשים שבוחרים בעמיר פרץ. אמרתי לו שלא הייתי שם את מפתחות ניהול המדינה בידיו, שזה מסוכן, שאסור לעשות את זה. איך אפשר להפקיר את המדינה בידיו, שאלתי. הוא ענה לי - שכל האנשים שאין להם מה לאכול, כל העניים, והאנשים שעובדים והופכים אט אט לעניים - הם אלה שבוחרים בו. את אותם אנשים לא מעניין כרגע תהליך השלום, לא מעניינות כרגע ההתפתחויות המדיניות, לא מעניין אותם בוש ולא מעניין אותם בלייר, על אף שדעותיו הסוציאליסטיות קשורות גם אליהם. מעניין אותם דבר אחד - מצבם העגום, העובדה שאין להם אוכל לתת לילדים שלהם, העובדה שהם עובדים יומם ולילה ובכל זאת נסחפים אל קו העוני, העובדה שאין אף אחד שזה אכפת לו. בא פתאום עמיר פרץ, מנהיג העובדים. הוא מבטיח דברים - הוא מבטיח להעלות את שכר המינימום, הוא מבטיח לדאוג לכולם לפנסיה, הוא מבטיח לקחת מהעשירים ולתת לעניים, הוא מבטיח לשקם את עיירות הפיתוח ולדאוג למצב חברתי וכלכלי טוב יותר במדינה. מול ההבטחות האלה אי אפשר להיות אדישים, חבר'ה. אנשים רעבים פה ללחם, איך לא יצביעו לעמיר פרץ ולמפלגת העבודה, אולי שם באמת התקווה הגדולה. "אז רציתי שתבין, כאן טמון העניין", הוא אמר לי. ונשארתי עם פה פעור, מהרהר במה שזה עתה נאמר לי, וחושב - באמת יש אמת בדבר. תהיתי לעצמי, אולי בעצם עמיר פרץ הוא המועמד הנכון. אולי באמת צריך לתת לו לעשות את מה שהוא וחבריו הכלכלנים חושבים שצריך לעשות, לנוכח המצב הבאמת עגום בחברה הישראלית. אבל אני מפחד. פשוט מפחד, זו המלה. אני חושש חשש אמיתי וכנה מהפקרת ניהול המדינה בידי עמיר פרץ. אני מודע לבעיות החברתיות הקשות ביותר שיש במדינת ישראל, ואני מודע לכך שבהחלט יכול להיות שלעמיר ולצוות שלו יש את הידע, היכולות והאומץ לשנות את פניה של המדינה בתחום הזה, אבל אני מפחד. אני מפחד שזה לא הזמן לתת לאיש כמו פרץ את ניהול המדינה. זה לא הזמן לזנוח את הביטחון ואת האפשרויות המדיניות. זה לא הזמן לעשות ניסויים ולבזבז כמה שנים על מועמד שאין לדעת מה יניב. זה לא הזמן להפקיר את ביטחון ישראל לטובת עמיר פרץ. פשוט לא הזמן. ואני אומר לכם באופן הכי אמיתי שיש - אני באמת מאמין שעמיר פרץ יוכל לשנות פה דברים, אבל הפחד מהפקרת ניהול המדינה בידיו פשוט לא מאפשר לי לתמוך בו. זה מוביל אותי למצב שכל מה שיש לי לומר על עמיר פרץ הוא שפשוט אסור לתת לו לנצח, אסור לתת לו להיות ראש ממשלה, עדיף שביבי יהיה ולא הוא. וכן, זה באמת מה שאני חושב. אני באמת מפחד מזה שהוא יהיה ראש ממשלה, ומצער אותי שמה שאני אומר הוא שווה ערך בעצם להתעלמותי המוחלטת למצוקות החברתיות במדינה. וזה עצוב. רציתי פשוט שתומכי פרץ ומתנגדיו יסבירו לי איך משתלב אצלם העניין הזה, של הפחד האמיתי מהפקרת השלטון בידי אדם חסר ניסיון ואולי אף לא מתאים להיות ראש ממשלה, לפחות בזמן זה. תודה.
שוחחתי עם מישהו השבוע בנוגע לבחירות הממשמשות ובאות. אני אישית תומך בשרון, אבל אני לא יכול להתעלם מהמגמה הברורה - הסחף אחרי עמיר פרץ. אמרתי לאותו מישהו, שאני לא מבין את האנשים שבוחרים בעמיר פרץ. אמרתי לו שלא הייתי שם את מפתחות ניהול המדינה בידיו, שזה מסוכן, שאסור לעשות את זה. איך אפשר להפקיר את המדינה בידיו, שאלתי. הוא ענה לי - שכל האנשים שאין להם מה לאכול, כל העניים, והאנשים שעובדים והופכים אט אט לעניים - הם אלה שבוחרים בו. את אותם אנשים לא מעניין כרגע תהליך השלום, לא מעניינות כרגע ההתפתחויות המדיניות, לא מעניין אותם בוש ולא מעניין אותם בלייר, על אף שדעותיו הסוציאליסטיות קשורות גם אליהם. מעניין אותם דבר אחד - מצבם העגום, העובדה שאין להם אוכל לתת לילדים שלהם, העובדה שהם עובדים יומם ולילה ובכל זאת נסחפים אל קו העוני, העובדה שאין אף אחד שזה אכפת לו. בא פתאום עמיר פרץ, מנהיג העובדים. הוא מבטיח דברים - הוא מבטיח להעלות את שכר המינימום, הוא מבטיח לדאוג לכולם לפנסיה, הוא מבטיח לקחת מהעשירים ולתת לעניים, הוא מבטיח לשקם את עיירות הפיתוח ולדאוג למצב חברתי וכלכלי טוב יותר במדינה. מול ההבטחות האלה אי אפשר להיות אדישים, חבר'ה. אנשים רעבים פה ללחם, איך לא יצביעו לעמיר פרץ ולמפלגת העבודה, אולי שם באמת התקווה הגדולה. "אז רציתי שתבין, כאן טמון העניין", הוא אמר לי. ונשארתי עם פה פעור, מהרהר במה שזה עתה נאמר לי, וחושב - באמת יש אמת בדבר. תהיתי לעצמי, אולי בעצם עמיר פרץ הוא המועמד הנכון. אולי באמת צריך לתת לו לעשות את מה שהוא וחבריו הכלכלנים חושבים שצריך לעשות, לנוכח המצב הבאמת עגום בחברה הישראלית. אבל אני מפחד. פשוט מפחד, זו המלה. אני חושש חשש אמיתי וכנה מהפקרת ניהול המדינה בידי עמיר פרץ. אני מודע לבעיות החברתיות הקשות ביותר שיש במדינת ישראל, ואני מודע לכך שבהחלט יכול להיות שלעמיר ולצוות שלו יש את הידע, היכולות והאומץ לשנות את פניה של המדינה בתחום הזה, אבל אני מפחד. אני מפחד שזה לא הזמן לתת לאיש כמו פרץ את ניהול המדינה. זה לא הזמן לזנוח את הביטחון ואת האפשרויות המדיניות. זה לא הזמן לעשות ניסויים ולבזבז כמה שנים על מועמד שאין לדעת מה יניב. זה לא הזמן להפקיר את ביטחון ישראל לטובת עמיר פרץ. פשוט לא הזמן. ואני אומר לכם באופן הכי אמיתי שיש - אני באמת מאמין שעמיר פרץ יוכל לשנות פה דברים, אבל הפחד מהפקרת ניהול המדינה בידיו פשוט לא מאפשר לי לתמוך בו. זה מוביל אותי למצב שכל מה שיש לי לומר על עמיר פרץ הוא שפשוט אסור לתת לו לנצח, אסור לתת לו להיות ראש ממשלה, עדיף שביבי יהיה ולא הוא. וכן, זה באמת מה שאני חושב. אני באמת מפחד מזה שהוא יהיה ראש ממשלה, ומצער אותי שמה שאני אומר הוא שווה ערך בעצם להתעלמותי המוחלטת למצוקות החברתיות במדינה. וזה עצוב. רציתי פשוט שתומכי פרץ ומתנגדיו יסבירו לי איך משתלב אצלם העניין הזה, של הפחד האמיתי מהפקרת השלטון בידי אדם חסר ניסיון ואולי אף לא מתאים להיות ראש ממשלה, לפחות בזמן זה. תודה.